עיר מעופפת פרק 37

מלאך הצללים 07/09/2013 562 צפיות אין תגובות

"זה יפהפייה!" היא קראה ונישקה אותי על הלחי, המגע היה רך נעים ומהיר, "כמה זמן תכננת את כל זה?"
החזרתי את מהסכין למגף וצעדתי לכיוון הסמיכה, קמילה סידרה את המקום נחמד, היא הניחה סמיכה אדומה והניחה מספר נרות צהובים, על פמוטי כסף זעירים, היו שם פרחים סגולים, סלסלת פירות קטנה, חבילת טוסטים, כמה חביתות קרות וכוסות מלאות יין.
כל הכבוד קמילה מלמלתי. סידרת את זה מצוין
ג'ילי מניחה יד על כתפי ושואלת שוב מי סידר את זה כל כך יפה.
"הו.." אני מלמל. "הייתה לי קצת עזרה. בואי. שבי. רוצה טוסט? הם קצת קרים. אבל אני בטוח שנסתדר."
ג'ילי חייכה מאושר, התיישבה ואני התחלתי למלא לה את הצלחת בטוסט, חביתה כמה פירות וגבינות.
"את יודעת מה רציתי לעשות?"שאלתי כשהצלחות היו מלאות ואט אט גם הבטן שלי.
"מה?"שאלה ג'ילי לאחר שבלעה את הביס השני שלה.
"רציתי לקשור לך את העיניים. אבל לא היה לי במה."
עיניה של ג'ילי הוארו באחת.
"באמת?" קראה. "זה כל כך נחמד מצדך." היא השתתקה לרגע ויכולתי לראות שמבעד לחיוך עיניה היו מוטרדות וזזו ללא הפסקה כאילו חיפשו משהו.
"מה קרה?"
"הו, כלום. זה כלום באמת." ג'ילי מלמלת ומנסה להימנע מלהביט בעיניי.
"ג'ילי..תגידי לי..מה קרה? למה את עצובה פתאום?"
ג'ילי מחייכת חיוך קטן ומביטה בעיני. "אני פשוט מצטערת שלא לקחתי את החליל, כי עכשיו הפיות לא יבואו."
אני מביט בג'ילי ומרגיש צביטה קטנה בלב. זה היה אמור להיות לילה מיוחד. ובגלל חליל מטופש הכול ייהרס!
ג'ילי מבחינה במבטי ואומרת:" בוא לא ניתן לזה להרוס את הערב, בסדר?"
"בסדר." אני אומר ולוקח תפוז זהוב, אני מקלף אותו, לוקח פלח אחד ושוכב על הדשא. זה לילה נעים, עם רוח קלילה וקרה וכוכבים מנצנצים, הירח היה חצוי וחיוור.
אנחנו שוכבים על הדשא בעיניים פקוחות והדממה שבינינו נחמדה.
אני גומר את הפלח ומגשש את ידי בסמיכה, בחיפוש אחר עוד תפוז.
לפתע אני מרגיש משהו רך וחמים, ג'ילי מביטה בי ואז בידיים שהחזקנו.
אני נושם עמוק ומתנתק.
ג'ילי בולעת רוק וחוזרת להביט בכוכבים.
אני מלכסן את מבטי לכיוונה ורואה שיש לה רגשות מעורבים, בדיוק כמו לי.
"ג'ילי..אממ…"
ג'ילי מביטה בי.
"יש לי משהו שאני רוצה להגיד לך..אממ…"
"אני שומעת…" אומרת ג'ילי, ומתרוממת לישיבה, אני מתרומם גם ומרגיש את הלחץ בידיים שלי.
"ג'ילי..אהה.." אני רוצה לומר לה שאני מחבב אותה, אבל אז אני קולט תנודה מאחורי כתפה.
"אל תזוזי."אני אומר בקול חותך.
"מה זה?" היא שואלת בלחש וקופאת במקום, עיניה מביעות פחד ויראה."מה יש שם?"
עיניה של ג'ילי עורבות אחריי בזמן שאני שולף באיטיות סכין ומטיל אותו לכיוון השיח. ג'ילי מסתובבת במהירות ושיערה מתעופף באוויר.
"תפסת אותו?"היא שואלת בזמן שאני קם, עוקף את השמיכה וצועד לכיוון השיח.
"מה זה?" היא שואלת. "הוא עדיין חי?"
אני מביט בג'ילי ואז בנחש המת.
"לא. הוא מת. הרגתי אותו."אמרתי ופניתי ללכת לכיוון הסדין, הרמתי את הצלחת והתחלתי לאסוף את הדברים.
"ו…מה אתה עושה?" שאלה ג'ילי והביטה בי עוטף הכול בעזרת המסמיכה האדומה.
"אנחנו הולכים?" היא שואלת. "עדיין מוקדם. אנחנו יכולים להישאר עוד קצת."
אני מתכופף ולוקח את הצלחת של ג'ילי, בזמן שאני עושה את זה אני מרגיש את חומה ואת שיערה מלטף את פניי, זה נעים לי. אבל העובדה שהרגע ראיתי נחש די מטרידה אותי.
"ג'ילי. אני לא מחבב נחשים. אפשר בבקשה ללכת?" אני שואל ובעיניי ניקרה תחינה אילמת.
רק שלא תגיד לא.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך