עולמות שונים פרק 2 :)

פרק ב'
ניגשתי לספסל והתיישבתי. "אין חברות לדבר איתן בהפסקה". אמרתי. "ומה בדבר חברים?" שאלה ילדה אחת. "אה!" צעקתי. "הבהלת אותי נורא מי את?!?" שאלתי בכעס. "תרגעי, על מה את כול כך כועסת?" היא שאלה. "לא חשוב, מי את?" שאלתי, אחרי שקצת נרגעתי. "אני ורוניקה" היא אמרה. "אה…נעים מאוד ורוניקה" אמרתי. "נעים מאוד" היא ענתה. "דרך אגב, לי קוראים סטייסי" אמרתי. "אה ,נעים מאוד סטייסי" היא אמרה. "בקשר למה ששאלת מקודם, אני מכירה את כריסטיאן אבל הוא לא ממש חבר,רק עשיתי היכרות קטנה בכיתה כי, המורה הושיבה אותי לידו, אז רציתי שתמיד איפה שאשב יהיה לי כיף לשבת ולא להתלונן למורה שאני רוצה לעבור מקום ושלא נוח לי לשבת איתו, רציתי בסך הכול יחסים טובים." אמרתי לה. "וואו סטייסי , לא ידעתי שאת יכולה לדבר כול כך הרבה." היא אמרה לי . "אוי סליחה, אני מצטערת שחפרתי לך. אמרתי לה. "זה בסדר, אני רגילה שכול החברות שלי מדברות אלי כך כול יום." "אה, אז יש לך חברות ." אמרתי. "כן, יש לי ובקשר למה שמקודם אמרת על החבר שלך כריסטיאן תשחקי איתו עכשיו ,תיקראי לו." "אין לו זמן אלי הוא תמיד מתאמן וכדורסל ובכדורגל." וזלגה דמעה אחת על הלחי שלי. "אוי, מסכנה לא נורא אני בטוחה שמחר הוא יתפנה אלייך." היא אמרה. "איך את יודעת?" שאלתי. "אם…..,יש לי תחושה כזאת." היא ענתה לי. "דינג דונג ,דינג דונג" נשמע צלצול ביה"ס. "נדבר אחר כך" אמרתי לה. כשהגעתי לכיתה רק כריסטיאן היה שם. "אסור שהוא יראה שאני בוכה" אמרתי לעצמי וניגבתי את דמעותיי. "היי כריסטיאן" אמרתי. "היי סטייסי" הוא ענה. "נזכרתי מחר יום האהבה!" אמרתי לעצמי. ורצתי ישר לתיק כדי לבדוק ביומן שלי אם זה באמת נכון. "כן, זה מחר!" צעקתי. "אה… סטייסי?" הוא שאל. "כן?" שאלתי. "אני רוצה לדבר אתך על משהו" הוא אמר. "על מה?" שאלתי. "על..אה.." ולפני שהוא הספיק לומר לי על מה כול הילדים (אבל אנחנו נערים) נכנסו לכיתה. "טוב אז נדבר בהפסקה?" הוא שאל. "אוקי" עניתי לו בחיוך וגברת ליאן נכנסה לכיתה. "תלמידים, עכשיו יש לכם שיעור חופשי כי מחר יש מיצב" אמרה גברת ליאן. "יש!" הכיתה צעקה וגברת ליאן צעקה "שששששקקקקקטטטטט!" וכול הכיתה השתתקה. "אם יש לכם שיעור חופשי, זה לא אומר שמותר לעשות חגיגה ולצעוק ולצרוח בקולי קולות, זה לא גן חיות!" היא צרחה. "טוב הבנים ישחקו כדורגל והבנות יבחרו בכול שהוא משחק" גברת ליאן אמרה. ושכולם יצאו כרסטיאן צעק "גברת ליאן , גברת ליאן!" "כן כרסיטיאן?" היא שאלה. "אני וסטייסי יכולים לדבר, במקום ללכת עם כול התלמידים?" הוא שאל. "בשמחה אבל לא יותר מידי, תדברו רק כמה דקות טוב?" "בוודאי" כרסטיאן ענה לה וגברת ליאן הלכה מהכיתה והשאירה אותי ואת קמרון לבד. "טוב אז מה שרציתי להגיד מקודם הוא שמחר יום האהבה ואני רציתי להזמין אותך על החלקה על הקרח" הוא אמר. "זה מאוד יפה מצדך כרסטיאן אבל מחר יש לך אימון כדורסל חשוב, אתה אמרת לי" אמרתי. "אבל אני מוותר כי יום האהבה בשבילי זה יותר חשוב ממשחק כדורגל" הוא אמר וחייך אליי וגם הסמיק. "זה כול כך נחמד מצדך" אמרתי וחיבקתי אותו וגם הסמקתי.