עיר עתידית | עונה 3 – פרק 16
הרגשתי את גופי קורס על הרצפה הקפואה, למראהו של יהלי התלוי בעיניים דוממות. יחד עם גופי קרס גם כל עולמי, הדבר היחידי שעבר לי בראש באותו רגע הוא שיהלי מת. הדמעות פרצו בלי ששמתי לב בכלל. קולות הצער בקעו מתוכי, תחושת האבל גברה על הפחד. המשכתי לקרוא בקול "יהלי! יהלי, תענה לי!" ניסיתי לקום לאט, הרגשתי שבתוך שנייה אני עלול לקרוס בשנית, בל נאחזתי בפניו הקרים של יהלי. למרות צעקותיי הרמות לא נשמעה שום תגובה. סערה התחוללה בתוכי. המשפט הבזיק לי בראש פתאום, מהיר כברק 'אני רוצה לדעת את התשובה'. לא ידעתי בדיוק מה השאלה שאני רוצה לדעת עליה את התשובה המדוברת. ידעתי שישנה שאלה או אולי אלפי שאלות שחייבות להיפתר. כל כך הרבה. פתאום גיליתי שאני במצב של בהייה מוחלטת בקיר, בעוד שהחבר שלי ספק גוסס ספק מת לחלוטין. כן, זה לא היה ממש מצב טוב. ניסיתי לקרוא לו שוב, הרגשתי איך אני מאבד את קולי ולאט לאט כך גם את כוחי. גופי החל לקרוס בשנית, ניסיתי לאחוז בידיו ההפוכות של יהלי שצנחו מטה, אך זה לא עזר. הדבר היחידי שרציתי לשמוע באותו רגע הוא את הקול של יהלי, לוחש לי שהכל בסדר. צנחתי מטה, ראשי נחבל מעט, שמעתי קול חזק, כנראה המכה שקיבלתי מהנפילה. לרגע ראיתי את פניו הריקים של יהלי וברגע השני הכל נהפך לשחור.
****************************************************************
"אני חושבת שהוא מתחיל להתעורר" שמעתי קול של בת אומרת. הוא היה נמוך יותר משהכרתי. פקחתי את עיני לאט וראיתי את פניה של אדיסון, חיוורות וריקות, אך לא ריקות מחיים. מה שהפתיע אותי היה החיוך הזעיר שביצבץ מבין שפתייה, משולב בעיניים הכחולות העמוקות. "יהלי" אמרתי, או יותר נכון ניסיתי לומר ובמקום זאת יצאה לי לחישה. "הוא בסדר. קצת מטורף, אבל בסדר" אדיסון ענתה בחיוך משועשע. "מה קרה לי?" שאלתי את אדיסון. "לא הרבה, כנראה היית צריך לישון קצת וכמובן שהיה את המצב עם יהלי שהשפיע עליך…" "וטום?" חיוכה של אדיסון נדם לפתע "אני לא יודעת, אף אחד לא יודע. אנו משערים שהוא בסדר, בהתחשב במצבים הקודמים שבהם הוא נעלם וחזר מאוחר יותר" "אבל, הספר שאב אותו…" "ספר? איזה ספר?" אדיסון שאלה, מעט מבולבלת ואז הוסיפה "עדי ראיה נשבעו לנו שראו אותו נכנס למחסן כלשהו, לאחר חיפוש מקיף ראו שהוא נעלם. אבל כפי שאמרתי קודם, אנו משערים שהוא יחזור…" עדיין לא הרגשתי טוב כל כך, הרי ראיתי בעיני שטום נשאב לספר. מעניין מה קרה באמת, אבל יותר חשוב לי שטום יהיה פה מאשר לדעת איך ולאן הוא נעלם. רק אז הבחנתי בחדר שמסביבי, המקום היה מאוד מוכר לי. משהו שראיתי בעבר. הבנתי דבר אחד, המסעות בזמן שלי עדיין לא נגמרו…
תגובות (1)
אהלן סתיו התלהבתי מהסיפור שלך ואני מתכוונת להגיב על כל פרק ופרק בנפרד בהצלחה ממני בקי ♥♥♥