עיר מעופפת פרק 22

"בסדר, טיילור. בגלל מה ש..קרה אתמול…אני אצטרך לעשות לך סיור קטן בתיכון." אמרה ג'ילי ועצרה בחנייה שליד, יצאתי מהרכב והלכתי אחריה.
"דבר ראשון." אמרה בקול סמכותי משהו. "בוא נלך אל המזכירה, נשיג לך מערכת שעות ואז אני יראה לך את המתחם."
"אין בעיה." אמרתי והתחלתי ללכת אחריה,
"אהה..טיילור…כולם מסתכלים עלייך."לחשה ג'ילי פתאום ונעצרה.
"אל תדאגי. אני לא ילך מכות אם אף אחד היום." אמרתי ופתחתי את דלת הזכוכית הכתומה.
"אה כן?" שאלה ג'ילי, ספק מתפלאת ספק צוחקת "השארת את האקדח בחדר שצלך?"
"לא." אמרתי. "אני אף פעם לא משאיר אותו בחדר, הוא תמיד אצלי."
"אה כן? גם כשאתה הולך לישון?"
"אם את מנסה לרדת עליי. את לא ממש מצליחה." אמרתי.
באותו רגע היא הסמיקה ואני עשיתי את עצמי כאילו אני לא מבחין בזה.
"טוב," אמרתי, מנסה להעביר נושא. "לאן הולכים?"
"לשם." אמרה ג'ילי והצביע לכיוון המסדרון הצהוב, הלכתי אחריה והיא הובילה אותי לתוך חדר מרובע וצפוף, היה שם שולחן, מחשב, מדפסת וסורק לבן גדול שתפס חצי מהחדר הלבן. על הכיסא, על יד המחשב ישבה משהיא ממש נחמדה, היא לבשה חולצה לבנה מכופתרת וחצאית ארוכה שחורה, היה לה שיער חום קצר ועיניי דבש, ברגע שנכנסו היא חייכה וקראה:"אתה בטח הילד החדש!"
ילד?!
"אהה.. כן אני מניח."
היא סקרה אותי ופתאום החדר נהיה שקט, ג'ילי התערבה ללפתע:"טיילור, זאת המזכירה שלנו ליינה מנה, הלב של המקום, מילולית ופיזית. ואם תרצה איי פעם משהוא לדבר איתו אתה תמיד יכול לפנות אליה. אממ.. ליינה באנו בשביל מערכת השעות."
"אה! כן! אממ..היא איפשהו.. אה! הנה!" קראה ליינה והוציאה מהמגירה הלבנה חתיכת נייר לבנה.
לקחתי את הנייר וסקרתי אותו, על הדף הייתה טבלה שחורה עם כל מיני שמות מוזרים.
"מה זה?" שאלתי והעברתי את הנייר לג'ילי, היא לקחה את הנייר, סרקה אותו לשנייה ואז אמרה:"זה מה שאתה הולך ללמוד בימים הקרובים."
"אני לא מבין..בשביל מה זה?"
ג'ילי פתחה את פיה לדבר אך במקום לומר משהו, היא הסתובב ופנתה אל ליינה. ובקול כמעט חצוף אמרה:"למה שלא תסבירי לו, ליינה, בשביל מה יש מערכת שעות?"
העברתי את מבטי בין השניים. האם הן שונאות אחת את השנייה? לא היה אפשר להגיד.
ליינה לקחה את הדף מג'ילי והתחילה להסביר:"השעות האלה אומרות לך מה תלמד כל יום, אלה המקצועות ואלה הימים."
השמעתי אה קטן ואז השתררה שתיקה.
"בסדר." אמרה ג'ילי. "אני מניחה שזהו זה."
ליינה הנהנה והעבירה אליי את הדף.
"קפוץ לבקר." אמרה בדרכינו החוצה.
שנינו עכשיו במסדרון, הוא מלא נערים ונערות שמסתכלים עלינו, אני מתעלם. כרגיל.
"תגידי, ג'ילי, מה הבעיה שלך עם ליינה?" אני שואל כעבור זמן מה.
ג'ילי לא עונה. היא ממשיכה ללכת.