עיר עתידית | עונה 3 – פרק 1

קול עמוק הידהד ברחבי מושבת החלל, קול חזק, מפחיד, מאיים "אני בדרך אליכם" הקול שאג "היום אני אכבוש את הירח, כל מי שינסה להתנגד לשלטוני ישפך דמו, היום זהו סופכם!". הסתכלתי על אדיסון, היא שכבה על המיטה, הספר עוד בידה, עיניה הכחולות נפערו, "מה נעשה?" היא שאלה. קמתי ממקומי, ידעתי מה לעשות, הלכתי לטום. בדרך עברתי על פני יהלי ואמה שרצו לחדר של אדיסון לאחר ששמעו את ההודעה. "אני הולך לטום" הודעתי להם, עליתי במעלית לקומה 4, הקומה של משרדי המורים, נכנסתי למשרד מ'ס 67 – המשרד של טום. בלי לדפוק אפילו פתחתי את הדלת בחוזקה ונכנסתי לפנים החדר, שהתגלה כריק. "אבא?" שאלתי, אף אחד לא ענה. מבחוץ שמעתי קול של ילדים צורחים. ניגשתי לשולחן העבודה של טום ופתחתי את המגירה האמצעית, אף אחד לא ידע אבל טום אמר לי שכשיש בעיה והוא לא במשרד שלו, אז לפתוח את המגירה האמצעית – אף פעם לא ידעתי מה באמת נמצא בפנים. בתוך המגירה הייתה רק קלטת אחת, כמו מה שהיה בלונדון לפני שנים. לחצתי על הכפתור 'פליי' ושמעתי את ההקלטה. "רון, אם אתה שומע את הקלטת הזאת אז זה אומר רק משהו אחד, שאורגון פותח במלחמה. אני לא יודע איפה אני אהיה עכשיו, אולי מת אפילו. אבל אם אתה שומע את זה אז תעשה את מה שאני אומר לך – זה חשוב מאוד, אתה צריך לקחת את אדיסון, אמה ויהלי – אתם היחידים שיכולים להציל את הירח, הנבואה ששמעת עליה בעבר, לא נכונה, הכל שטויות, אני אמרתי לעצמי. הדבר שאתם באמת צריכים לעשות זה, , קודם כל – להרוג את כל התומכים באורגון, זאת תהיה משימה קשה מאוד, אבל יחד עם צוות התלמידים והמורים – אני בטוח שתצליחו, אחר כך אתם צריכים להרוג את אורגון, אבל לא סתם לירות בו או משהו, אתם צריכים למצוא את נקודת התורפה שלו, לא פיזית- בגוף. את הדבר היחידי שגרם, גורם או יגרום לו רגש כלשהו בכל חיו. רק זה יכול להרוג אותו סופית, תכונה אנושית אחת.לכל מישהו חי צריכות להיות שתי תכונות כדי שהוא ימות, תוכנה פיזית – בעצם התכונה המאפיינת של כל היצורים החיים – מוות, ותכונה נפשית – רגש. אז תזכור, זה יותר קשה ממה שזה נשמע, יצור מתועב כמו אורגון לא מרגיש הרבה דברים, רון – יכול להיות שלא אראה אתכם שוב, אז תגיד לאמה שאני מצטער על כל הסבל שגרמתי לכם, ושאני מאוד אוהב אתכם ושאני סומך עליך, אני מקווה שאצליח לשרוד במלחמה, ואם לא אז תזכור את כל מה שאמרתי לך, תזכור תמיד…" ההקלטה נגמרה, החזרתי את הקלטת חזרה למקומה ואז ראיתי שלוש דמויות עומדות ליד הדלת, הם עמדו שם כל הזמן הזה, אדיסון, יהלי ואמה – שקצת בכתה, "אז יאללה, יש לנו משימה, וכמו שטום אמר, הוא סומך עליך, רון" יהלי אמר. הנהנתי בראשי וחשבתי על זה שאני אעשה הכל כדי שטום ישאר בחיים.