עומר שלי פרק 2

פרק 2:מקום
הגעתי לכניסה של המושב ברגל, משם חיכיתי לטרמפ שייקח אותי לתחנה המרכזית שב"אורנים", העיר הגדולה שקרובה לצופן, הייתי נוסעת לשם פעמים בודדות עם רזיאל אז זכרתי פחות או יותר היכן היא ממוקמת, רק כשעמדתי שם וחיכיתי לטרמפ על הכביש שמתי לב שכולי רטובה מדמעות.
סביר להניח שהאיילנר ששמתי מרוח לי על כל הפרצוף כרגע. כאילו שלא יכלתי להראות מוזנחת יותר.
אמרתי לרזיאל שאני הולכת ושאני אחזור.
זה לא שעזבתי פתאום, דיברתי איתו לפני.
זה לא היה מכבד אף אחד מאיתנו אם פתאום הייתי בורחת .
אך בכל זאת העדפתי לצאת מהר שלא אתחרט..
אמרתי לו שזה ייקח קצת זמן אבל שלא ידאג לי,
אמרתי לו שאני צריכה מרחב אחר, לראות סביבה שונה ..
לא אמרתי לו שאני יודעת שהוא מחפש ילדה, ילדה שהוא חושב שהיא שלו,
לא אמרתי לו שהחצי שנה האחרונה הייתה נוראית עבורי, לא אמרתי לו שאני מרגישה פחות נאהבת או שאני מרגישה שנהפכתי לעדיפות שנייה .לא אמרתי לו שאני כלכך פגועה מכך שהוא מהסס לרגע שאולי אני לא ביתו.
לא שאלתי אותו אם הוא התקדם ואם כן לאיזה שלב הגיע בחיפושים,
לא שאלתי אותו אם היא אכן קיימת ואם הוא כבר פגש אותה..
לא צעקתי עליו על כך שהוא זורק ארבע שנים של שיקום לפח ועוד שלוש עשרה שנה לפני של חיים שלמים בשביל סקרנות, לא השתגעתי, לא התחרפנתי, שמרתי הכל בבטן..
עכשיו תחילת החופש הגדול, יש לי חודשיים לחפש את עצמי, למצוא לי מקום לברוח אליו לפני שאצטרך לחזור לבית הספר המיוחד .נשארה לי שם עוד שנה אחת עד שאוכל לעבור לתיכון רגיל, אם כי אני קולטת דברים די מהר.
יש לי חודשיים שבהם אולי אוכל למצוא חיים עם אנשים, אשכרה אנשים אמיתיים.
לשכוח קצת מהאיש היחיד שבאמת הכרתי האיש העצום שהיה הכל בשבילי במשך ארבע שנים.
אז אני נכנסת למכונית שעצרה לי ומתיישבת במושב האחורי
מודעת לכך שאני נראת כמו מעשנת סמים שברחה הרגע מהבית.
"תודה רבה לך!" אני אומרת עדה לכך שאני נשמעת אומללה יותר ממה שחשבתי
"לאן עלמתי?" הוא שואל
"התחנה המרכזית באורנים, או למקום הכי קרוב לשם שתוכל לעצור לי "
"אז סיפרת להורים שנכנסת להריון מהידיד?"
שאל הבחור שישב במושב הנהג, הוא היה נראה בן 50
עיניו מצאו את עיני דרך המראה
"אני באמת נראת אחת כזאת הא?" אני אומרת ספק מגחכת ספק מיבבת
הוא שולח אליי עוד מבט קטן ואז חוזר להסתכל על הכביש.
אני רואה שלחיו השמנמנות עולות, כסימן לכך שהוא מחייך "אני לא יודע מה הסיבה שאת נראת ככה עלמתי אך דבר אחד אני יכול לומר לך, את צעירה מדי מכדי לבכות, חיים שלמים עוד לפנייך"
אני מניחה את הראש על החלון ולוקחת אוויר "אני מקווה שאתה צודק" הדמעות חוזרות ואני מרגישה את החנק בגרון, אני מסתכלת בפלאפון הנייד שלי
ארבע הודעות מרזיאל.
"עומר בבקשה תחזרי אני יודע שאת רוצה לראות עולם, את מתבגרת, וכבר עבר המון זמן מאז התאונה, אבל אני לא רוצה שתעזבי, זה אולי יהיה קצת אגואיסטי אבל את כל מה שיש לי"
הלב שלי נצבט. הלוואי שיכלתי להאמין שזה נכון.
ההודעות שאחר כך היו יותר בסגנון של "אני אוהב אותך ותשמרי על עצמך"
היד שלי רעדה המשכתי להביט במסך הפלאפון עד ששהוא נכבה,
הרמתי את עיני וחזרתי לצפות בנוף הנשקף מן החלון, כביש ועוד כביש שקצת סדוק בשוליים ואחריהם שיחים ירוקים
ואז חלפנו במהירות על פני שלט
"אורנים"
אני מקווה שאמצא את עצמי, אני כלכך רוצה לחזור לרזיאל אבל אני יודעת שלא אוכל לגור עוד רגע אחד נוסף עם בן אדם שמחפש לו ילדה אחרת, עוד שנה ואוכל לצאת אל העולם באמת, ומשם להקים כבר משפחה משלי אני בטוחה שיום יבוא והכל יהיה קל יותר..
דיברתי כבר עם ליאל, האחראית על המקלט לנערים, היא שלחה לי כתובת ואמרה שיש שם את כל מה שאצטרך, שכל מה שעליי לעשות זה להגיע.
ושוב אני חוזרת וממלמלת לעצמי
יהיה בסדר.
אחרי נסיעה של עשר דקות הוא עצר לי בתחנה המרכזית
"תודה לך " אני אומרת נבוכה קצת, מרגישה שקופה..
ולפני שאני מספיקה להתרחק הוא קורא דרך החלון "אם תגידי לעצמך שאת חזקה שוב ושוב כל לילה את תהפכי לאחת כזאת"
"אנשים בסופו של דבר מאמינים למה שהם שומעים .."
חייכתי .
חיוך של לחץ .תסכול. כעס אכזבה..
חיוך שמלא בציפייה וחששות חיוך שמלא בתקווה.
אני בטוחה שהיה לי פרצוף של ילדה קטנה בת שלוש שהבטיחו לה ארטיק בסוף הטיול .
אבל הוא לא נמשך הרבה זמן, כי פתאום הבחנתי באוטובוס אגד קו 345 חולף על פניי
אני לא חושבת שאי פעם רצתי ככה.. למען האמת, לא היה לי כלכך לאן לרוץ עד עכשיו.
הרגשתי את הלב שלי דופק הרגיש כאילו כל חיי תלויים באוטובוס הזה. שזה לא כאילו עוד חצי שעה יעבור כאן עוד אחד כמוהו
חלפתי על פני אנשים שאפילו לא הביטו בי
כנראה זה רגיל שאנשים רצים כל רגע לאוטובוס שפיספסו.
בסופו של דבר הגעתי אליו לפני שהוא הספיק לנסוע "תל אביב" אמרתי
בדיוק כמו שליאל אמרה לי להגיד ..
שילמתי לו, .
היו המון אנשים באוטובוס, עיני קיפצו מראש אחד לשני
כלכך הרבה אנשים כלכך הרבה חיים.
אז המשכתי ללכת, מחפשת לי מושב באוטובוס, מחפשת מקום לשבת.
מחפשת מקום.

נכתב ע"י אופק כהן
כל הזכויות שמורות.