עיר מעופפת פרק 14

עמדתי להתנגד אך אימי הרימה את ידה וקטעה אותי.
"נדבר על העונש המכופל שלך אחר כך, משהיא בשם נודלה ראן פה, היא אמרה שתכננתם להיפגש היום הערב."
"מי??"
"נודלה,, זה היה השם שלה. היא אמרה שהתנגשת בה."
"אהה..נודלה הזאת."
"קבעתם להיפגש?"
"היא הציעה ואני.."
"אתה הסכמת?" שאלה אימי, ספק אושר ספק פליאה.
"לא! אוף לעזאזל! אני חושב שהיא חירשת. אני אמרתי לה לא."
"מותק," נאנחה אימי והרכות חזרה לפניה גם אם זה היה רק לשנייה. "אולי הגיע הזמן שתישכח מליאת." אמרה.
הקש ששבר את גב הגמל. זהו. נשברתי. הרגשתי את הדם עולה לי לראש בפעם השלישית באותו יום.
קיפצתי אגרופים.
"אימא. זה היה יום ארוך. אז תעיפי את הילדה הזאת מחוץ לבית ותתני לי להיות בשקט בחדר."
אימא שלי נעצה בי מבט.
"אני לא מתכוונת להיות יונת הדואר שלכם," אמרה בארסיות. "אתה רוצה? לך תסלק אותה בעצמך."
"לעזאזל." מלמלתי ודחפתי את אימי הצידה, ירדתי במדרגות וניגשתי ישר לסלון. היא עמדה שם, מביטה בתצלומים שלי ושל ליאת. כשהיא ראתה שאני מאחוריה היא הראתה לי את התצלומים, זאת הייתה התמונה שלי ושל ליאת, שנינו עמדנו גב אל גב והחזקנו אקדחים ביד אחת וסכין ביד השנייה. היינו ליד הים, לבושים בביקיני ומלאים בחולות.
הרגשתי שאני מחוויר, אם התצלום הזה ישבר…
"תניחי את זה." אמרתי בכעס.
במבט תמים, היא הניחה את התצלום על הספה.
אימא השלי הגיחה מהחדר, היא עמדה על המדרגות וצפתה בי.
ניסיתי להתעלם ממנה אך זה היה די קשה גם להתעלם וגם לסלק את לינדה מהבית.
נשמתי עמוק וניגשתי אל לינדה בצעדים החלטיים, תפסתי בידה והתחלת לגרור אותה לכיוון הדלת.
"אחחח.. טיילור..די… זה כואב..טיילור, אתה מכאיב לי."
עזבתי אותה, היא הייתה רגל אחת בחוץ ורגל אחת בפנים.
"צאי החוצה! ואם תספרי למישהו על התמונה שראית- אני יכניס אותך לחדר המתים, לא לבית החולים, לחדר המתים, ברור?"
לינדה העיפה בי מבט פוגע אבל יצאה בכל זאת.
טרקתי עליה את הדלת ונעלתי פעמיים.
"זה היה גס." אמרה אימי.
"זה בסדר." אני אומר. "אני יודע איך היא מרגישה."
"למה אתה מתכוון?"
"לשום דבר…" מלמלתי והתחלתי לעלות במדרגות, עקפתי את אימי וניגשתי ישר לחדר שלי.
"לא." קראה אימי ורדפה אחרי במדרגות. "זה לא היה שום דבר. אני דורשת לדעת מה הייתה האמרה הזאת."
הגעתי למסדרון של הקומה השנייה, ניגשתי לדלת ונבלעתי בחדר.
לא לפני שנעלתי ארבע פעמים