עולם חשאי פרק 7

פרק 7
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
כל היום הסתכלי על השעון שתלוי בכל כיתה. השעה התקרבה לשתיים, וגם ההחלטה שלי. אני לא רוצה לסכן את חיי, שכל רגע נתון אני יכולה למות. אבל אני הסיכוי היחיד של העולם, אני זאת שצריכה להציל אותו.
בסביבות אחת היתה לנו הפסקת צהריים, ואני הלכתי ללוקר שלי לקחת את הספרים שלי לשיעור הבא. . ״שלום לך אשת הכביסה.״ מישהו אמר, ואוטומטית זרקתי עליו את הספר הכי כבד שלי, שנחת על הרגל שלו. “אווווו!!!” בן צעק וקפץ על רגל אחת. “סליחה!” אמרתי. “למה עשית את זה?” הוא התעצבן. הוא היה לבוש בנעלי אולסטרס שחורות, גינס כהה, חולצת טריקו אדומה וז’קט מעור שחור. על עניו היו משקפי שמש שחורים, שהיו די מיותרים במקום סגור. “אתה הפחדת אותי, אז זרקתי אליך ספר. מה לא מובן פה?” אמרתי ונשענתי על הלוקר שלי. “יופי, עכשיו את יכולה בטובך להגיד לי מה את מחליטה?” הוא שאל. הסתכלתי על השעון במסדרון. “כבר שתיים?” מלמלתי לעצמי. “מה יש, את מדברת לעצמך?“ הוא אמר בלעג. “כדי שתרגיע ומהר, איש הצפרדע. אם לא הספר של היסטוריה היה בדרך לפרצוף שלך וישבור לך את משקפי השמש.” הזהרתי אותו. “טוב אז כדי שתנחי אותו בצד, כי את באה איתי.” הוא לקח את הספר מידי ושם אותו בתוך הלוקר שלי. הוא לקח את ידי ואמר:”בואי נלך למקום שקט יותר.”