עד עצם היום הזה עונה 1 פרק 1 עמוד 3

עבירת סצנה אמה אם הנרי במכונית ניכנסים לעיירה סתוריברוק

החל לרדת גשם
“אוקיי ילד מה הכתובת?”
“מספר 44 אני לא אומר את הרחוב…”
היא עצרה ליד המידרכה וירדה הנעל שלה ניפגשה בלולית בוץ
“תראה זה היה לילה ארוך.” אמרה להנרי כש יצא מהמכונית
“והשעה כמעט” היא הביטה במגדל השעון המחוגה לא זזה
“8:15 ?”
“השעון הזה לא זז במשך כל ימי חיי.,הזמן קפוא כאן.”היסביר הנרי
“סלח לי?”
“המלכה המירשעת עשתה את זה. אם הקללה שלה. היא שלחה את כולם מהיער הקסום לכאן.”
“חכה שנייה,מכשפה רעה שלחה חבורה של דמויות מהאגדות לכאן?”
“כן ואכשיו הם לכודים.”
“קפואים בזמן ותקועים בסתוריברוק (גם סיפור שבור) מיין? לזה אתה חותר?”שאלה בהרמת גבה
“זה אמיתי!”
“אז למה שכולם לא פשוט יעזבו?” היא ניסתה ליזרום איתו
“הם לא יכולים אם הם ינסו דברים רעים יקרו.” לפטע איש ג’ינג’י עם מישקפיים וכלב דלמטי רץ ליקראתם
“הנרי!” הוא קרא והגיע אליהם
“מה אתה עושה כאן?,הכל בסדר?”
“אני בסדר ארצ’י”
“מי זאת?” שאל אותה
“רק מישהי שנתנה לו הסעה הביתה”
“היא אמא שלי ארצ’י” אמה עשתה פרצוף וארצ’י הביט בהבנה
“אני מבין.”
“אתה יודע איפה הוא גר?” שאלה באי נוחות
“בטח פשוט סעי ימינה לרחוב מיפלין,הבית של ראש העיר הוא הבית הגדול ביותר בשדרה.” אמה הרימה גבות
“אתה ראש העיר?, ילד?” הוא השפיל ראש והתחמק
“אולי..”
“היי איפה היית היום הנרי?,פספסת את הפגישה שלנו.” שאל ארצ’י (פסיכיאטר)
הנרי חייך וחזר להביט בארצ’י
“שכחתי לספר לך, יצאתי לטיול שדה..”אמר באי נוחות אמה וארצ’י חייכו וארצ’י התכופף להנרי
“הנרי..” אמר מאוכזב
“מה אמרתי לך על שקרים?, אם תיכנע לצד האפל של האדם,לא תשיג דבר-”
“-אוו -קיי” נידחפה אמה
“אני באמת צריכה להחזיר אותו לבית.” ארצ’י קם
“כן בטח.תקשיבי, שיהיה לך לילה טוב” חייך
“ו*אתה* הנרי , תיהיה ילד טוב” הוא הניח יד על כתפו והלך לדרכו
“אז זה היה פסיכיאטר?” פנתה אל הנרי
“אני לא משוגע.”
“לא אמרתי את זה, פשוט… הוא לא נראה מקולל בעייני , אולי הוא פשוט רוצה לעזור לך.”
“הוא זה שצריך עזרה, הוא פשוט לא יודע את זה.”
“שהוא שמות מהאגדות?”
“איש לא יודע. הם לא יודעים מי הם באמת.”
“מתאים.. בסדר, אני אשחק איתך.”
הם ניכנסו למכונית
“אז מי הוא אמור ליהיות?” שאלה והחלה לנהוג
“ג’ימיני הצרצר.”
“נכון. היצור שמשקר. אני חושבת שהאף שלך גדל קצת.”
“אני לא פינוקיו”
“כמובן שלא ,זה יהיה מגוחך.”

עבירת סצנה חדר הדיונים היער הקסום דיוויד הנחית מכת אגרוף
ומסביב לשולחן היו: כיפה אדומה ששמה רובי סבתא שלה גראני הגמדים ג’פטו פינוקיו ג’ימיני הצרצר ושילגיה

“אני אומר שנילחם!” אמר דיוויד הוא לבש חולצה ארוכה אדומה מכופתרת בזהב
ג’ימני הצרצר אמר
“זה רעיון גרוע,לא תשיגו דבר אם תיכנעו לצד האפל של האדם לא תשיגו דבר.”
“ובכמה מילחמות ניצח האדם בעל המצפון הנקי?” החזיר לו דיוויד והמשיך
“אנחנו צריכים לחסל את המלכה ליפני שהיא תגרום לקללה.”
“אנחנו בטוחים שאפשר ליסמוך על עוץ לי גוץ לי?” שאל דוק.
“שלחתי את אנשיי ליער.” אמר דיוויד
“בעלי החיים נרעשים מתוכניות המלכה זה הולך ליקרות אלא אם כן נעצור אותה ליפני כן.”
“אין טעם, העתיד העתיד נכתב.”
“לא אני מסרב להאמין לזה הטוב לא יכול פשוט להפסיד”
“אולי הוא יכול.” דיוויד רכן אליה
“לא. לא בזמן שיש לנו אחד את השני. אם את מאמינה לו בנוגע לקללה, אז את מוכרחה להאמין לו בנוגע לילד שלנו.” שילגי הביטה בו בתיקווה ועל פניוו הייתה ארשת ניצחון
“היא תיהיה המושיעה.” ובאותו רגע היה רעש ודלת חדר הדיונים נפתח, ופנימה נכנסו כמה חיילים שגררו עץ
“מה לעזאזל קורה?” שאל דיוויד וקם, ולכיוונו עפה פיה יפיפיה עם מלבושים כחולים מפוערים תכשיטים רבים עיטרו אותה היא הייתה בגודל כף יד ואת חזהה עיטר מחשוף מכובד, שיערה הארוך ועיניה הגדולות בצבע חום ועורה שזוף
“הילדה היא התקווה היחידה שלנו.” אמרה הפיה בלו בקול פעמונים
“עץ?, הגורל שלנו מונח בעץ?, בואו נחזור לקטע של הלחימה!” פיקפק רגזני
“העץ קסום.” המשיכה בלו וריחפה מעל השולחן בעודה מביטה ברגזני
“אם הוא מעוצב לתוך כלי קיבול הוא יוכל להדוף כל קללה.” היא פנתה לג’פטו
“ג’פטו, אתה יכול לבנות משהו כזה?” הוא ליטף את ראשו של פינוקיו
“אני והילד שלי… אנחנו יכולים לעשות זאת.” כעת היא הביטה בשילגיה ששליבה את ידה בידו של דיוויד
“זה יעבוד. בכולנו קיימת אמונה, עם זאת יש מלכודת. הקסם הוא בהחלט חזק, אבל לכל כוח יש מגבלות,והעץ הזה יכול להגן רק על אדם אחד.”