עיר עתידית – פרק 11 – עונה 2: האמת הקשה…!

עיר עתידית – פרק 11 – עונה 2: האמת הקשה:
פצצה ענקית נחתה במרחק של 50 מטר מאיתנו, היא פלטה עשן כבד. במהירות מדהימה העשן התקרב אלינו כך שחסם לנו את שדה הראיה ולא יכולנו למצוא אחד את השני. "אדיסון!" צעקתי את שמה בקול. "רון! רון! אני פה" היא צעקה והרגשתי תפיסה בידי. "מה קרה?" שמעתי את יהלי צועק. אמה אמרה: "תעצמו עיניים ותעצרו את הנשימה ל-10 שניות". לקחתי הכי הרבה אוויר שיכולתי עצמתי עיניים וספרתי עד 10. ברגע שפתחתי את העיניים העשן נעלם. אמה התנשפה: "זה היה גז מאוד מסוכן, מי שבא במגע איתו בעיניים יכול להתעוור ומי שנושם אותו יכול להיחנק". "אז איך הוא נעלם?" שאלתי. "היה לי חומר מיוחד בתיק לדברים כאלה, אבל זה לא החליש את הגז עד הסוף, רואים?" אמה אמרה והצביעה על שלולית אפורה במרחק של 5 מטרים מאיתנו, השלולית ביעבעה ויצאו ממנה אדים. "אנחנו חייבים לברוח מהר בעוד כמה שעות הגז יחזור שוב" אמה אמרה, "ואז הוא יגדל". אדיסון התאמצה הכי הרבה שהיא יכלה הפעם. תוך דקה היינו במרחק 100 ק"מ מהשלולית המסוכנת. מרחק קצר מאוד יחסית למרחק שאדיסון יכלה לעבור בדקה. היא נפלה על הקרקע והתנשפה בכבדות. כולנו התנשפו גם. לאחר שהנשימה שלנו חזרה, אמה הסתכלה עלי, זו הייתה הפעם הראשונה שיכולנו לעצור רגע ולחשוב על המידע המפתיע שקיבלנו. יהלי התקרב לאמה, היא אמרה לו: "זה בסדר…" אז הוא עצר בחצי דרכו והתיישב על הקרקע יחד עם אדיסון. "אז מה נעשה עכשיו?" שאלתי. "אנחנו צריכים להרוג את אורגון" אמה אמרה, מחשבות דומות עברו בראשינו, שנינו ידענו שהתכוונתי לטום אבל שנינו ניסינו לא לחשוב עליו כרגע, אף שהיה נראה לדעתי בעיני כולם ששמו של טום עומד באוויר, לרגע הסתכלתי על אמה ואז היא התחילה לבכות. "א,אני לא מאמינה! סמכתי עליו איך הוא יכל לבגוד בנו ככה? והוא אף פעם לא אמר לי שהוא היה אבא שלי! הוא בוגד, אני לא רוצה לראות אותו אף פעם יותר!" עכשיו יהלי ידע שזה הסימן והלך לחבק את אמה: "אני בטוח שיש לזה הסבר הגיוני, הוא לא יעבוד עם אורגון, ראית כמה שהוא שונא אותו". ואז היה התור של אדיסון לבכות, את האמת אדיסון לא הייתה בוכה הרבה, היא הייתה די קשוחה חוץ מהשבועות האלה שהיא ניסתה להתקרב אליי. עכשיו היא ניגבה את דמעותיה וניסתה להפסיק לבכות, אבל עדיין ראיתי איך עינייה הכחולות אדומות מעט. "היה לי חלום חודש לפני היום שנחטפתי, אורגון היה בו, הוא אמר לי לנצל את הזמן שלי בפנימייה ובבית הספר, מכיוון שהוא יבוא לקחת אותי משם, לא יכולתי לומר לכם כי הוא אמר לי לא לגלות לאף אחד אם אני לא רוצה שהוא ימות, אבל גיליתי לטום, הוא אמר לי שהכל יהיה בסדר ושאתה תבוא להציל אותי, אבל לא האמנתי לזה ולכן כל הזמן רציתי להיות איתך… אבל אני עדיין סמכתי על טום, ידעתי שהוא דובר אמת, עכשיו אני מפחדת שהוא אמר את זה רק כדי שאני לא אספר לכם ושנוכל כולנו להיתקע פה בלי שום דבר!" המום, אמרתי לאדיסון: "אנחנו צריכים להמשיך, אנחנו ננצח את אורגון ואז ננקום בטום, אל תדאגי ותזכרי שאנחנו הצלנו את מושבות החלל שעל הירח מפגיעת השמש. תזכרי את מה שיש לך פה" אמרתי והנחתי את ידי על מקום ליבה. שנינו הבנו מה זה אומר, ושוב כמו בפעם הקודמת לא יכולתי לומר דבר כי אדיסון התקרבה קרוב מידי…