עיר עתידית | עונה 3 – פרק 5

"אז איפה היא?" שאלתי. "היא עושה משהו…" אדיסון ענתה בקול מסתורי "מה?" שאלתי, "דברים" אדיסון ענתה בחיוך. הסתובבתי ליהלי שיאמר לאדיסון להגיד לי ואז ראיתי, יהלי לא היה שם "איפה יהלי?" שאלתי את אדיסון, היא הצביעה לימיני "הולך לחפש אותה. רון, אל תדאג אמה בסדר, תמשיך במה שאתה צריך…" הנהנתי. אדיסון הלכה, כנראה לאמה. עברתי בין המגוייסים שכבר לקחו את הציוד. "זאת תיהיה מלחמה קשה!" צעקתי "אנחנו צריכים לתת את כל מה שיש לנו, זה על חיים ומוות!". מורה אחד ניגש אלי ואמר "רון תקשיב, אני צריך לומר לך משהו… אני חושב שכל העניין הזה מסוכן, הממשלה תוכל לטפל בזה. התלמידים קטנים מידי, לתת להם להרוג עכשיו זה לא רלוונטי, אני מעדיף שתשחרר את כולם וגם את עצמך, אתה רק ילד בן 13…" "עם הרבה כוח בידיים" עניתי. "רק לילדים יש את מספיק הרצון לעשות את זה, רק אנחנו יכולים לתת לעצמנו לחשוב, הראש שלנו עוד לא עסוק בדברים אחרים ואנחנו יכולים לפנות לעצמנו מקום בדרך חשיבה, יש לנו כוחות מיוחדים. הדמיון שלנו מושך אותנו, הוא אובד לנו כשאנחנו גדלים". "אבל עדיין, זה יכול להיות ממש מסוכן… אנשים בוגרים יותר חזקים…". "לא, לאנשים בוגרים נאבדת התקווה, הם רגילים לעתיד שחור, לילדים אין את המודעות הזאת, הם עוד לא יודעים, לא כמוני…" המורה הבין, הוא הינהן. "אני יודע למה אתה מתכוון. אבל רון בבקשה לפחות תשחרר כמה מהם, הילדים האלה נתונים בסכנה גדולה מאוד…". "יש לי רעיון" אמרתי. לקחתי את המיקרופון הגדול שלי וצעקתי לתוכו ככה שכולם ישמעו "לכל המגוייסים, יש לכם הזדמנות אחרונה, כל מי שמשתתף במלחמה יכול למות, ואם לא הוא חייב להרוג, יכול להיות שתחזרו מהקרב הזה כרוצחים או כמתים, אז תקשיבו טוב, כל מי שחושב שהוא לא יכול לעשות את זה, שילך, שילך עכשיו כי אחר כך לא תיהי דרך חזרה, תחליטו, האם אתם מוכנים להסתכן למען המדינה שלכם או לחזור הביתה ולהיות מוגנים, אני אתן לכם זמן עד מחר…" כולם הנהנו ומילמלו "אוקי…". המורה אמר לי "יופי" והלך משם. פתאום ראיתי תא טום מתקרב אלי "המורים הציבו הגנות בכל שטח בית הספר, זה לא יגן עלינו מפני אורגון אבל זה יעכב אותו מאוד, יש לנו זמן".

***********************************************

אדיסון העירה אותי "רון! רון יש בעיה". "מה קרה?!" שאלתי, נבהל. "תראה בעצמך" היא ענתה, יצאתי מהחדר שלי בפנימייה לחצר בית הספר, קבוצה ענקית של מגוייסים עמדה בעוד הקבוצה השנייה והקטנה יותר צועקת עליהם. "הם רוצים לעזוב" אדיסון אמרה והצביעה על הקבוצה הגדולה. "מה?!" שאלתי. "כל כך הרבה?" בקבוצה הגדולה היו ילדים בגיל בית ספר, כמעט כולם חוץ מכמה ילדים שבינהם היו: אלינה ג'ו, בראד בוגניו ודיוויד.