עדן ונתנאל ~ סיפור ערסים קצת אחר -פרק 1

אני מהדקת את אחיזתי בתיק, פוחדת שכשאשחרר את האחיזה הוא פשוט יישמט מכתפי. יום ראשון ללימודים, כולם בחצר, מחפשים את אלה שלא פגשו חודשיים או פחות. במצב שלי, לא פגשתי את החברים שלי חודשיים מכיוון שהייתי אצל המשפחה שלי בהולנד.
המשכתי להדחס בין התלמידים הגבוהים ונעצרתי כשידיים כיסו את עיניי.
"מי זה?" צחקתי.
"תנחשי." קול גברי ומעט מאולץ נשמע. ידעתי מי זה.
"דור." צחקתי והידיים הגדולות שלי זזו מפניי והיא נישק ללחיי. הוא היה לבוש בדיוק כמו שהוא מתלבש מאז שאני מכירה אותו. חולצה לבנה עם סמל בית ספר, מכנס אדידס לבן וכחול, שרשרת מגן דוד וכמובן שיערו השחור היה מלא ג'ל והעגיל על גבתו הוצב בדיוק במקום.
"מושלמת התגעגעתי! מקווה שהבאת מתנו-" הוא נקטע כאשר צרחה נשמע מאחורינו, הסתובבתי וראיתי את ספיר רצה לכיוונינו. שיערה המתולתל והבלונדיני קפץ ונראה מלא חיים, עינייה החומות היו פעורות בהתרגשות.
"אהובתי!" היא זרקה את עצמה עליי וחיבקה אותי בכל כוחה.
"יפתי!" הידקתי את החיבוק.
"אלוהים! איך היה בהולנד? יש חתיכים? הכרת מישהו? מה אכלת? מה קנית? ספרי ה-כ-ל!" היא הציפה אותי בשאלות.
צחקתי, "אל דאגה. ולגבי החתיכים, כלום."
"טוב כי הרי ברור, לא הייתי שם." דור קרץ וספיר גלגלה את עינייה.
"הופה מי חזרה מאירופה!" נתנאל צעק כשהתקדם לכיוונינו.
"הי!" קראתי וחיבקתי אותו בחוזקה. הוא היה גבוה ממני בהרבה ולכן הייתי צריכה לעמוד על קצות האצבעות. שיערו החום היה פרוע כמו תמיד, עיניו הכחולות נצצו וחיכו הגדול חשף את הגומות המתוקות שלו.
"מה שלומך?" הוא התנתק מהחיבוק והוסיף, "איך היה בהולנד יהולנדית." הוא צחק.
"היה מושלם." עניתי והבטתי בספיר שהייתה נרגשת.
"קנית לנו מתנות?" דור הניח את ידו על הכתף שלי.
קימטתי את אפי,"את זה תצטרכו לגלות היום בבית שלי בשמונה." חייכתי חיוך ממזר והם הביטו בי בבלבול. "אבא שלי עובד במשמרת לילה, אחותי הולכת לאיפה שהיא לא אמרה. רק אח שלי יהיה בבית, ואתם מכירים אותו, הוא חמוד." הסברתי.
"כל עוד יהיו מתנות." דור אמר ונתנאל העיף לו כאפה קטנה. מסמן לו לשתוק.
"אנחנו נבוא." נתנאל חייך ואז ספיר הוסיפה.
"תיהי בטוחה!"
'שכבות ט' עד י"ב, נא להגיע לאולם ב' לטקס.' קולה של המנהלת נשמע בכריזה ואנחנו התקדמנו לכיוון האולם.