עיר מעופפת פרק 20

גם הפעם תהיתי אם להיכנס הביתה דרך החלון או דרך הדלת. הימרתי על האפשרות השנייה. פתחתי את דלת בדממה ומבלי להדליק את האור התחלתי לגשש את דרכי בחזרה לחדר, כשאני מגיע לסוף המדרגות שבקומה השנייה, האור נדלק באחת ואימא שלי נשענת על הקיר, השיער שלה מבולגן והיא לבושה בחלוק לילה כחול.
"שנגיע לחלק שאתה נותן הסברים, טיילור?"
נאנחתי.
"לא." אמרתי. "אנחנו לא מגיעים לחלק הזה."
אימא שלי מרימה גבה ותתחילה לרקוע ברגלה בסדר אחיד.
"זה לא יכול להימשך ככה, טיילור, אני אימא שלך, ואני דורשת לדעת מה הולך פה."
אני נושם עמוק ומחליט לשתוק. אני לא רוצה לפתוח עוד ריב, בייחוד לא עכשיו, בשתיים בלילה.
"אז..אתה הולך לספר לי?"
"לא." אמרתי ללא רגש מיוחד, הרגשתי די טוב עכשיו, לא רציתי שההרגשה תיהרס בגלל אימי.
אני פונה אל החדר ולוחץ על הידית.
"אתה נעלת את הדלת כשקפצת מהחלון." מזכירה לי אימי.
"בסדר." אני שוב נושם עמוק. לא חדר נעול ולא אימא חופרת יהרסו לי את ההרגשה הטובה שיש לי עכשיו.
"אז אני פשוט יטפס דרך החלון ו.."
"טיילור." קוראת אימי בקול חמור.. "אתה לא הולך לטפס על החלון הזה שוב. אתה תישן בסלון. מחר נפתח לך את הדלת. איכשהו."
"זה עונש? כי אני לא מבין למה…"
"כן, טיילור. זה עונש. ואם אתה לא רוצה שהוא יחמיר., לך לסלון, ארגנתי לך כמה מצעים, ולמען השם, טיילור. תתקלח."
אימא שלי עוקפת אותי ונכנסת לחדר שלה, אני שומע דלת ננעלת ומתחיל לפעול, אני יוצא דרך החלון של המטבח, מתפס לחלון של הוריי, ועובר לחדר הבא. ברגע שאני מגיע, אני מתגלגל לתוך החדר ומדליק את האור.
החדר שלי מבולגן כמו לא יודע מה.
בחדר שלי יש מיטה עם המון מצעים וספרים, הרצפה מלאה ארגזים ובגדים מלוכלכים, שולחן העבודה החום מלא דפים וארגזים, אין לי כוח לסדר, אז אני פותח את הארון, לוקח בגדים ומגבת, פותח את הדלת, סוגר את האור ויוצא למקלחת, לא לפני שאני נועל את הדלת ומניח את המפתח בכיס שלי. לאחר מכן, אני מתקלח בדממה.
כשאני מסיים להתקלח, אני מעיף את כל הדברים מהמיטה, מניח את הראש ומביט בתקרה הלבנה, עכשיו, אחרי מקלחת, אני מרגיש הרבה יותר טוב, ומחכה בקוצר רוח להיפגש מחר עם ג'ילי.
שנייה לפני שאני נרדם, מגיעה אליי פיסת מידע די חשובה לגבי מחר-אני עדיין לא יודע מה זה ריתוק.