עד עצם היום הזה עונה 1 פרק 1 עמוד 2

בפרק הקודם

**********“בוסטון התחנה הדרומית תודה שנסעתם בהגרייהאונד”
הוא ירד מהאוטובוס זה היה ערב מאוחר
ואנשים רבים היו בתחנת האוטובוס הוא החל ללכת לכיוון שקבע ונקש על חלון מונית הנהג פתח את החלון
“אתה מקבל כרטיסי אשראי?” שאל הילד
“לאן קפטן?” ענה הנהג**********

…………………………………………………………………………………………………………………
עבירת סצנה למיסעדה

אישה בלונדינית עם לסת חסונה אך יפה יצאה מהמעלית בשימלה אדוה קצרה לקומה העליונה של המיסעדה ובחנה את סביבתה היא מצאה את השולחן שבו הדייט שלה נמצא והוא קם לילחוץ את ידה
“אמה?”
“ראין?”
“אתה נראה רגוע.”
“זה האינטרנט” הוא אמרו הם היתיישבו
“תמונות יכולות ליהיות..”
“מזויפות ישנות. גנובות מקטלוג של ויקטוריה סיקרט” אמרה והם צחקו
“אז”
“ספרי לי משהו על עצמך אמה”
“ובכן..היום יום הולדתי.”
“ואת מעבירה אותו איתי?, מה אם החברים שלך?”
“אני די מבודדת”
“ואת לא אוהבת את המישפחה שלך?”
“אין לי מישפחה לאהוב” אמרה באי נוחות
“באמת, לכולם יש משפחה”
“טכנית כן,אבל לא כולם מכירים את המישפחות שלהם. מוכן ליברוח כבר?”
“אין מצב.”אמר בהינד ראש
“את אמה,עד אכשיו, היתומה חברת החברים הסקסית שראיתי מימי” אמר והם צחקו
“אוקיי אכשיו תורך, לא חכה. תן לי לנחש, אתה נאה.. מקסים”
“תמשיכי”
“אתה סוג של בחור ש.. ותעצור אותי אם אני טועה.”אמרה ואז הבעת פנייה הישתנת לתוקפנית
“מועל במעסיקים שלך,נעצר ועובר מעיר לעיר ליפני שהם יכולים לימצוא וליזרוק אותך לכלא.”
“מה?”
“והחלק הגרוע ביותר היא אישתך, אישתך אוהבת אותך כל כך שהיא היסכימה לעזוב איתך, ואיך אתה מחזיר לה את נאמנותה? יוצא לדייט.”
“מי את” הוא הביט בה במבט עצבני
“הבחורה שתיקח את שאר הכסף שלך”
“את עובדת בערבות” אמר וישב זקוף
“גובה חובות מאנשים.” הוא טיפף את עצבאותיו על השולחן ודחף אותו על אמה בעודו מנסה ליברוח למזלה היא קמה בזמן ולא קרה לה שום נזק
“באמת?” היא מילמלה
הוא יצא בריצה מהמיסעדה וגרם לתאונה בכביש בכך שרץ לרכבו ללא מעבר חצייה
ובעוד הוא נלחץ אמה לא ממהרת ,היא צועדת לעבר המכונית בקלאסה
הוא נכנס למכונית והתניע אך המכונית לא התניעה
הוא פתח את הדלת ליראות מה מפריע וראה שהמכונית אזוקה הוא ניסה ליברוח אך אמה כבר הגיעה אליו
“את לא צריכה לעשות זאת, בסדר?אני יכול לשלם לך יש לי כסף”
“לא אין לך. וגם אם היה..אתה צריך לתת אותו לאישתך שתוכל לטפל במשפחה שלך”
“מה לעזאזל את יודעת על משפחה הא?” הוא חייך
והיא דפקה את פניו בחזקה בהגה והוא איבד הכרה
“כלום”

עבירת סצנה אמה נכנסת לדירתה לאחר הערב

אמה נכנסה עייפה וחלצה את נעלי העקב בכניסה היא הלכה עצובה למטבח ופתחה קופסא היה שם קאפקייק אם ציפוי לבן
היא שמה נר על הקאפקייק והדליקה עם מצית
היא נישענה על השולחן והביטה בנר
“עוד שנה מבאסת” מילמלה היא הביעה מישאלה ונשפה על הנר ואז פעמון הדלת צילצל
בדלת הופיע ילד או כמו שכבר הכרנו אותו : הילד
“אה.. אני יכולה לעזור לך?” שאלה
“את אמה סוואן?” (סוואן גם ברבור אנגלית) שאל
“כן מי אתה?”
“קוראים לי הנרי, אני הבן שלך” אמה הביטה בו לא מבינה הילד נכנס לדירתה
“ילד!, אין לי ילד!,איפה ההורים שלך?” הנרי הביט בה במבט מיתחקם
“ליפני 10 שנים נתת את הילד שלך לאימוץ?” היא הינהנה
“זה היה אני” היא הייתה מזועזאת
“תן לי רגע” אמרה ונכנסה לשרותים היא סגרה את הדלת לחוצה חושבת אם עצמה
“היי יש לך מיץ?” שאל מבעד לדלת
“לא משנה מצאתי” היא יצאה וראתה אותו שותה מהמיץ
“אנחנו צריכים ללכת”אמר
“ללכת לאן?”
“אני רוצה שתחזרי איתי הביתה” היא לא ידעה מה לעשות אז היא עבדה עליו
“אוקיי ילד אני צילצלתי למישטרה”
“אז אני אומר להם שחתפת אותי”
“והם יאמינו לך כי אני אמך הביולוגית.”
“יאפ”
“אתה לא הולך לעשות את זה”
“נסי אותי”
“אתה דיי טוב, אבל תבין.. אין הרבה דברים שאני טובה בהם בחיים אבל יש לי יכולת אחת, בואו נקרא לזה כוחות על. אני יכולה לדעת כשמישהו משקר, ואתה ילד משקר לי.” היא החלה להקליד את מספר הטאלפון
“חכי. בבקשה על תצלצלי לשוטרים,בבקשה. בואי איתי הביתה”
“איפה הבית?”
“סטוריברוק (גם סיפור שבור) ,מיין”
“סתוריברוק? ברצינות?” הוא הינהן
“בסדר גמור, בוא נחזיר אותך לסתוריברוק” והם הלכו למכונית

עבירת סצנה היער הקסום הארמון של ג’יימס ושילגייה

שילגייה בהריון מביטה על הים מעבר לחלון
“מה קרה?” שאל דיוויד
“כלום”
“את שוב חושבת על מה שהמלכה הרעה אמרה,נכון?,שילגייה,בבקשה, אני לא יכול לנהל יותר את השיחה הזאת.”הוא החזיק את ידיה
“אנחנו עומדים ללדת” אמר והחווה בראשו אל העריסה
“לא היה לי לילה שקט מאז החתונה” אמרה והלכה להביט בעריסה
“זה מה שהיא רוצה לעשות להיכנס לך לראש” אמר והלך אחריה
“אבל אלה רק מילים היא לא יכולה ליפגוע בנו”
“היא הרעילה תפוח בגלל שהיא חשבה שאני יפה מימנה אין לך מושג למה היא מסוגלת”
“מה אני יכול לעשות כדי להקל על המחשבות שלך?”
“תן לי לדבר איתו” דממה מעיקה נפלה עליהם ודיוויד שאל בחשש
“איתו?..את לא מיתכוונת?”
“אני כן”
“לא זה מסוכן מדי”
“הוא רואה את העתיד!” ניסתה לשכנע
“יש סיבה לכך שהוא כלוא.” ענה
“אתה יכול להבטיח לי שהילד שלנו יהיה מוגן?,אתה יכול להבטיח את זה?,בגלל שהוא יכול!”
דיוויד חשב רגע
“אוקיי בישביל הילד שלנו”

עבירת סצנה אמה במכונית הצהובה של אמה עם הנרי

אמה והנרי הביטו אחד בשני כמה פעמים תוך נהיגה
“אני רעב, רוצה לאכול?”
“זה לא טיול אנחנו לא עוצרים בישביל חטיפים” ענתה בקשיחות
“למה לא?”
“תפסיק להתלונן ילד תיזכור, יכולתי לישלוח אותך הביתה במערכת אוטובוסים, אני עדיין יכולה”
“את יודעת יש לי שם..הנרי” אמר והוציא את ראשו מהספר
אמה היסתכלה על הספר ושאלה
“מה זה?”
“אני לא בטוח שאת מוכנה.” ענה במיסתוריות
“כוכנה לקצת מעשיות?” התבדחה
“אלו לא סתם מעשיות. זה אמיתי כל סיפור בספר הזה באמת קרה”
“בטח שקרה..”
“תישתמשי בכוח העל שלך תיבדקי אם אני משקר.” היא הביטה בו דקה ארוכה לפני שאמרה
“רק בגלל שאתה מאמין במשהו זה לא הופך אותו לאמיתי.”
“זה *בדיוק* מה שהופך אותו לאמיתי!, את אמורה לדעת יותר מכולם”
“למה?”
“בגלל שאת מופיעה בספר הזה” מילמל
“אוהה ילד, יש לך בעיות..”
“יאפ ואת עומדת לתקן אותן”
הוא המשיך ליקרוא ובספר הייתה תמונה של לפיד

עבירת סצנה ליער הקסום שילגייה ודיוויד במערה עם שומרים ולפיד בוער

“כשאנחנו מגיעים לתא תיתרחקו מהאור, ומה שלא תעשו אל תיתנו לו את שמכם!, אם הוא ידע את שמכם יהיה לו יתרון עליכם.” אמר אחד השומרים בעוד השומרים צועדים אם הזוג המלכותי
“עוץ לי גוץ לי!” הרעים אחד השומרים
“עוץ לי גוץ לי!, יש לי שאלה אליך!” הם הגיעו לקצה המערה וביפנים היו נטיפים מעורבים בקסם כדי ליכלוא את המיפלצת
“לא אין לך!” נשמע קול מצחקק מתוך התא, הוא היתקרב לנטיפים והתגלה לעיניהם
הוא היה בצורת אדם אך עורו היה מפוספס ובוצי עיניו פזלו אך נשארו ישרות בצורה מחרידה ושערו השחור היה מקורזל הו היה לבוש בסמרטוטים
“אבל להם יש!”אמר בציחקוק
“שילגייה.. ונסיך החלומות!..אתם מעליבים אותי..צאו לאור ותורידו את הגלימות המטופשות .”
הם הסירו את הגלימות בין כה וכה הוא כבר ידע מי הם
“הרבה יותר טוב..”
“הגענו לכאן כדי לישאול-”
“כן!”נכנס עוץ לי גוץ לי לדבריו של דיוויד
“אני יודע למה אתם כאן!,אתם רוצים לדעת על האיום של המלכה..”
“ספר לנו מה שאתה יודע!” היתפרצה שילגייה
“מתוחים נכון?,אל פחד בכדי שאוכל להרגיע אתכם..אבל. תיצתרכו לתת לי משהו בתמורה..”
“לא! זה ביזבוז זמן.” אמר דיוויד לשילגייה אך היא לא נכנעה והתקרבה לתא עד כדי נגיעה
“מה אתה רוצה?” שאלה נואשות
“את השם של הילד שלכם.”
“ממש לא!-”
“-עשינו עסקה” אמרה שילגייה
“מה אתה יודע?” הוא חייך
“המלכה יצרה קללה חדשה. והיא באה. בקרוב כולכם תיהיו בכלא,בדיוק כמוני רק גרוע יותר. הכלא הכלא שלכם, כל בתי הכלא, יהיה זמן הזמן יעצור,וניהיה תקועים, במקום נוראי! שהכל בו בעצירה יקירתי! כל מה שאנחנו אוהבים יילקח מאיתנו כשאנחנו נסבול לנצח… כשהמלכה תחגוג! מנצחת סוף סוף!! בלי. סופים. *טובים*.”
“מה אנחנו יכולים לעשות?”בכתה
“אתם! לא יכולים לעשות כלום.”
“מי יכול?”
“הדבר הקטן שיגדל לך בבטן.” אמר והושיט יד לגעת בבטנה
ודיוויד נתן לו מכה בחרבו
“פעם הבאה אני אחתוך אותך!” איים עליו
“נה נה נה נה” ציקצק בלשונו
“התינוק הוא תיקוותנו האחרונה.” אמר ברצינות
“קחו את הילד למקום מיבטחים. וביום הולדתו ה28 ,הילד יחזור הילד ימצא אתכם,והקרב הסופי.. יחל!”
“שמעתי מספיק אנחנו עוזבים!” אמר דיוויד והוא ושילגייה פנו ללכת
עוץ לי גוץ לי היתחיל ליצרוח
“היי!, את! סגרנו עסקה! אני רוצה את שמה! סגרנו עסקה! אני צריך את שמה! השם שלה!”
“שלה?, זה ילד.” אמר דיוויד
“גברת!,את יודעת שאני צודק,תאמרי לי..את שמה.” שילגייה היססה ולבסוף פנתה אליו
“אמה.שמה אמה.”אמרה והם הלכו
“אמה ….” אמר עוץ לי גוץ לי