עדיין אין- פרק ניסיון

'שקט. דממה. הכל חשוך, אין פה אף אחד.'כך לפחות חשבתי לעצמי,עד ש…בום הייתה ירייה באויר. התחלתי לפחד טיפה אך לא הראיתי את לחברה שלי שהתחילה ישר לצרוח. אמרתי לה שאין לה ממה לפחד כי אני אגן עלייה…
(או היי אני אמבר אני בת 15 וחצי אני שכחתי לספר לכם.. אני וחברה שלי נקענו בבית הספר בשעות הלילה אחרי שהלכנו לשם במטרה להביא משהו שהיא שכחה שם…
אני אתאר לכם בקצרה אותי ואת שתי החברות הכי טובות שלי: אני(אמבר)- יש לי שיער ארוך וגלי בצבע שחור ופוני לצד שמאל ועיניים בצבע ירוק ונגיעות קטנות של שחור ואני רזה וגובה 1.60.
קרין(זאת שנתקעתי איתה…)-שיער קצר עד הכתפיים צבוע לשחור ועיניים בצבע חום כמו שוקולד (יאמי) רזה וגובה 1.63.
נופר(אותה נציג בהמשך…) שיער עד אמצע הגב בצבע חום בהיר ועיניים בצבע חום-ירוק ורזה וגובה 1.61.
ואנחנו חברות מגיל 12 ועד עכשיו ^_^ בכללי אנחנו לא שמות לב לאף אחד ועושות צחוקים כל הזמן אנחנו באותה השכבה אבל לא באותה הכיתה :(,ואנחנו אוהבת לשמוע שירים באנגלית ויפנית (אני ונופר) טוב זהו לבינתיים וחזרה לסיפור).
לפני שהיא גמרה את המשפט שלה נשמעה עוד ירייה והחלון שהיה די קרוב אלינו התנפץ ואני וקרין התחלנו לרוץ להתחבאות ממי שירה. פתאום שמענו צרחה נוראית וקרין התחילה לצרוח,לפני שהיא כמעט מסרה לאיש המסתורי איפה אנחנו מתחבאות נתתי לה כאפה חזקה והיא השתתקה ואמרה בלי מילים "סליחה אני מפוחדת יותר מידי."
אני עניתי לה גם ללא מילים:"זה בסדר רק אל תצרחי ונהיה בסדר גמור"
היא הבינה את המסר אבל לא הצליחה לשמור על שקט אז סתמתי לה את הפה עם היד שלי ונכנסו יותר לחושך ובדיוק אז הוא הלך לעבר השכבה שלנו.
אני אמרתי לקרין בלחש "אני אלך לשם ואעשה לו הסחת דעת בשביל שתברחי ותוכלי לברוח מכאן."
קרין לא הסכימה לרעיון הזה אז התחלנו להתווכח בסוף הסכמתי ואמרתי שרק אבדוק אם השטח פנוי ונברח משם לפני שהוא יצא מהכיתה שבה למדתי. בדקתי את השטח וראיתי שהוא פנוי והתחלנו לרוץ במהירות שיא בלי להביט לאחור. אחרי שיצאנו משם הלכנו לבית שלה ברגל,לפני שנכנסנו לבית שלה היא שאלה אותי אם היא יכולה לישון אצלי בגלל שהיא מפחדת הייתי מופתעת אבל אמרתי לה שכן,היא נכנסה לביתה לקחה משם תיק בגדים ותיק בית ספר והלכנו אליי לבית…