עולם אפל ~פרק 1~

החושך כבר ירד, והרוח החלה להתחזק. שמי הלילה הקהים הוארו רק בכוכבים המועטים שזה עתה החלו להופיע ובירח.
ירח…
בלייר כל כך אהבה לבהות בירח.
היא עצרה והסתכלה אל השמיים, נהנת מהמראה. אך מהר מאוד נזכרה שכבר מאוחר מאוד, ומסוכן להסתובב לבד בשעות האלה ביער. וחוץ מזה, אם אלכס יגלה מתי חזרה הבייתה… היא אפילו לא רצתה לחשוב על מה שיקרה במקרה כזה.
היא החלה ללכת, מגפי העור השחורות שלה דורכות בחוזקה על הדשא הארוך, מה שגורם לרשרוש.
'רגע..'
הרשרוש לא נשמע כרשרוש פשוט של דשא או עלים, הוא נשמע כצליל של משהו גדול יותר.
משהו זז.
בלייר החלה ללכת מהר יותר, צמרמורת עברה בגופה. אך היא גילתה, לצערה, כי הרשרוש אינו חדל, וזז בעקבותיה. היא החלה ללכת מהר אף יותר, ולבסוף מצאה את עצמה רצה בכל כוחה, אך אותו האחד שהשמיע את הרשרושים עקב אחריה ועמד בקצב ריצתה ללא כל בעיה.
'אוי לא..' חשבה לעצמה בלייר ואז נחרדה לשמוע את הרשרוש מתחזק והופך לרעש של צעדים מהירים, ממש מאחוריה…
לפני שהספיקה להבין מה קורה, מצאה את עצמה על האדמה, כאשר משהו, מישהו, גדול וחזק נמצא עליה ולא נותן לה אפשרות לתזוזה.

השמש האירה באור חמים ונעים, הדשא היה רטוב מטל, והיער נראה שלו.
"מוזר, מוזר מאוד…" מלמל X בזמן ששוטט בשטחי היער הענק, מחפש סימנים לחיה רעה או לאי סדר שיכלה להשאיר אחריה, אך לא מצא שום דבר. הכל נראה בסדר גמור. "נו טוב," אמר לעצמו, "אם אין עבודה, אפשר לחזור."
ותוך התעלמות מלאה מנופיו המרהיבים של היער, החל ללכת חזרה למקום ממנו בא.

"איפה הייתה?" שאל אלכס את מקס כאשר זה נכנס. "היה אות לכך שהאנימליה פורמידילוסוס* היו אתמול ביער." אמר בקצרה ורצה כבר ללכת, אך אלכס תפס אותו בכתפו ולא נתן לו לעשות זאת. "מה זאת אומרת? למה לא אמרתה לי?" שאל, דואג. "למה אתה כל כך מודאג? לא מצאתי שום זכר למשהו כזה." ענה מקס והשתחרר מאחיזתו של אלכס. "מוזר, מאוד מוזר…" מלמל אלכס והלך לחדרו. תוך כמה דקות כבר היה לבוש. "לאן אתה הולך?" שאל מקס. "לבדוק את זה בעצמי." ענה אלקס וכבר התכוון לצאת, "אבל," "בלי אבל. אני רוצה לבדוק בעצמי." הוסיף מבלי לתת למקס הזדמנות להביע את דעתו בנושא.
"הבן אדם התחרפן…" מלמל מקס והלך לחדרו.

כאשר אלכס יצא, מלמל כמה מילים לא מובנות ותוך כמה רגעים כבר הופיע מול בייתה של בלייר. האנימליה פורמידילוסוס לא היו אלה שעניינו אותו. מה שעניין אותו היה מצבה של בלייר, הוא רצה לוודא שהיא לא נתקלה ביצור.
כאשר שמעה נקישות, בלייר הלכה באיטיות אל דלת ביתה. "אני תכף פותחת!" הכריזה ומיד פתחה את הדלת. "היי" אמר אלכס ונכנס לביתה, מבלי לחכות להזמנה. "הי…" מלמלה בעצבנות. "אז… קרה משהו חשוב?" שאלה תוך שהיא מרימה גבה. "כן. אני רוצה לשאול אותך משהו."
"קדימה"
"נתקלת אתמול במשהו מוזר?" שאל, מביט בה ישירות.
"כמו מה..?" שאלה באיטיות, מנסה להתחמק ממבטו החודר. "כמו חיה גדולה, למשל." אמר. בלייר שתקה כמה דקות, אך אלכס לא הזדקק לכך שתאמר מילה. הוא כבר הבחין בסימנים שנראו כמו חתכים גדולים, עמוקים וארוכים על ידה השמאלית.
"אני מבין שכן.." אמר, ובלייר הנהנה, נזכרת במאורעות הלילה.
"ספרי לי הכל." ציווה אלכס, ובלייר התיישבה לידו.