עיניים באפלה-פרק 7

"נכון" ענה ג'ספר .
"שיט." קילל אדם בלחישה, שאני בטוחה שבן אדם רגיל לא היה שומע.
"טוב , תפסיקו . לפי מה שאני הבנתי זה לא כאילו יש לנו ברירה , ג'ספר הנהן
"אז מה התוכנית?" שאלתי.
"זהו ש… אין ממש אחת."
" אין לך תוכנית?!" צעק עליו אדם .
" אדם תירגע! ". במלא בכל קרב שאי פעם עשינו והייתה לנו תוכנית היא בסופו של דבר נהרסה לגמרי, "אז בעיקרון כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לאלתר?"
"אני מניח שכן, אבל חכי אלכס מה את.."
ג'ספר לא סיים את משפטו כיוון שאני פתאום פתחתי את הדלת, הנחתי את ידי על ראשו של האיש שניסה בכוח לפרוץ אל תוך הבית ושרפתי אותו באש שחורה .
עיניי נעשו שחורות ואש בערה בתוכן , האיש שנשרף עף אחורה ובסופו של דבר נפל לרצפה ולא קם יותר
הסתובבתי וחייכתי אל השניים שעמדו במרכז החדר, זה היה הסימן היחיד שהם היו זקוקים לו בשביל להבין שהמלחמה התחילה , תוך שניות כבר עמדנו שלושתנו בחוץ על הרחבה ,
ורק אז קלטתי את המראה שמולנו.
לפחות 100 אנשים עמדו שם מולנו לבושים בחלוקים לבנים .
"וואו." אדם ואני פנינו לג'ספר למען קבלת הסבר.
" טוב תראו , אל תלחצו כל אלה בחלוקים הלבנים חלשים למדיי, אבל תסתכלו לשם" הוא הצביע קדימה,עמדו שם ארבעה אנשים שלא לבשו חלוקים ונראו מוכנים לקרב,
אחד מהם היה מצויד בחרב .
ג'ספר המשיך לדבר " אלה חזקים מאוד, תאמינו לי אנחנו יכולים לגמור אבל שלא תעזו , אף אחד מכם, לזלזל בהם הם יותר חזקים ממה שהם נראים. "
באותו רגע התקדם לעברנו הבחור עם החרב.
"אנחנו ניתן לכם הזדמנות אחת להיכנע. רק אחת . תיכנעו ותעבירו לידנו את הבחורה ואנחנו לא נפגע בכם . תלחמו , ותשאו בתוצאות."
הוא עצבן אותי. מהרגע הראשון רציתי להרוג אותו.
"אנחנו לא מעבירים לכם אותה ! איזה מין אנשים נהיה עם נפגע בחברים שלנו?!" צעק לו בחזרה אדם.
אני מניחה שהבחור ההוא ענה לו משהו ואני פשוט לא שמעתי כי הסתכלתי על ג'ספר והוא עליי, נהלנו דיון משל עצמנו, דיון שהוא התחיל.
"אלכס לא."
" מה לא?"
" אל תלחמו בו . תלחמי בכל אחד אחר רק לא בו."
הוא קרא את המחשבות שלי.
"אני רוצה אותו, אל תדאג אני יכולה להסתדר. " ניסיתי להרגיע אותו ,אבל הוא לא הקשיב .
"לא, לא תשמעי הוא שונה, הוא הכי חזק. וגם.. הם לא סתם מדענים שחוקרים את האלמוות , יש להם שיטות אלכס הם פיתחו שיטות איך להרוג אותנו."
" מה?"
" כן, הוא פיתח . הוא פיתח סוגים שונים של רעלים שהורגים אותנו ברגע שהם נכנסים לגוף שלנו . הוא בטוח נושא את זה איתו, את לא יכולה שזה ייקרה לך. "
" ג'ספר.. תירגע , הכל בסדר …"
" אני לא פשוט יכול לתת לך ללכת." הוא עצר לרגע והמשיך " תקשיבי אם משהו קורה לך, כל דבר, כל מצב שאת לא מצליחה להתמודד עם זה יותר, פשוט תצעקי ואני יבוא אני מבטיח. את יכולה לסמוך עליי."
חייכתי אליו ואמרתי "אני יודעת " ואז הסתובבתי אל האיש שעמד מול אדם באיום ואמרתי לו ,
"תפסיק לאיים! בוא נראה מה אתה שווה!" הוא חייך ואז ברגע אחד, כל מי שהיה שם פשוט רץ לעברנו , חוץ מהאחד שדיבר איתנו בהתחלה.
הוא הסתובב והתחיל לרוץ לכיוון השני אל תוך היער הנהנתי לעבר אדם וג'ספר שנשארו מאחור ורצתי אחריו .
לא שמתי לב כמה זמן עבר , אבל כשנעצרתי בסופו של דבר כבר עמדנו במרחק מה אחד מול השני באמצע היער, לבד , רק שנינו .
" מה קרה יפיפייה? פתאום את כבר לא כזאת גיבורה כמו שהיית ליד החברים שלך?" הוא צחק עליי.
"תסתום, לפחות אני לא הורגת אנשים למחייתי. "
" לא בהכרח נכון" הוא ענה " כמה אנשים הרגת במהלך חייך אלכסנדרה ?"
" תסתום!" צעקתי שוב , רצתי אליו תופסת בו , מנסה להעיף אותו אל עבר עץ אחר אך הוא הצליח להתחמק תפס אותי במותניים והחזיק אותי כך שהוא מאחוריי ואני לא בדיוק יכולה לזוז.
"תיכנעי , ואני אתן לך מוות קל , מבטיח."
גיחכתי והוא הידק את אחיזתו.
" מספיק! אין לך שום סיכוי לנצח פה, פשוט תוותרי , אל תמעיטי בכוחותיי. "
" כנ"ל לגבייך" אמרתי הנחתי את ידיי עליו וניסיתי לצרוב את עורו באש , אבל זה לא עבד, לא משנה כמה ניסיתי , זה פשוט לא עבד
כלום לא קרה .
הוא צחק, מרוצה מעצמו לחלוטין . אז בשביל לגרום לו להפסיק ולשחרר אותי תפסתי שוב את ידו, אבל הפעם הפעלתי לחץ על המפרק עד שהוא נשבר .
הוא צעק והתרחק אחורה.
"מה זה?! למה אני לא יכולה להשתמש בכוחות שלי עלייך?!"
" בואי נגיד שיש לי חסינות , למה? רק ככה את יכולה להילחם?" החיוך , למרות הכל, נשאר על פרצופו
"לא." עכשיו גם אני חייכתי.
החזקתי את החרב בידי מסובבת אותה, הוא התרומם ועשה אותו דבר ואז באותו הרגע רצנו אחד לשני ונלחמנו . אני הדפתי את כל המכות שלו והוא הדף את כל שלי, היה נראה שהקרב עומד להימשך לנצח , עד אותו הרגע. אותו הרגע בו ידי הייתה על העליונה, הצמדתי את חרבי אל גרונו משאירה אותו כלוא בין החרב לעץ שהיה מאחוריו , פתאום היה נראה שהוא אובד עצות .
"ניכנע?" צחקתי על מראו המגוחך
"לא היית צריכה לעשות את זה."
"מה.." אבל קולי נפסק עקב הכאב הנורא שהשתלט על ראשי , הוא פעם במעמקי מוחי לא יכולתי שלא לצרוח. נפלתי לרצפה תופסת את ראשי בין שתי ידיי , הוא התנשא מעליי מניח את חרבו מולו ומורח עלייה חומר לבן . פה הבנתי שאין לי מה לעשות יותר לא היה לי סיכוי ,אפילו לא יכולתי לעמוד על הרגליים. אז עשיתי את מה שהייתי צריכה לעשות וצרחתי את שמו . קראתי לג'ספר.
"מ.. מי אתה בכלל?" אמרתי בקול רועד מכאב .
"אני מניח שלפני המוות שלך אני אתן לך לגלות מי אני. קוראים לי אנדרו אלכסנדרה ואני זה שיביא לסוף את כל הסכנות שבאות איתך."
ניסיתי לסוג לאחור אבל לא יכולתי לזוז.
ואז הוא הניף את חרבו ותקע אותה בבטני בשנייה שג'ספר הגיע למקום צועק את שמי.
הכל נראה מטושטש , החרב בבטני שצורבת בצורה בלתי רגילה , החיים שלי שממש גולשים לי בין הידיים , ג'ספר הצועק , אנדרו המחייך והיער שבו פתאום הכל התחיל להתעופף העלים ,העצים , הענפים הכל עף .