עדיין בלי שם – פרק 3

לאחר שהתיישבתי ליידו וכשכבר ידעתי את שמו אז הוא פנה אלי באותה שאלה ושאל את שמי.
"תאמין לי עדיף שלא תדע" אמרתי.
"למה לא?" הוא אמר קצת מבולבל מתשובתי.
"כי אז אני אצטרך להרוג אותך" והוספתי למילים אלו חיוך מרושע. מה לעשות, אני אדם ציני.
אבל את האמת אני לא רציתי שהוא יגלה את שמי, עדיין עצבנה אותי העובדה שהוא פה בשביל ללמד אותי, כי אם זה היה תלוי בי הוא היה עף מפה כי אני בטוחה שאני יותר חכמה ממנו ואת העזרה שלו ממש לא הייתי צריכה. סוף השיעור הגיע ורצתי לחדר שלי בכדי לתכנן את החדר שלי כי הוא היה צריך שיפוץ רציני!
פתחתי את המזוודות, הוצאתי את כל הציוד הדרוש לי והתחלתי. בהתחלה תליתי על הקירות המון המון פוסטרים שונים של זמרים ושחקנים. אחרכך הוצאתי מקל שמוצמד בין שתי קירות צמודות אז הידקתי את זה בין שתי הקירות לדלת השירותים וחייכתי. ממש כמו בית משלי, אני חופשייה ואני מרגישה ככה.
ואז כמובן נשאר רק לתלות את הבגדים ולשנות את המצעים של הבית ספר למצעים האישיים שלי שעדיין דבק בהם הריח של העבר. פתאום מישהו דפק בדלת, דיי ניחשתי מיזה היה, אז פשוט צעקתי, " אם זה אותו הילד שכביכול צריך לעזור לי בשיעורים אז הוא יכול לעוף מפה ולחזור מאיפה שהוא בא כי אני יכולה לעשות את כל שיעורי הבית שלי בעצמי!".
הידית של הדלת התחילה פתאום לרדת ורק אז נזכרתי שלא נעלתי את הדלת. רצתי לדלת והתחלתי לדחוף בחזרה את הדלת, אבל הוא היה יותר חזק ממני, מאוד חזק. הוא כבר איכשהו פתח את הדלת… כשהדלת נפתחה ברחתי לשירותים והפעם נעלתי אחרי : )
הוא אפילו לא ניסה לפתוח אותה אלה אחרי כדקה הוא צעק לעברי " ואייי איזה חזיות יפות ישללך פשיייי, ואני עוד חשבתי…" לא נתתי לו לסיים. אני פתחתי את הדלת ורצתי למזוודות שלי אבל לא היו שמה שום חזיות. הוא עבד עלי! הסתכלתי עליו במבט כעוס והסתובבתי לרוץ ממנו אבל איכשהו ואני לא יודעת איך, הוא תפס את ידי ואז את ידי השנייה וקירב אותי אליו. הקירבה הזאת גרמה לי להרגיש ממש לא נעים….
"ועכשיו, לומדים איימי" הוא אמר.
"הוווו גילית איך קוראים לי? מדהים! עכשיו עוף מהחדר שלי!" אמרתי עם מבט מאיים בכדי להזהיר אותו שמפה אני לא שולטת במעשי, אבל הוא רק הידק את אחיזתו.
אבל אני רק יותר התחרפנתי ודרכתי על רגלו, אז כמובן שהוא עזב את ידי, סליחה ידיי. הוא התכופף להחזיק ברגלו הפגוע ואני הלכתי לתיקי, הוצאתי מיץ, התיישבתי בספא ובהיתי בו כאילו זה מופע פרטי שלי . האמת שזה באמת היה מצחיק להסתכל איך שהוא סובל, שחכתי להזכיר, באותו יום לבשתי עקבים אז כנראה שזה ממש כאב.
"את מתה! בואי לפה! בואי לפה!" הוא צעק בעוד הוא צולע אחרי ומנסה לתפוס אותי. בסוף כשנמאס לי מהסיבובים בחדרי, הלכתי לשירותים ומיד סגרתי אחרי את דלת השירותים. מה שמצחיק זה שהוא בדיוק היה מאחורי אז הוא קיבל מכה נוספת, אבל באף, ואת זה לא רציתי לפספס אז פתחתי קצת את דלת השירותים ו… כן, לא היה לו דם… חבל. באתי לסגור את הדלת אבל הוא הספיק לדחוף אותה בזמן ואני עפתי על הטוסיק, אוווץ'.
טוב לפחות לא הייתי צריכה לקום, כי הוא הרים אותי וסחב אותי עד לכיסא, הושיב אותי וחזר על דבריו "ועכשיו, לומדים איימי".
האמת שהפעם וויתרתי לו, כנראה בגלל הנסיעה הארוכה שלי, והייתי מאוד מתושתשת אז עשיתי איתו את השיעורים בכדי לגמור עם זה וללכת לישון.
אבל אל תחשבו שאני וויתרתי כי הנקמה בדרך!