עיר מעופפת 8

ג'ילי מסיעה אותי ברכב המעופף שלה, זה רכב צהוב קטן שעף חמש סנטימטרים מעל הכביש, בעולם התחתון רכבים כאלה היו רק לעשירי הכנופיות; האוטו מבפנים די נחמד, יש לו מושבים מעור שחור וחלונות זכוכית בינוניות, הוא גם נוסע די טוב, אני גומר את התפוז וזורק אותו מהחלון, ג'ילי מחווירה באותו הרגע ונוסעת לאחור.
"מה את עושה?" אני שואל. "אנחנו לא מאחרים?"
ג'ילי לא עונה, היא יוצאת מהרכב ומרימה את קליפת התפוז מהכביש, באותו רגע מופיעה מכונית אוויר. היא צופרת ולי ברור שג'ילי לא תספיק להתכופף בזמן.
"ג'ילי!" אני צועק, יוצא מהאוטו ורץ לכיוונה, אני מפיל אותה על הרצפה והאוטו נוסע מעלינו, עכשיו אנחנו קרובים מאוד אחד אל השני, היא נושמת לי על הפניים, והקרבה הזאת לא נוחה לי, כי אני ניזכר בליאת.
המכונית עוברת מעלינו ונעלמת, אני מתרומם ומרגיש את הזעם משתלט עלי, אני לא שרדתי את העולם התחתון כדי למות על ידי מכונית אוויר!
"למה לעזאזל יצאת מהאוטו?" אני צועק עלייה. "יכולת להיהרג!"
היא מחווירה עוד יותר.
"למה היית חייב לזרוק את התפוז על הרצפה?" היא צועקת, מרימה את קליפת התפוז ונכנסת אל האוטו בכעס, מכונית עוברת לידי ואני נכנס אחריה.
היא מתחילה לנסוע, לא לפני שקליפת התפוז נזרקת לפח של האוטו.
"מוזרים.." אני מלמל ומביט מהחלון.
מידי פעם אני מרגיש את העיניים הירוקות של ג'ילי בוחנות אותי, אבל אני לא זז, אני ממשיך להביט בנוף הבתים הצהובים.
את רוב הנסיעה אנחנו עושים בשתיקה של כעס.
אני פותח קצת את החלון ומחליט לשבור את השתיקה.
"זה הרגל..את יודעת."
"מה הרגל?"
"לזרוק דברים מהחלון, בעולם התחתון היינו עושים את הרבה."
ג'ילי שותקת.
ואני שותק.
אך הפעם השתיקה היא נעימה.

"ברוך הבא לתיכון, טיילור, בוא יש לנו זמן לסיור קצר." אומרת ג'ילי ונועלת את המכונית.
אני מביט מסביב, התיכון נראה מקום די נחמד, יש שם שני משטחי דשא גדולים ונקיים שעליהם משחקים קבוצה של נערים, רובם סוקרים אותי כשאני יוצר מהאוטו, לרובם אני משיב מבט נוקב והם חוזרים לשחק.
על שער הבניין, באותיות שחורות כתוב 'קריוול', הבניין עצמו נמוך וארוך, הוא בצבע צהוב עם חלונות גדולים, על הגג יש דגל צהוב עם סמל משושה וירח לבן.
ג'ילי מכניסה את המפתחות לכיס שלה ומשאירה את ידה שם.
"קדימה, טיילור, בוא אני יראה לך את המקום."
אני לא מחייך, אין לי אפילו צל של חיוך, אבל אני נותן לה להוביל אותי.