עיר מעופפת פרק 29

"ג'ילי. תגידי לי מי עשה לך את זה!"
"בבקשה אל תתערב!" היא לחשה.
"אם תגידי לי אני אוכל להגן עלייך."
"למה אתה לא מבין מה שאומרים לך?" קראה ג'ילי בקול חנוק. "צא החוצה. עכשיו!"
נשכתי שפתי העליוניה והתרוממתי. "את עושה טעות." אמרתי. "אני יכול להגן עלייך."
ג'ילי לא ענתה, אני הפנתי לה את גבי והלכתי לכיוון הדלת, שנייה לפני שיצאתי, סובבתי את ראשי ובקול שקט אמרתי:"כשבאתי אלייך אתמול,באתי בלי האקדח. עכשיו אני מבין שעשיתי טעות."
אמרתי ויצאתי, כשהדלת נסגרה, שמעתי אותה מתייפחת. הרגשתי את ליבי ניצבת.
חציתי את המסדרון וירדתי במדרגות בשקט.
לפתע שמעתי קול: "פסססט..טיילור.."
סובבתי את מבטי וראיתי את קמילה, היא סימנה לי להיות בשקט ולעקוב אחריה.
הבטתי לצדדים, ולאחר שווידאתי שאיש לא שם, עקבתי אחריה, ירדנו במדרגות בדממה עד שהגענו לדלת ברזל, קמילה פתחה את הדלת וסימנה לי להיכנס.
זה היה מרתף, הוא היה מכוסה אבק, היה שם שולחן, מספר כיסאות, וארון ברזל.
קמילה אותתה לי לשבת ופנתה לכיוון הארון, היא דפקה שלוש פעמים והדלת נפתחה.
טינה, ת'יל ואוגה יצאו משם, לבושות שחורים, הן התיישבו ליד השולחן וקמילה נעלה את הדלת.
"אתן יודעות מה קרה לג'ילי?" שאלתי ונעצתי את עיניי בהן, אחת אחרי השנייה.
קמילה ניגשת ויושבת מולי.
"כשאתה באת, טינה עקבה אחריכם, טינה! ספרי לו." פקדה קמילה. וטינה התחילה לספר:"כשראיתי את ג'ילי מוציאה אותך מהדלת האחורית אמרתי במכשיר הקשר לת'יל להיכנס לרכב."
"ת'יל. קראה קמילה בקול נוקשה. "תורך."
ת'יל כחכחה בגרונה והתחילה לספר את החלק שלה:"נכנסתי לספסל האחורי, כשעצרתם והלכתם ליער, רציתי לדווח בקשר אבל החיבור נותק. אז עקבתי אחריכם וראיתי אתכם נכנסים ליער, לא עקבתי אחריכם, נשארתי במכונית לפי ההוראות של קמילה."-קמילה התמקמה במקומה לשנייה-" ואז, ג'ילי הורידה אותך ליד הבית שלך, היא נסעה הביתה, לפני שהיא עצרה ליד הבית היא עצרה את האוטו ויצאה החוצה. כשהבטתי החוצה ראיתי אותה ללכת לכיוון הבית עד שנודלה וחלג-גס עצרו אותה, חלג-גס היה צולע, הוא אמר משהו לג'ילי, היא השיבה לו ונודלה נתנה לה סטירה, ג'ילי רצה הביתה ולא יצאה מהחדר עד עכשיו."
שתיקה.
"אם חלג-גס השתחרר מבית החולים למה הוא לא היה בתיכון?" שאלתי והבטתי בקמילה.
היא הרימה את ידייה. "אל תשאל אותי. אין לי שמץ."
נשמתי עמוק. "בסדר." אמרתי. "תודה לכן, עזרתן לי הרבה!"
"אנחנו עדיין רצות לעזור!" קראה ת'יל.
"כן. אנחנו יכולות לגרום לחלג-גס ולנודלה לשלם!"אמרה קמילה ודפקה באגרופה על השולחן.
"כן! כדי שתוכלו להיות ביחד!" אמרה טינה. "זה יהיה כל כך רומנטי!"
כול הבנות הביטו בטינה והיא התחפרה בכיסאה.
נעצתי את מבטי בבנות, כל כך שונות ואם זאת כל כך דומות.
בחדר השתררה שתיקה.
"בסדר," אמרתי. "בתנאי אחד."
טינה צווחה 'יש' קטן וקמילה שאלה:"מה התנאי?"
אני בוחר את מילותיי בקפידה.
"כשזה יהיה מלוכלך, אתן תסתלקו מיד, האם זה מובן?"
שתיקה.
"מובן." אמרה טינה.
"מובן." אמרה ת'יל.
אוגה וקמילה החליפו מבטים.
הבטתי בהם בציפייה.
"מובן." אמרה קמילה.
אוגה עדיין שתקה, היא המבודרת שבחבורה, יש לה שיער ארוך, מטולטל וג'ינג'י ועיניים של חתול.
"אוגה?" שאלתי בקול מתגרה. "מה התשובה שלך?"
"מובן." אמרה אוגה והתאומות ת'יל וטינה צווחו בגיל, אוגה וקמילה רק שילבו ידיים ורקעו ברגליהן.
"מה התכונית?" שאלה אוגה כשהרוחות נרגעו.