עיר מעופפת פרק 71

שיעור ספורט. המורה קורע אותנו בחמש סיבובים סביב המגרש ואחר כך אלפי תרגילים לשחרור הבטן, הגוף, הזרועות והרגליים. אוייש. בחיי. אני בהחלט מקווה שהוא יעשה מתיחות כי אם לא..הגוף שלי יהפוך-בלי להעליב-לגוף של גברת דיז'לוון והיא בהחלט זקנה.
אז במקום לבכות על שרירי הכואבים ולחשוב על מתי-פעם-אחרונה-איי-פעם-עשיתי-ספורט, ניסיתי לחשב מתי פעם אחרונה הייתה באגם עם ג'ילי. לבד. רק שנינו.
"היי." היא מופיעה לידי. בחזיית ספורט כתומה ומכנסיי ג'ינס קצרים. "מה קורה?"
"בסדר." אני עונה.
"אתה נראה כאילו עוד שנייה אתה הולך למות. אף פעם לא רצת כל כך הרבה, אה?"
"אני מנסה שלא."
"לא עשית דברים כאלה בעולם התחתון?"
"לא." עניתי וקפצתי מעל קורנוס. ג'ילי קפצה אחריי והמשיכה לרוץ לידי. "מה השיעור הבא שלך?"
"את מתכוונת אחרי שיעור התעמלות."
"כן."
"שיעור מיטה. או בריחה מהתיכון..שזה אותו הדבר, לא?"
"לא. " היא אומרת. "ברצינות. איזה שיעור יש לך?"
"אם אני ישרוד יהיה לי שיעור ביולוגיה."
"אתה תשרוד." היא אומרת וקופצת מעל קורונוס נוסף..
"בטח. בואי נשרוד את זה כדי ללמוד על חרקים."
היא צוחקת, טופחת על זרועי ועוקפת אותי. מדלגת בדרך על יותר משלושה קורנוסים. אני מחליט לעצור-למרות שזה לא בריא -ולסקור אותה מקפצת מל עוד ועוד קורנוס. עם שיער הג'ינג'י שאסוף לקוקו אחד עם שני כווצות שיער בחוץ.
"היי!" קורא לפתע המורה. "אדון גו! רוצה גם קפה?! תמשיך לרוץ! תנוחו כשתמותו! קדימה! אני רוצה לפחות עוד שלושה גלגולים וקפיצות ושכיבות סמיכה! קדימה! זקנות מכוערות שכמותכם! קדימה!"
נאנחתי-כמעט כמו כל הכיתה-והמשכתי לרוץ.
***
"מותק!"
"כן אימא?"
"יש לך מכתב!"
"אני בא!" קראתי וגלשתי במדרגות. מכתב? בשבילי? כמה מוזר. לא קיבלתי מכתב מאז.. הגעתי לסלון ונכנסתי לסלון. הוא היה חשוך.
"אתה נראה שמח היום." היא קוראת. אין לזה שום קשר לציון שקיבלת בפיזיקה, נכון?"
"אה..לא."
"ככה חשבתי. המכתב על השולחן."
"תודה." אמרתי ונישקתי לה על הלחי. ניגשתי על השולחן והרמתי את המכתב.
"מה לעזאז.."