עיר מעופפת פרק 65

"אז..על מה חשבת?"
"לא יודעת."
"את לא יודעת?! ג'ילי! מה נראה לך שאני? אני לא שחקן! אפילו לא להטוטן גרוע."
"אני יודעת אבל.."
"אבל מה?"
"לא יודעת." קולה נשמע פגוע. שוב. "בוא רק נהנה. בסדר? נהנה. אתה יכול לעשות את זה? ליהנות?"
ליהנות?! לא נהניתי כבר מאז שהינו באגם. שנינו. מאז שג'ילי קיבלה מכה בראש ואני נהפכתי לבלתי אמין במשפחה שלה. מאז ש..זה לא הזמן לבדוק את העבר! הופעה. קהל. להנות.
"כן." אני אומר. "כן. אני יכול להנות."
"יופי." אני קורא. "אז..מה נעשה?"
ג'ילי פותחת את הפה וסוגרת אותו.
"לא יודעת."
המפעיל פותח את הוילון. "מוכנים?"
"כן." אומרת ג'ילי.
"לא!" אני אומר.
אני וג'ילי מחליפים מבטים.
"כן." אומרת ג'ילי. והמפעיל מהנהן ויוצא.
לעזאזל.

אני מתחיל לעלות לכיוון הבמה, אך אז ג'ילי תופסת ביד ואני נעצר, מסתובב ומביט בה.
"מכיר את ריקוד העלים?"היא שואלת, מבטה מחליף צבעים במהירות.
"אה..לא."
ג'ילי מחמיצה פנים.
"יש לי רעיון. אבל תצטרכי לזרום ביחד איתי."
ג'ילי מהנהנת ואני מתחיל את המופע.

"למדתי את זה למטה,בעיר התחתונה." מלמלתי לג'ילי בזמן שהמפעיל הציג אותנו לקהל. "אבל תבטיחי שתזרמי איתי."
"בסדר. בסדר."
אני מלמל יופי וצועד צעד קדימה. המפעיל נעלם. עכשיו זה רק אני. ג'ילי וקהל משועמם. למה בכלל הסכמתי לזה?
"י ורבותי!" אני קורא ומרגיש שעיניי הקהל עוקבות אחרי. "האם שמעתם את הסיפור על הארדור וגטרוד?"
חלק מנידים לשלילה וחלק פשוט..שותקים.וואו. או שהם עיפים או שהם מש משועממים. כמוני.
אני מתחיל לספר: "לנער חווה. היה כוח קסם. אך הוא יכול היה להפעילו רק כשנערת האהבה שלו מתה. לידו.כמובן, ולכן, הביטו. כי הנערה היפה שלצידי."ג'ילי מסמיקה במקצת." הולכת להיות גברת האהבה שלי!"
אני ניגש אל ג'ילי, נוטל את ידה ומעביר אותה לאמצה הבמה. אני נושם עמוק. בסדר. את התרגיל הזה עשיתי לפני הרבה זמן. אני אמנם קצת חלוד אבל אני לא אפגע בה. אני שולף סכין מהמגף ונעמד מאחורי ג'ילי. חלק מהקהל משמעים קולות הלם.מה. הם אף פעם לא ראו סכין?!
"אני הולך לשסף את גרונה של נערת האהבה שלי. האם אתם מוכנים?"
כמכ אנשים מלמלו כן. זה לא היה מספיק בשבילי.
"האם אתם מוכנים?" צעקתי שוב.
הפעם. השאון היה חזק יותר.
"אני לא שומע." שאגתי. "האם אתם מוכנים?!"
"כן!" שואגים כולם ואני מתחיל.

"גברת האהבה!" אני קורא. "עמדי ועל תזוזי!"
אני הולך כמה צעדים אחורה ומכוון את הסכין.
"טיילור.." לוחשת ג'ילי. חיוורת כולה."מה אתה.."
"אל תזוזי."
"טיילור.."
"אל תילחצי."
"אני לא נלחצת."
"יופי." אני קורא ונעמד מאחוריה.
"טיילור." מלמלת ג'ילי. מנסה ככל יכולתה להזיז כמה שפחות את שפתיה. "אני נכנסת לפאניקה!"
"לא יופי."אני אומר ומחליט לפתוח בקסם עכשיו. לפני שג'ילי תתחרט והכול ייהרס.
"חכו!" אני צועק. "תפוז!" אני קורא. "אני צריך תפוז! זרקו אלי תפוז והקסם שלי יעבוד!"
מישהו זורק לעברי תפוז, בכיוון של רגע אני מטיל את הסכין. וכשהתפוז עוד באוויר, הסכין פוגעת בו והתפוז נחתך לפרוסת דקות. הקהל משמיע קולות של תדהמה. אני שולף סכין אחרת. והולך כמה צעדים רחוק יותר מג'ילי.
"גבירותיי ורבותיי!" אני צועק. "זאת רק ההתחלה!"
ואכן. אחרי המחזה הראשון. הראיתי להם הופעה מדהימה, של הטלות, קליעה למטרה והעמדת ג'ילי בתוך..מבחן. כן. היא הייתה צריכה לבטוח בי. לחלוטין. אחרי ו. הטלתי עלייה את הסכינים. הנחתי על ראשה תפוזים ויידיתי. היא הייתה זקוקה לאמון הזה ואני הייתי זקוק לאימון. כי כשהכול נגמר. הבנתי דבר אחד-אני ממש לא בכושר.