עולם חשאי פרק 8

פרק 8
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני ובן ישבנו על ספסל שנמצא בשביל המרכזי של בית הספר. ראיתי מרחוק כמה בנות מצביעות עלי וצוחקות. בינהם היתה מישהי בשם דרו, מי שאני נורא שונאת. היא בלונדינית עם עניים כחולות, ונראת מושלמת כמו ברבי ארורה. אני יודעת לקרוא שפתיים, זה כישרון מוזר אבל חיוני. הבנתי שהיא אומרת את זה:״איזה פטתית! מסכן הבחור שלידה, בטח היא אוכלת לו את הראש! הוא דווקא חמוד… הוא בטח יפול לרגלי שיראה אותי! קדימה בנות! זמן לתור שלנו בספא!״ כמה ששנאתי אותה. אנחנו מכירות מאז גן חובה ואף פעם לא הסתדרנו.בן הוריד את המשקפיים והתחיל לדבר.(לשים משקפיים במקום סגור ולהוריד אותם במקום פתוח? ברצינות?) ״אוקי תקשיבי, המצב הוא ככה: מישהו שקוראים לו בשם של קטשופ רוצה להרוס את העולם, אבל כולנו כבר רגילים לזה. הבעיה זה שאנחנו צריכים אותך בשביל להציל אותו. אז יש לך שתי אופציות: 1. לא להסכים לבקשה שלי, להמשיך בחייך המשעממים של אשת הכביסה ולצערי למחוק לך את הזיכרון מכל דבר שקשור בסוכנות.ולצערך, זה אומר גם כל זיכרון ממני, דבר שהאנושות לא יכולה לחיות בלעדיו!״ אמר בגאווה. ״ברור! אין כולם ימותו מזה שהם לא זוכרים אותך!״ הוא הנהן. ״נכון מאוד אשת הכביסה. ו2. את באה עכשיו איתי, ואנחנו הולכים להציל את העולם. מה את בוחרת?״ מה אני צריכה לבחור? להציל את העולם או לחיות בשקט בחיי הרגילים? ״אבל מה עם בית ספר? מה עם אמא שלי? מה היא תחשוב שאני נעלמת ככה?״ שאלתי. ״אל תדאגי אנחנו נטפל בזה.״ אני חייבת לבחור. זה עכשיו או לעולם לא.״אני לא יודעת… טוב,אם זה לטובת העולם, אני מסכימה.״ בן חייך ולקח את ידי. ״תתכונני ותחזיקי חזק. זה הולך לבוא משום מקום.״זה נורא בלבל אותי. ״מה?״ ואז הספסל התהפך, ונפלו. שוב