עיר עתידית – פרק 1 – עונה 2 – ההתחלה
נשמע צלצול! השיעור נגמר…
סוף כל סוף! אחרי היום הארוך הזה התחשק לי לישון קצת לפני שאני הולך לפיצריה של פרד.
פגשתי את יהלי בדרך לפנימייה "מה קורה?" הוא שאל אותי. "בסדר, שיעור קשה" עניתי, למרות שאחרי
ש'פיטרו' את פרופסור לינקוי שיעור מדעים היה הרבה יותר פשוט משהיה פעם, אבל עשינו עבודה על מבנה הצמח. תודות לאמה, הייתי צריך לבדוק כמה ריר צמח הסילמוניה מפריש (עוד צמח שאמה המציאה). היא לא מסכימה לגלות לי כי היא אומרת שלמתמחה אסור לגלות תשובות לתלמידים, היא סתם משוויצה, מאז שקיבלו אותה לשיעורים באוניברסיטה היא מתנהגת כאילו היא מבוגרת ממני ב-10 שנים, שבעצם היא מבוגרת ממני רק בדקה וארבעים ושלוש שניות. טוב אני סתם מבלבל אותכם אני אסביר לכם מההתחלה: אחרי הפרק האחרון שכתבתי ביומן האלקטרוני שלי לא שמענו כלום מאורגון כבר כמה שבועות, בשבועות האלה קיבלו את אמה לשיעורים האלה באוניברסיטה כמו שאמרתי. היא המציאה עוד כמה מינים חדשים של צמחים באמצעות המלגה שקיבלנו ועוד כמה השקעות ומלגות שקיבלה מהאוניברסיטה, היום היא הולכת למעבדות שם כל יום, ברכבת התחתית. פתחו תוכנית חדשה בבית הספר בה יש שיעורים לבחירה בכמה מקצועות: מתמטיקה , ספורט, שפה וכאלה. הבנתם, זה כמו שעות שנותנים כדי שהטובים מאוד או המתקשים יקבלו סיוע או יהיו טובים יותר… אז כמו שבטח אתם יודעים, אני הלכתי למתמטיקה ויהלי ואדיסון לספורט, יהלי מתאמן בהרמת משקולות, הוא הצליח להרים כבר את משקל גופו כפול 5 פעמים. אדיסון רצה קילומטר תוך שנייה (אנחנו מתחילים לחשוד שהיא רצה במהירות האור – בודקים את זה בבית הספר). אז בואו נחזור להווה, חזרנו לפנימייה ונחנו ליהלי ולי המשמרת מתחילה היום בשעה 15:00 אז יש לנו 20 דקות לנוח. אדיסון נכנסה לחדר באזעקת פתע, המערכת התחילה לצפצף חזק ופלטה אור אדום. "זהירות פולש, זהירות פולש" המערכת דיקלה, היא סרקה את גופה של אדיסון ואז אמרה: "אדיסון, תלמידה בבית הספר, המערכת נותנת אישור כניסה". זה היה איזה מערכת שמותקנת בחדרים נגד פולשים. "נחשו מה..?!" אדיסון צעקה אלינו בהתרגשות, יתר לדעתי.
"מה?" אמרתי בקול ישנוני. "השגתי עבודה, בפיצרייה של פרד". רק עכשיו התעוררתי לגמרי. "מה?!" שאלתי, מופתע. "כן! בגלל שכבר אין לנו זמן להיפגש כל כך, אז השגתי לי עבודה אצל פרד, נעבוד ביחד, איזה כיף! אני המלצרית החדשה שלו, פרד אומר שמי שיכולה להגיש את הפיצות כל כך מהר שווה להעסיק". הסתכלתי על יהלי, הוא עשה לי פרצוף של 'מזל טוב' כזה אבל בציניות. "זה, זה ממש נפלא" אמרתי, מנסה להישמע מאושר. כנראה אדיסון שמה לב לזה אז היא שאלה אותי: "מה קרה? אתה לא רוצה שנעבוד ביחד?" היא נראתה קצת פגועה, פשוט בזמן האחרון היא כל הזמן ניסתה להידבק אליי, זה קצת עיצבן אותי אז כששמעתי שהיא הולכת להידבק אליי עוד, לא הייתי הכי מאושר…
"לא אני ממש רוצה, זה רעיון מצויין" אמרתי לה, מנסה להישמע מאושר. הלוואי שהייתי יכול לחזור לאחור ולומר לה כמה היא חשובה לי לפני שזה… קרה…
תגובות (6)
תגיבו!!!!!!
אהבתי מאד תמשיכי ♥♥ ב ק י
מגניבבבבבבבבבב, איף לשמוע שהמשכת :)
מחכה להמשך מידי!!
יש!!!!!!זכרו אותי בהקדשות!!!!
ברור!!!!
אוי, איזה חמודה!!!! זכרת אותי!!!!!!
טוב, כמו תמיד- מהמם, מדהים, מושלם…
אני ממש מקווה להמשך