עיניים באפלה – פרק 4
ג'ספר ואני נשארנו לשבת באותו מקום סתם בשביל להיות קצת ביחד הרחק מכל התלמידים האחרים . הכל היה שליו ולזמן מה הייתה הרגשה ששום דבר מאירועי היום לא קרה בכלל, עד שדלת המבנה נפתחה בחוזקה , כשראינו את אדם עומד בפתח ג'ספר לא הוציא מילה , אדם נראה נורא.
" היי אדם מה קרה? "
" שום דבר. "
"אל תשקר לי. " קמתי אליו והנחתי את ידי על כתפו.
" מה קרה? אתה נראה ממש לא טוב."
" תודה רבה באמת , יש משהו שאני צריך להגיד לך. "
" אוקיי דבר."
" לא. כשתסיימי פה בואי לחדר שלי, אל תתעקבי יותר מדיי." הוא נעץ בג'ספר מבט מלא זעם והסתלק משם, ג'ספר קם וניגש אליי.
" גם אתה רוצה לדבר ? "
"לא, למעשה אני רוצה לעשות הכל חוץ מלדבר. "
" ג'ספר.. " הוא לא נתן לי לסיים את המשפט ופשוט עטף אותי בחיבוקו בלי שום אזהרה מוקדמת, לא התנגדתי לו. החיבוק נמשך זמן רב ככל האפשר וכשהסתיים אמר לי " לכי . אולי באמת הגיע הזמן שתשמעי מה שיש לו לומר." החלטתי לא לשאול למה התכוון והלכתי משם, כשיצאתי נזכרתי בהבעה הקודרת שהייתה לו על הפנים.
דפיקה, עוד דפיקה.
בדפיקה השלישית אדם כבר פתח, תפס את מפרק ידי , משך אותי פנימה וטרק את הדלת מאחורינו .
" מה עובר עלייך ? תעזוב אותי. " הוא שיחרר את ידי ואמר לי לשבת .
כשהתיישבתי בפנים שואלות התחיל.
" איך את עדיין איתו ? איך זה שאת עדיין עם ג'ספר ? אני לא מבין ."
" התשובה פשוטה , אני אוהבת אותו. "
" זה לא מספיק ,לא אחרי מה שהוא עשה ."
" הוא לא עשה כלום."
" כל מה שקרה לך היה באשמתו ! הוא לקח ממך את הכל. " הוא כמעט וצעק את המשפט.
" זה לא נכון! זאת לא הייתה אשמתו זה הגורל. "
"הגורל ? תעשי לי טובה! זאת אשמתו ואת יודעת את זה אז אל תדברי שטויות על גורל .וחוץ מזה רק לפני כמה ימים אמרת לנו שאת מפחדת ופתאום את משלימה עם זה ?! "
" ברור שאני מפחדת! הרי מי לא מפחד מהמוות ? אבל זה לא אומר שאני לא משלימה עם זה , הגיע הזמן שלי למות ואתם צריכים לקבל את זה ."
" איך אפשר לקבל דבר כזה.. " כל הכעס שנשמע בקולו לפניי מספר שניות כמעט ונעלם אבל, אז פתאום השתלטה שוב ההבעה המפחידה על פניו והוא תפס בכתפיי , העמיד אותי על רגליי ואמר.
" אני חושב שאת לא זוכרת מה קרה שם, אולי כדיי שאני אכריח אותך להיזכר? "
" אני זוכרת אדם. "
" לא את לא. את הדחקת הכל אני מכיר אותך, את צריכה להיזכר את חייבת להיזכר בהכל מהתחלה ואז תראי שאני צודק לגביי ג'ספר. "
" אבל.."
הוא נלחץ " בבקשה, בבקשה אלכס בשבילי, את חייבת להיזכר." הוא נראה מפוחד יותר ויותר מרגע לרגע .
" בסדר אדם תירגע, אני יעשה את זה ."
אמרתי את זה רק בשביל להרגיע אותו . כשעזב אותי פניתי והלכתי אל עבר הדלת ובדיוק כשידי כבר נחה על הידית הוא שלח את ידו, הניח אותה על הדלת ומנע מימני לצאת . ואז נעמד מאחוריי , יכולתי להרגיש את נשימתו על עורי.
" תיזכרי אלכס . באמת תיזכרי . כי אם לא , אם את סתם משקרת אני אדע . ואז את תשאי בתוצאות." בלי להוסיף מילה יצאתי מהחדר כשדמעות כבר התחילו לצוץ בעניי, עכשיו אני יהיה חייבת להיזכר, עכשיו אין לי ברירה. אבל אני לא רוצה להיזכר זה קשה מדיי , נורא מדיי .
אבל.
כשסוף סוף הגעתי לחדרי והדלת נסגרה מאחוריי, החלקתי באיטיות אל הרצפה ולצערי הרב נתתי למוחי לשקוע בזיכרונות הלא רחוקים כל כך.
תגובות (1)
מ ד ה י ם .איזה מתח!!!!!!!!!!!!!!!