עיניים באפלה -פרק 3

הם הכניסו אותי לחדר של המנהל המוזר הזה אמרו לי לשבת והסתלקו משם.למרות שמהנהל אמר להם להישאר. החדר היה קטן, ארבע קירות כולם צבועים באותו גוון חום בהיר, ספה עמדה בצד החדר, מולי הייתה שידת עץ כהה עם מחשב סגור מונח עלייה. מול השידה היו שני כיסאות עור ובצד השני היו מדפים . על אחד המדפים היו מונחים ערמות של קלסרים עבים במיוחד. ובמדף השני היו תמונות ממסוגרות של המנהל עם עוד שתי נשים אחת, מבמוגרת והשנייה נערה בערך בת 15, שכבר ראיתי אותה מסתובבת ברחבי בית הספר, היא כנראה הבת שלו. ליד המדפים הייתה מראה, שמתי לב שהשיער השחור שלי היה אפילו יותר פרוע מבדרך כלל ועיניי הירוקות בלטו כרגיל על רקע עורי החיוור. הבגדים השחורים שלי היו מכוסים אבק, כתוצאה מהמריבה עם אדם, ידעתי שבטח יש גם כמה כתמי דם שיתגלו אחר כך, כתמי הדם של אדם. כשאלכס תגלה על זה חולה או לא היא תנסה להרוג אותי .שיט . הדלת הנפתחת קטעה אותי ממחשבותיי.
" שב ג'ספר. "
אמר ואני התיישבתי. " רוצה להסביר לי בשביל מה הייתה המריבה הזאת ? "
" זה לא עניינך. " הוא התחיל לעצבן אותי ,עם ימשיך הוא יגרום לי לפגוע בו.
"אני המנהל של בית הספר הזה. "
" לא אכפת לי ."
" ג'ספר וויליאמס אל תתחצף ! " צעק .
זהו . הלך עליו .
קמתי ממקומי והתקרבתי אליו ,הוא התחיל לדבר אך לא הספיק כי תוך כמה שניות כבר תפסתי בצווארון חולצתו והחזקתי באוויר כך שרגליו ניתקו מהקרקע.
"אתה לא הבוס שלי, אין לך שום זכות להגיד לי מה לעשות. אנחנו נמצאים פה רק בשביל אלכס ותסמוך עליי שבשנייה הראשונה שיהיה לנו הזדמנות אנחנו נעוף מכאן מבין אותי ?! " צעקתי.
"ב..בבקשה אני מצטער ,בבקשה תעזוב אותי ונדבר כמו בני אדם. " גיחכתי למראו של המנהל מתחנן שלא אהרוג אותו .
" בסדר. " אמרתי וברגע שעזבתי אותו נפל לרצפה, אני המשכתי לגחך.
הוא התרומם על רגליו והלך לעבר הכיסא שלו שעמד מאחוריי השידה. כשהתיישב שמעתי אותו נושם לרווחה .אני נשארתי לעמוד.
" תראה ג'ספר, אני מודע לעובדה שאתם לא מתכננים להישאר ללמוד פה, אבל זה עדיין בית הספר שלי ו .. " עצרתי אותו והתחלתי לדבר
" לפי ההסכם שעשינו איתך אתה לא מתערב במעשים שלנו מה לא מובן פה ?"
" זה לא בדיוק הסכם כשאתה כל כמה שניות מאיים להרוג אותי… " אמר בהתלוננות, אך כשתקעתי בו מבט מאיים הוא שתק .
" תתמודד. " אמרתי .
" אני לא יכול להרשות ריבים .אני מצטער ,בטח לא ריבים בסגנון שלכם ,עם לא היינו מגיעים בטח עוד היית שולף חרב או משהו כזה ,תאר לך עם אחד התלמידים היה רואה את זה. "
" למען האמת דווקא יש לי חרב . " אמרתי מחייך .
"ג'ספר אני באמת מבקש ממך לפחות אל תריבו פה את הריבים שלכם."
" מה אתה רוצה להגיד שהתלמידים שלך בחיים לא רבים מכות ? שקר. "
" הם רבים, אבל הם לא רבים כשהם שיכורים לגמרי אחרי ששתו לילה שלם. "
"אני לא שתתי. "
" … זה מדהים כמה שאתה וחברה שלך לא דומים. "
"מזאת אומרת ? " שאלתי באי הבנה.
" היא כזאת .. או ביישנית או דיכאונית והיא שקטה ולא מתעצבנת במהירות. ואתה .. אתה, חמום מזג וכל הזמן רב מכות ומאיים. " במקום לענות לו התחלתי לצחוק , צחקתי כמו שלא צחקתי כבר הרבה מאוד זמן.
" למה אתה צוחק ? "
" כי אתה מצחיק אותי, כל מה שאמרת לא נכון ,אלכס היא זאת שמתעצבנת במהירות וחמת מזג .ומבין שנינו היא זאת שמסוגלת פתאום להוציא חרב ולדקור אותך. ואני זה ששקט יותר בדרך כלל …"
" היא לא מתנהגת ככה. "
" כי היא חולה. למה אתה חושב שבאנו לפה בכלל ? בשביל כיף? הרעילו אותה, ויותר מזה אתה לא צריך לדעת. "
" עם היא חולה לנו אין שום דבר שיירפא אותה עם זה מה שחשבת. "
" אני כבר אדאג לתרופה. ואתה כדיי שתפסיק להתערב."
" מה תעשה תאיים שתהרוג אותי שוב ? " אמר והתגרה בי .
" לא , בעצם חשבתי ללכת על משו יותר יצירתי. "
" מזאת אומרת ? " שאל. ואני ניגשתי אל המדף שבו היו תלויות תמונותיו של המנהל, לקחתי אחת והחזקתי אותה ביד.
" זאת הבת שלך ? "
" כן ."
"אוקיי, אז מעכשיו בפעם הבאה שתעצבן אותי אדוני המנהל, אני אפגע בבת המקסימה שלך."
" אני לא מאמין לך ."
" אתה באמת רוצה לנסות אותי ? " לפי הבעת פניו הבנתי שהתשובה היא לא.
"יופי, אז עכשיו עם לא אכפת לך אני הולך. יש לי שיעור ללכת אליו וחברה שעצבנית עליי, או לפחות .. תהיה עצבנית עליי, אין לי זמן לבזבז עלייך, יום טוב אדוני המנהל. " אמרתי בחיוך. ולפני שיצאתי זרקתי את התמונה הממוסגרת על הקיר והיא התנפצה לרסיסים .

מתמטיקה, פיזיקה והיסטוריה .
אלה היו שלוש שעות המשעממות ביותר שאי פעם היו לי בכל חיי האלמוות שלי, את כל החומר הטיפשי הזה כבר ידעתי .
הלכתי עכשיו במסדרונות בית הספר בראש מורכן, לא מודע לאנשים שסביבי, עד שנתקלתי במשהו. הרמתי את ראשי במהירות עם הבעת פנים מופתעת, וראיתי מולי נערה רזה ושברירית עם שיער זהוב ומתולתל מסתכלת עליי בעניים קרועות לרווחה.
" א.. אני אמ אני ממש מצטערת. " גמגמה בלחש.
" זה בסדר, לא קרה כלום .למה את נראית כל כך מפוחדת ? "
" אה ,אני, אמ … פשוט .. אתה … " היא לא הצליחה לגמור משפט וזה העלה חיוך על פניי.
" תירגעי ,אני לא יעשה לך כלום ."
" למה אתה חושב שחשבתי שתפגע בי ? " היא נראתה נבוכה.
" ניחוש פרוע. " המשכתי לחייך.
עכשיו גם היא חייכה.
" אמ אתה ג'ספר נכון ? "
" כן איך ידעת ? "
" אתה מסתובב עם אלכס כל הזמן והיא לומדת איתי בכמה שיעורים. ולמען האמת גם אני ואתה לומדים שיעור ביחד."
" איזה …? "
" הו אמ, צרפתית אתה מצטיין בזה לא ? "
" כן אני דובר צרפתית שוטף ..בכל מקרה איך קוראים לך ? "
" קלרה. "
" שם יפה. "
" ת..תודה." גמגמה שוב
חייכתי אליה והיא אליי במשך כמה שנית, עד שראיתי את אותו מבט רצחני מוכר כל כך .
" היי אתה בסדר ? אתה פשוט נראה… " קטעתי את דיבוריה של קלרה ,
" מצטער קלרה חייב ללכת. " אמרתי ועפתי משם, לצערי לכיוון של בעלת המבט הרצחני.
אלכס נראתה מפחידה יותר מכל הפעמים שהייתה עצבנית בחודשיים האחרונים.
" היי אלכס … מה קורה ? " אמרתי בקול חלוש .
" ג'ספר ,רוצה לתת לי תרוץ לפני שאני הורגת אותך ?! "
" אמ ,אני .. פשוט … תביני, לא הייתה לי ברירה רק ניסיתי לעזור אני מצטער. "
" לא. סולחת. " אמרה מדגישה כל מילה, ואז הסתובבה והתחילה ללכת.
ידעתי שהיא רוצה שאלך אחריה למקום אחר . אז הלכנו מספר דקות, עד שהגנו למבנה שבשעה זו לא היו בו תלמידים.
" יופי, פה אין תלמידים אז אני יכולה להשתמש בכוחות שלי ." היה לה מבט מרושע.
" אני רואה שאת מרגישה יותר טוב. "
" אל תשנה נושא ! " אמרה לקחה כיסא וזרקה אותו עליי ,נתתי לו לפגוע בי למרות שיכולתי להתחמק והכיסא נשבר לחתיכות.
" איך יכולת להשתמש בכוח האידיוטי שלך עליי שוב ?! ביקשתי ממך לפחות מיליון פעמים. "
"אני מצטער, את הרגשת לא טוב . בכל מקרה איך התעוררת כזה מהר ? "
" אין לי מושג כנראה זה כבר לא משפיע עליי כמו פעם "
" אז את סולחת לי ? "
" לא ! " צעקה ורצה לעברי, עמדתי בלי נוע, יהיה חסר טעם להילחם בה עכשיו. וחוץ מזה מגיע לי לקבל מכות, אז היא הכניסה לי אגרופים לפרצוף ובעטה בי בלי הפסקה במשך זמן מה. בערך באמצע התחילה להשתמש גם בכוח שלה. וצרבה את עורי שוב ושוב. וזה כאב אך לא התנגדתי.
לבסוף התמוטטה. ונפלה אל זרועותיי, אחרי הכל היא עדיין חולה ולא חזקה כמו פעם.
ליטפתי את שערה בזמן שחיבקתי אותה ." את סולחת לי עכשיו ? "
" כן. " אמרה בלחש .
" יופי. " חייכתי בחמימות .
" לא היית צריכה להשתמש בכל כך הרבה כוח. "
" אני בסדר. " אמרה בדיוק באותו הרגע שהתכווצה מכאב בזרועותיי עקב הפס האדום שהופיע לכל אורך ידה .