עוף החול: פרק ראשון

בפעם הראשונה שבה פגשתי אותו, הייתי ילדה, בקושי גבוהה מספיק בשביל לראות מעבר לשיחים, והוא, ובכן, הוא כבר השאיר עידנים שלמים מאחוריו, וגם נראה כאילו חי לפחות עישן אחד. אני זוכרת שחשבתי שהוא נראה מרשים, והמבט הציני ההוא בעיניו משך אותי אליו, אך למרות שלרגע אחד העולם סבב רק סביב שנינו, מהר מאוד נזכרנו שלא רק שהעולם סובב רק סביב עצמו, אלא גם סובב מהר למידי ולכל אחד יש מקום אחר להיות בו.
לאחר מכן, אני פגשתי בו בשנית, הייתי נערה צעירה, לא מבוגרת מספיק בשביל שאנשים באמת ישימו לב אליי, אך כבר בהחלט לא ילדה. והוא, משהו קרה לו, הוא כבר לא היה אותו אדם מבוגר שראיתי בפעם הראשונה, הוא היה ילד הפעם, אני לא בטוחה מה גרם לי לשים לב אליו בכלל, שלא לדבר על לזהות אותו, אך פשוט ידעתי שזה הוא, ידעתי שהילד שעמד מולי, הוא אותו אדם זקן שעמד מולי זמן לא רב לפני כן, אך בדיוק כמו בפעם הקודמת, העולם המשיך בסיבובו, והוא חמק מבין ידי פעם אחת נוספת.
אם לומר את האמת, לא חשבתי שאראה אותו פעם נוספת, הייתה במקרה, והשנייה כנראה הייתה פשוט מזל רגעי, ותאמינו לי, שאין לי מספיק מזל בשביל שהטעות ההיא תקרה פעם נוספת.
ובכן, מתברר שטעיתי, משום שבסופו של דבר, ראיתי אותו.
אני לא בטוחה ממש מתי הבחנתי בו, אך אני יודעת שהוא הבחין בי הרבה לפני שאני ראיתי אותו אפילו בזווית העין.
"היי." הוא לחש אל תוך אוזני, וכל-כך נבהלתי שכמעט נפלתי מעדן החלון.
בהתחלה לא הבנתי מי הוא, אך מבטו אמר לי שהוא יודע בדיוק מי אני, ושאני צריכה להכיר אותו, או לפחות לזהות אותו, ואז אני מבינה שאני מכירה את העיניים הזהובות הללו, שראיתי אותן בעבר.
"היי." אני אומרת בחשדנות ובהחלטה של רגע, אני מחליטה שאני לא רוצה שום קשר איתו, אז נכון, הסיפור שעומד מאחורי כל הקטע של הגילים בטח היה מעניין, אך אני לא טיפשה כמו שכולם חושבים שאני, ואני יודעת שמישהו כמוהו, ימשוך צרות והרבה מהן, לא בדיוק בגלל הקטע המטורף ההוא, אלא פשוט בגלל חיוכו הציני והמבט הזהוב ההוא שמאתגר אותי לעשות משהו שרוב הסיכויים, יגמר בצורה מזעזעת עבורי, וכנראה לא יזיז לו אפילו מעט.
כאשר אני בורחת מהמקום, הוא לא אומר דבר, פשוט מביט בי בעודי הולכת מן המקום משאירה אותו לעמוד שם לבדו,חבל רק שהוא לא עמד בשקט, משום שהמשפט הבא שלו, כנראה ירדוף אותי לנצח.
"את יודעת שלעולם לא תיפטרי ממני, נכון?"