עולם נסתר ^פרק 2^
"אני בבית " ליאן צעקה שהיא נכנסה הבייתה ,אך לשווא ,הבית היה ריק
היא נכנסה פנימה ,זורקת את התיק על הריצפה ,ונכנסת לחדר ,מדליקה את המחשב
כעבור שעתיים שהיא לא זזה מהמקום ,אמא שלה הגיעה .
"אני בבית " היא צעקה ,אין קול
היא נכנסה לחדרים וראתה שליאן בבית ,"שלום " היא אמרה
"אה ,היי" ליאן אמרה ולא הזיזה את מבטה מן המסך .
לאמא שלה כנראה ,דיי נמאס מההרגל של ביתה ,ולכן כיבתה לה את המחשב .
ליאן סוף סוף הסתכלה על אימה ,"מה עשית ?' היא שאגה
"אל תצעקי ,עלי. מהיום אין מחשב ."
ליאן התעצבנה וטרקה את הדלת .
כעבור ששעה היא יצאה מהחדר ,עינייה אדומות ,היא ראתה שכולם בבית .
היא מילמלה לעצמה משהו וחזרה לחדר טורקת את הדלת בעצבנות .
נזרקת על המיטה ,ומתחילה להרדם .
******
יום חדש ,מצב רוח חדש ,היא חשבה לעצמה .היא התלבשה במהירות
נתנה נשיקה לאחותה הקטנה ויצאה מהבית
"ביי אמא" היא אמרה ויצאה
גלית ,אמא של ליאן הסתכלה עליה ולא הבינה איך היא גדלה כל כך מהר ,הרי רק לפני כמה זמן היא עוד הייתה בעגלה . היא חייכה לעצמה ,וחזרה להכין סנדוויץ לעומר .
"היום " פתחה המורה יעל את השיעור "נעבוד בקבוצות שהתחלקתם אליהם אתמול .." היא אמרה וחייכה
כולם קמו ממקומותיהם ,והתחילו להסדר לקבוצות
גיא ליאן שני יואב וגלעד כבר היו מסודרים .
לאחר שכולם הסתדרו ,אמרה המורה " היום אני נותנת לכם משימה ,משימה מיוחדת "
"אתם צריכים ללכת ,ולהתנדב ,לא משנה איפה ,רשימה של מקומות תלוייה על הלוח ,בהצלחה לכולם "
כל החבורה התאספו בהפסקה בנסיון למצוא מקום .
לבסוף החליטו ללכת על בית אבות
***
הם נפגשו כולם ,חבורה מגובשת ,כולם ,למעט גלעד ,הוא היה חדש בחבורה ,לא מבחירה שלו
הם התחילו לצעוד לכיוון בית האבות הקרוב ,והתחילו לדבר עם קשישים
ליאן וגלעד הלכו לכיוון אחד מהם ,שנראה דיי שונה מכל השאר והתחילו לשוחח איתו .
"שלום" אמר גלעד
"היי" אמרה ליאן
"הוו שלום שלום זוג צעיר !" אמר הקשיש בשמחה
"חיכתי לכם !" אמר הקשיש "בואו לחדר שלי שם יש פרטיות !" הוא אמר והתחיל ללכת לכיוון החדר .
גלעד וליאן לא הבינו על מה מדובר והתחילו ללכת בעקבות הקשיש
הוא התיישב על המיטה והסתכל עליהם
"שבו שבו " הוא אמר והצביע על שני כסאות
"תתכבדו" הוא אמר והוציא חבילת שוקולד מהארון
"שמי משה ."הוא אמר
"אני גלעד"
"ואני ליאן"
"נעים להכיר אתכם דור צעיר " ! אמר משה וצחק
"חיכיתי לכם הרבה ,אני מכיר אתכם מאז שהייתם פיצים !" הוא אמר וחייך
"אנחנו לא מכירים אותך .." אמר גלעד
"אתם לא אותי ,אבל אני אתכם ." אמר משה.
ליאן וגלעד לא הבינו מה קורה הם התבלבלו
"תראו" אמר משה והביט עליהם בעינים חומות גדולות "אתם נבחרתם כבר מגיל קטן להיות פעילים במסדר ,שאני חייב לציין שזה כבוד לא קטן !!" הוא אמר בקול רצייני
גלעד הסתכל עליי בעיניו הגדולות והכחולות שממוסגרות ריסים המבט הזה הקפיא אותי
אני חשבתי שזה סתם בדיחה אחת הגדולה ,ובטח משה הזה התבלבל..
"אני מצטער להגיד אבל זה נשמע כמו בדיחה " אמר גלעד כאילו קרא את מחשבותיי
"אם זאת הייתה בדיחה ,הייתי יכול להביא לכם את זה ?" אמר משה והחזיק את הדובי שלי ,שהיה החבר הכי טוב שלי שהייתי קטנה . או את זה ? הוא הראה חפץ שכנראה היה שייך לגלעד
הופתעתי ,
"ונגיד ואתה דובר אמת ..למה דווקא אנחנו נבחרנו ?" שאלתי והבטתי במשה
"הוו ,שאלה טובה שיש לה תשובה פשוטה ,אתם המשכי הדור של מי שהקים את המסדר ,אתם נמצאתם הכי מתאימים ." הוא אמר ברצינות
"קחו " הוא אמר לפתע " והביא לנו 2 שרשראות "תשמרו על זה טוב טוב ."
"אל תדאגו ,עוד נשלח מיששהו לתדרך אתכם ,ועד אז ,להתראות " הוא אמר בחביבות "אה וכמובן כל זה סודי ,אין לספר על מה ששמעתם \ראיתם עכשיו "הוא אמר ויצא מהחדר
הסתכלתי על השרשרת ,היא הייתה יפה ,סימן של חץ וקשת הוטבע עליה
גם אני וגם גלעד היינו בשוק
מחשבות התרוצצו בלי סוף
הסתכלתי על גלעד ,והוא הסתכל עלי ,מסוקרן .
אף אחד לא דיבר
ייצאנו מהחדר ,והתחלנו לחפש את שאר החבורה .
תגובות (2)
נמשע מדהים :)
אמממ… זה די מעצבן כשקוראים לא לראות נקודה בסוף משפט במיוחד כשישי אחרי זה אנטר והשורה ברובה ריקה…
אם תוכלי לשנות את זה זה יוכל לעשות יותר סדר בעיניים…
:)))
אוקיי תודה רבה שאמרת (: