עיר עתידית | עונה 3 – פרק 27

אנא קראו בבקשה קודם את 'רציתי להוסיף'
חיכינו בחוסר סבלנות לתשובה של טום. יהלי, אדיסון ואמה כבר הסכימו. ברגע שסיפרתי להם על הרעיון שלי יהלי קפץ על המיטה בהתלהבות, אדיסון חייכה ואמה אמרה שדמעות בעיניה "בכל מקרה אין בשביל מי להישאר.." היא דיברה על בראד.
כרגע היינו ישובים על ספסל בחצר בית הספר. אחזתי חזק בידה של אדיסון בעוד שיהלי לחץ חזק בידה של אמה, לפעמים הייתי חושב שזה קצת מוגזם שהחבר הכי טוב שלי יוצא עם אחותי אבל אז נזכרתי בחברות הטובה מאוד של יהלי ושל אדיסון, בטח בשבילהם זה כמעט אותו הדבר.
טום החל להתקרב מרחוק, ברגע שראינו אותו קמנו במהירות מהספסל. חיכינו במשך חצי דקה עד שטום הגיע אלינו, יהלי ואדיסון דאגו לשחרר את אחיזתם בהתאם למצב. "טוב, חשבתי על הרעיון שלך רון, והחלטתי בעניין היא…"
היה נראה שטום נהנה להשאיר אותנו במתח "תתחילו לארוז מחר. אנחנו עוזבים ביום ראשון"
קפצנו בשמחה גלויה למדי. למען האמת מעולם לא אהבתי את הירח. כמובן שהחברה פה שינתה את זה אבל למרות המאמץ הרב שעשו פה בני האדם, הרגשתי שכדור הארץ הוא הבית שלי. למרות שיש בו סכנות ומקומות שממש לא הייתי רוצה שיהיו הבית שלי, כדור הארץ היה הבית של בני האדם ושם מקומנו בזה אני בטוח. לאחר שיכחד ייווצר עוד כוכב לכת ויתחיל כל תהליך האבולוציה הארוך וכך שוב ושוב הגלגל יסתובב בלי להפסיק.
הזמן לא אמיתי, אין כזה דבר. אנו, בני האדם קוראים זמן רק לדברים שבאים אחד אחרי השני, אם נספור 'אחד' זוהי תהיה שנייה וגם אם נספור 'אחד,אחד,אחד..' במשך כל היום, זהו אכן יום. אבל זמן לא קיים באמת. זה למעשה הוא רצף של גילגולים שקורים בלי סוף. הרי בעוד אלפי שנים שיחשבו פשוט לכלום היקום ישאר ריק. תהליכים ישונים יתרחשו, דברים יתפתחו, אבל הדבר שאנו מכנים זמן הוא לא אלא המצאה של בני אדם שראו את השמש יורדת ולאחר מכן את השמש עולה. הזמן הוא בכלל לא אמיתי…