עיר מעופפת פרק 31

פרק 31:כשקמילה יוצאת בטריקת דלת, רק אני וחלג-גס בחדר, הסלון חשוך ואני מרגיש איכשהו..בטוח. אני לוקח כיסא ומתיישב מולו, ומניסיוני עם החיים שלמטה, אני יודע איך לנהל חקירות ובנוסף גם לאיים בצורה הטובה ביותר.
"יש לך מזל." אני אומר. "ברגע הראשון שגיליתי רציתי לפוצץ אותך המכות."
"ועכשיו?"
"הבנות הקטנות הוציאו לי את הכעס. יש לך מזל."
"הו, כן? ואיזה מזל זה בדיוק?"
"אני לא אשלח אותך לחדר המתים."
"אה."
"אני אשלח אותך למחוז פסיכיאטרי.או במקרה הטוב לכלא, למרות שאני לא בטוח שיש לכם אחד כזה."
הביטחון שעד עתה היה לחלג גס נעלם לשנייה.
"כן בדיוק. אני רק מקווה שיש בכלא שם חדר אחות או משהו כזה."
"אתה יודע משהו, בניגוד למישהו מהעיר התחתונה, אתה יודע די הרבה בנוגע לעיר הזאת אז תן לי לשאול אותך משהו."
"תרגיש חופשי."
"מה מונע מההנהלה לשלוח אותך לעיר התחתונה? אחרי הכל הכנסת לי סכין בברך. אתה חושב שהיא תיתן לך ללכת סתם כך?"
חייכתי חיוך קטן.
הוא חייך גם
גיחכתי
והוא עשה כמוני.
צחקתי בקול גדול.
הוא צחק בקול גדול.
"בסדר זהו זה." אמרתי ושלפתי את האקדח. "מה אמרת לג'ילי?"
"מה, אתה מתכון לירות בי?"
יריתי לו בברך.
הוא צרח מכאב.
"זה עונה על השאלה שלך?"
"אוי אלוהים אתה ירית בי!"
"יש לך אבחנה דקה.עכשיו. מה אמרת לג'ילי?"
חלג גס לא הגיב, הברך שלו שתתה דם ובהצצה אחת על פניו יכולתי לדעת שהוא סובל כאבי תופת ושהוא מנסה להיות אמיץ.
"אני יכול לירות גם בברך השנייה, חלג.. אם תרצה.." אמרתי וכיוונתי את האקדח לברך השנייה שלו, הזאת שעוד לא נפגעה.
"אתה רוצה להישאר נכה לשארית חייך? אין לי בעיה עם זה."
"אני לא אגיד לך כלום." הוא סינן בכאב.
משכתי בכתפיי וקמתי מכיסאי.
"כמה זמן יקח להורים שלך למצוא אותך?שעה? אולי שעתיים? אני חושב שבקצב הזה אתה תישאר נכה לנצח." אמרתי באי אכפתיות והתחלתי לצעוד לכיוון הדלת.
"אני יודע על ליאת." הוא אמר.
קפאתי במקומי.
"ואני הולך לספר לג'ילי. היא תדע. והיא לא תדבר איתך יותר."
"טיילור?" קולה של טינה עלה מהמכשיר הקשר. לעזאזל! שכחתי לכבות אותו.
"מי זאת ליאת?" שאלה טינה בקולה התמים.
"אני יספר לך. אחר כך." אמרתי והסתובבתי לכיוון חלג גס. "אבל קודם. יש לי עניין לסיים."