עולם של חלום ומלחמה *פרק 2*

הגשם שטף את הרחובות של קמבודיה. האחים הצעירים היו בתוך הבית של הדוד הזקן.
הפעם הם עומדים לעזוב ולהגיע אל כפר הגדול שכולם חולמים להגיע אליו. זה יהיה רק למטרה לראות את אביהם החולה, ולחזור חזרה לבית של אימם שנמצא בקנדה.
האח הקטן רנדי, היה היחיד שלא סבל לעבור את כל הטיסות האלה.
אדי ורוק האחים הגדולים, כבר התרגלו לזה.
רנדי עמד בחדר מול החלון שמתרטב מהגשם עם זרועות שלובות. הפנים הקטנות שלו, היו נראות מאוכזבות. רוק קיפל את בגדיו, והכניס אותם לתוך המזוודה. הרגע הזה היה מרגיש כואב, רנדי הרגיש את הדמעות מתמלאות בגרונו, וניסה לא להראות שהוא מדוכא. בחדר היה שקט, הדבר היחיד שנשמע ברקע זה היה טיפות הגשם. טיפה אחרי טיפה דפקה על החלון, וזלגה על זכוכית. אדי לקח את הדף הלבן שהוא תמיד נוהג להשתמש בו, לפני כל משימה. והתחיל לרשום עוד כמה משפטים בכל שורה. החיוך שלו היה מרוצה, והיה נראה שהוא מוכן לעזוב את את הדוד ולעבור לטיסה. אדי הניח את העפרון על השולחן, והחזיק בשתי ידיו את הדף והסתכל בו בהנאה
"זהו סיימתי" אמר אדי, והעביר את מבטו אל רוק. רוק שהיה עדיין עסוק במזוודה, הרים מעט את ראשו אליו והמבט שלו היה נראה מחוסר רגש
"הפעם יש לנו הרבה דברים לעשות" אמר אדי, והזיז את עיניו על כל שורה שהיה בדף. רוק החזיר את הפנים שלו אל המזוודה, והמשיך לסדר את החפצים הקטנים שהוא הכניס לתוכה. רנדי המשיך להסתכל על החלון, שהוא מקפיד לבלוע את רוקו ולא לתת לדמעות לרדת. אדי הוריד את החיוך מפניו, והסתכל על שניהם שהוא לא מבין מה קורה
"אתם רוצים לשמוע ?" שאל. ועשה תנועת גוף מאוכזבת. רוק המשיך להזיז את הדברים במזוודה ועשה את פניו שהוא לא מקשיב לו. רנדי שם את שתי ידיו על החלון, והזיז את מעט את ראשו אל אדי, והסתכל על פרצופו מהצד. אדי משך בכתפיו, והביט ברוק בלי מילים. רוק הבין שאדי רוצה שהוא התיחס אליו, הוא הרגיש כעס בתוך גופו וניסה לעצור את עצמו מלהתפרץ עליו. רוק התרומם, והחזיק את החולצה הכחולה שהוא דקה ארוכה מנסה לקפל אותה כמו שצריך
"מה ?" אמר רוק. בקול שהוא עומד להתעצבן. אדי קימט מעט את מצחו, ולא ידע איך להגיב לו
"תדבר איתי אחרי שאני יסיים" אמר רוק, וחזר לחטט בדברים שהיו בתוך המזוודה. רנדי נשם מעט ועזב את החלון, ועצד אל אדי שהפנים שלו מסתכלות על רוק במבט עצוב
"אדי, אני יכול לדבר איתך ?" שאל רנדי ולפי קולו החנוק, אדי הבין שהוא עומד לסרב למשהו. רוק כיווץ את הגבות שלו, והתחיל לגעת במזוודה בכעס
"מה יש ?" שאל אדי את רנדי, ושלב את ידיו. הוא היה נראה חסר כוח. רנדי הביט שוב ברוק וחשש לדבר. רוק התרומם והסתכל בתוך עיניו
"גם עכשיו אתה לא רוצה לטוס, אבא שלך לא מרגיש טוב ואתה מסרב לבקר אותו ?!" אמר רוק בקול, והרים את הגבות שלו. רנדי הזיז את ראשו מצד לצד וגמגם מעט
"אני לא, אני לא אמרתי שאני רוצה להישאר עם דוד" אמר רנדי בקול חמוד, וילדותי
"אז מה רצית ?" שאל רוק בקול מתגרה. אדי הסתכל על שניהם ועיקם את שפתיו, הוא אף פעם לא אהב להסתכל על רוק שהוא מתנפל על רנדי, הוא אהב את רנדי יותר בגלל האישיות הטובה שלו. רוק תמיד היה עם אישיות מעצבנת. אדי התקרב ביניהם, והסתכל על פניו של רוק
"אתה יודע מה, תישאר כאן" אמר רוק, והוציא מהמזוודה את שתי החולצות שהיו מקופלות בתוכה. רנדי שלב את ידיו והלך אל היצאה מהחדר
"תחזיר את הבגדים שלו לבפנים" אמר אדי בקול עדין. רוק החזיק את הבגדים והסתכל לתוך עיניו
"אם הוא יעשה בעיות, אתה מטפל בו" אמר רוק וזרק את הבגדים על המיטה, ויצא מהחדר.
אדי נישאר עם הדף בידו ופניו היו מאוכזבות. הוא שם את הדף על המיטה והתישב. הוא הסתכל על החלון וטיפות הגשם הרגיעו אותו, תמיד זה קרה אבל הפעם, זה נראה שעומד להיות משהו גרוע יותר.