עדיין חיה פרק 6

הכל היה חשוך מסביב עם ריח נוראי של תחב ורטיבות התיישבתי על הרצפה הקרה שעשויה מחומר לא ברור ונשענתי על הקיר הקר והשחור מאחורי ,ראשי קדח מכאבים וגופי היה חלש מאוד הרגשתי צמא נוראי וראשי היה מלא בשאלות והכי גדולה מבינהן היא :
איפה אני????
הדבר האחרון שזכרתי זה שיצאתי החוצה לחפש את החתול ..ו..לא זוכרת ועכשיו אני כאן..נראה לי כבר כמה ימים מעולפת בלי אוכל או מים בטני החלה להשמיע את דעתה בעניין ..מה קורה פה למה הכל חשוך ושקט ? הרגשתי צריבה חזקה ביד הרמתי אותה וקרבתי אותה לעיניי, אבל מרוב החשוך כנראה טיפת אור לא קלטו האישונים …
נעמדתי והתחלתי לצעוק לעזרה עד שכמעט נפלתי מכאב ראש הסתובבתי סביב החדר משתדלת לא להתקע בקירות מחפשת משהו שאולי יהיה דומה לדלת או חלון לברוח מהמקום הזה, הייתי קרובה לקיר שפתאום הרבה אור פרץ לחדר הסתובבתי וראיתי דמות של גבר לבוש גינס וטריקו שחורה סקרתי את פרצופו שהיה מכוסה מלבד חורים קטנים לעיניים והכיסוי היה עד הפה.
חיוך מוזר התפשט על פיו הוא התקרב אלי, נרתעתי לאחור וניסיתי לברוח לכיוון הדלת אך הוא מיהר לחסום אותה ,
"נו נו היפיפיה הנרדמת התעוררת?" הוא אמר בהדגשה את המילה יפיפיה והוא התקרב אליי ,עכשיו יכולתי להביט בעיניו מקרוב, היו לו עיניים כחולות כהות כמעט שחורות וזיק של לגלוג היה בהם, הוא החזיק את כתפיי.
"מי אתה??" צרחתי עליו עם טיפת הכוח שעוד נשאר לי, "אני הבנאדם היחיד שתראי עד ש.." הוא לא סיים לגמור את המשפט ואני נערתי את אחיזתו ממני וברחתי לכיוון הדלת (המוזרה אני חייבת לציין) חציתי את המסדרון הארוך בריצה מאומצת מאוד והרגשתי שרגליי רועדות עם כול צעד , שמעתי את נשיפותיו מאחוריי ורגע לאחר מכן נפלתי ראשי נחבט בריצפה והרגשתי טישטוש נוראי, ראיתי כפול ועיניי נעצמו באחת.
אני לא יודעת מה קרה אח"כ ,התעוררתי על מיטה ישנה בחדר עוד יותר ישן עם חלון מסורג ודלת ברזל ראשי התחיל לכאוב שוב וייחלתי לטיפת מים עצמתי את עיני בחוסר אונים מנסה לברוח מהמציאות המבהילה דלת הברזל נפתחה והפעם האדם הזה נכנס ונתן לי כוס מים ,לא עצרתי לרגע לחשוב מה הוא שם שם אלא שתיתי אותם בלגימה אחת ,הרגשתי טוב יותר הכאב ראש נחלש הבטתי בו שוב הבד השחור גם הפעם לא הסתיר את החיוך המלחיץ שהוא חייך.
"מה אתה רוצה ממני?" שאלתי אותו בקול רועד, חיוכו נמחה והוא התקרב אל המיטה שלי באיטיות "שום דבר באמת שום דבר אני לא מתכוון לעשות לך כלום את יכולה להיות רגועה.." חיוכו התרחב שוב נרתעתי ממנו הוא התיישב על המיטה והביט בפניי הוא התקרב אליי באיטיות וכשפניו היה מילמטרים ספורים ממנו הוא הוציא מכיסו משהו והתיז עליי, הרגשתי שוב מטושטשת הוא צחק צחוק קצר "רק עוד כמה ימים" ראשי נפל על המזרון המלוכלך בתנופה ושוב איבדתי את ההכרה.