עיר מעופפת פרק 72

אני מרים טלפון אל ג'ילי במהירות.
"ג'ילי. היי. זה טיילור. את יכולה לבואה אליי? זה חשוב. טוב. אני בדרך אלייך. ביי."

"עבודה?!"
כמעט צרחתי. התהלכתי בחדר כמו ארי בכלוב מסוגר. בלי יכולת לשבת. לעמוד או לעשות כל דבר אחר שבני אדם מסוגלים לעשות.. ניסיתי להירגע. ג'ילי ניסתה להרגיע אותי. אבל לא. התהלכתי בחדר סהרורי. כמו פקעת עצבים. ג'ילי ישבה על המיטה. מסכנה. הפלתי עלייה הכול.
"זה רק מבחן לקבלת עבודה." אמרה. "אין לך סיבה להילחץ. הם בודקים את הכישרונות והיכולות שלך ומתאימים אותך. זה לא יפגע בך. בכלל. ילדים מהשכבה היו מתים לקבל את ההזדמנות הזו."
לא הקשבתי. לא יכולתי להקשיב. מה לעזאזל הם רוצים ממני?!
"למה שלא תנסה?" היא שאלה פתאום. "קדימה. תענה לי. מתי המבחן?"
"שבוע הבא." עניתי מובס. "בשלישי."
"זה לא יכול להיות כזה נורא. אני אבוא איתך."
צחקתי במרירות.
"קדימה.:" עודדה אותי ג'ילי. "זה לא יהיה כזה נורא."
"זה כן." מלמלתי באומללות.

הימים עוברים בסיוט נוראי. לא יכולתי ללמוד. לא למדתי או עשיתי שיעורי בית. ג'ילי רצתה להוציא אותי. היא ביקשה מממני לבוא איתה. לבאולינג. למסעדה. ללמוד למבחן. היא אפילו חצתה את הגבול וביקשה ללכת לאגם!
אבל לא. הייתי בבועה של עצמי. זה הולך להיות רע.

יום שני. לילה. אני לא מצליח לישון. אני מתכרבל במיטה ואומר לעצמי לנסות עוד פעם ואם גם עכשיו אני לא אצליח אז אני יקום. הניסיון להירדם כושל ואני קם מהמיטה. מתלבש. לוקח שני סכינים במגף. אחד בחגורה ואקדח. אני יורד מהמדרגות בשקט (אימי נעלה את החלון ושברה את המפתח.) לוקח את המפתחות של האוטו ומתחיל לנסוע. לאן? אני עדיין לא יודע.
אני מבזבז את המכלית של הדלק. עובר ליד הבית של ג'ילי אך לא קורא לה. עובר ליד הבאולינג מרכז ההימורים ועוד כמה. אבל לא. אני נוסע לאגם.
אני חונה אל מול סבך העצים ומבלי לנעול את המכונית אני נכנס ליער וממתחיל לרוץ? לא משנה לאן. לא משנה אך אני אחזור. אני פשוט רץ. רץ ללא הפסקה.
אני מגיע לאגם. ומבלי להוריד את הבגדים אני קופץ לאגם. המים קפואים. למרות שזה סיומו של החורף. אני עוצם עיניים ומכריח את עצמי להירגע. ורק אז. כשאני לבד בחשכה מוחלטת אני מבין. אני מבין שאני לא מפחד מהעבודה או מהמבחן. אני מפחד מהעבר.

יום שלישי מגיע. אני מאחר אבל הולך בלי ג'ילי. אני לוקח את המכונית של אימי ועם לב מלא בחששות מתחיל לנסוע. הפעם לא לאגם. לא לג'ילי. אלא לעתיד.