עיר מעופפת 3

רציתי להפתיע את ליאת יום לפני שאני הולך, אז לקחתי את כל התמונות שלנו ביחד והכנסתי אותם לתוך אלבום קטן, עטפתי אותו בעטיפה ירוקה והלכתי לכיוון הבית של ליאת, היה זה לילה שקט, השמים היו אפורים-סגולים, לא היו כוכבים בשמיים, וגם לא ירח.
כשעליתי במעלה מדרגות הכניסה התחלתי לשמוע קולות של מריבה. זיהיתי את הקול של ליאת ואת של אחותה ושנייה לפני שדפקתי טיילה-אחותה של ליאת- יצאה.
"אחח. זה אתה יא חתיכת בן זונה." התפרצה עליי "זה מה שאתה עושה לאחותי? שובר לה ת'לב? לך לעזאזל!"
"שלום גם לך טיילה."
היא נחרה בבוז, ירדה במדרגות ונעלמה באחת הסימטאות.
ליאת הופיעה בפתח. "אמרת שלום לאחותי?" קראה בציניות."אני חושבת שהיא מחבבת אותך. טוב נו. מה אתה עומד בחוץ בוא תיכנס."
דילגתי על שני המדרגות הראשונות ונכנסתי לבית.
"בוא נעלה לחדר שלי. הסלון עושה לי צמרמורת."
עלינו לחדר שלה. הוא היה קטן, עם מיטה, חלון מסורג, ארון בגדים שהצבע התקלף ממנו וריצפה שחורה. הצבע הוורוד שעל הקירות התאדה אך עדיין היה אפשר להבחין בלבבות הכתומות שליד החלון.
ליאת התיישבה ותפחה על המיטה. "בוא." אמרה. "שב."
התיישבתי לידה ויכולתי לראות שהפנים של ליאת חיוורות, דמעה קטנה ירדה על לחייה וכשהיא ראתה שהבחנתי בה היא סובבה את ראשה ונמנעה מלהביט בי.
"רוצה לדבר על זה?" שאלתי בעדינות.
"זה הדבר שאני אוהבת בך, טיילור, אתה עדין, לא חטטן כמו אחותי."
שתקתי. חיכיתי שהיא תספר עם היא תרצה.
היא שתקה גם.
כך ישבנו, שנינו, בדממה.
עברו מספר דקות עד שנזכרתי במטרה שלשמה באתי, הוצאתי באיטיות את החבילה העטופה והגשתי לה אותו.
"מה זה?" שאלה.
"מתנה." השבתי.
ליאת לקחה את האלבום ופתחה את העטיפה באיטיות "אני חייבת לציין." אמרה בעוד האושר ניכר בפנייה. "זאת המתנה הראשונה שאיי פעם קיבלתי."
חייכתי והנחתי את זרועי על כתפה.
"זה יפהפייה!" קראה כשראתה את האלבום. הוא היה קטן, עשוי עור חום.
נישקתי אותה במצח וחיבקתי אותה.
"תודה." היא לחשה ודמעה בודדה ירדה במורד לחייה.