סתם ג'קי-פרק ראשון
"ג'קייי!! קומי!!! יום ראשון לתיכון!!!!!" צעקה לי אמא מלמטה.
"דקה!!!!" צעקתי חזרה. קמתי במהירות והורדתי את הפיג'מה שלי. לבשתי טייטס אפור, חולצה לבנה נופלת עם גולגולת עם סרט מצוירת עליה, סירקתי את השיער, נעלתי את האולסטארס השחורות שלי וירדתי למטה.
אודרי הכניסה את כמה מחברות לתיק, ואדוארד סתם ישב ובהה בטלויזיה.
אמא הכינה לנו את הסנדוויצ'ים לביצפר.
לקחתי את הסנדוויץ' שלי ודחפתי אותו לתיק.
"שיטט הפלאפון שלי למעלה. חכי שניה" אמרתי לאודרי ושעטתי למדרגות. אודרי גילגלה עיניים "שוב אנחנו נאחר ליום הראשון בגללך נכון?…" ונאנחה. חייכתי לעצמי.
'שתי הודעות שלא נקראו'
פתחתי את הטלפון ונכנסתי לקבוצה של היילי, זאק ושלי.
'היילוש המתוקית' (כמובן שהיא כתבה את זה בטלפון שלי…) :חולה :( תנו דיווחים מהיום הראשון
'זאקיי' : ניתן :)
אני : כיפלךך
'היילוש המתוקית' : את יודעת מה הייתי נותנת כדי להיות עכשיו בביצפר?
'זאקיי' : עם כבר מדברים על להיות עכשיו בביצפר ג'קי!
אני : אני בדרךך
'זאקיי' : כן ברור
אני : שקט. ביי
וסגרתי את הטלפון. ירדתי למטה, חטפתי את התיק ויצאתי החוצה. אודרי כבר חיכתה לי בחוץ.
היא נאנחה ושתינו התחלנו לרוץ לביצפר.
נכנסתי לכיתה (למזלי המורה עוד לא נכנסה) והתישבתי בשולחן פנוי בשורה האחרונה. שמתי את התיק שלי על הכיסא לידי, והתרווחתי במושב.
"פנוי פה?" שמעתי קול לא מוכר מעליי.
"לא" אמרתי וסובבתי את ראשי אליו. מעליי עמד ילד צנום עם עיניים כחולות וגדולות.
"אהה אוקיי אז לא משנה.." אמר הילד והסתובב.
נגמר בית הספר. התחלתי ללכת הביתה כשלפתע נתקלתי במישהו.
"אחח אולי תיזהר קצת?" התעצבנתי עליו והרמתי את מבטי.
"מי שמדברת" הוא אמר וגיחך.
הוא היה ממש חתיך, שיער שטני, עיניים ירוקות וידיים שריריות.
"אתה זה שנתקעת בי!" התעצבנתי יותר.
"לא נכון את נתקעת בי" אמר בהתגרות.
"אוף תשתוק כבר" אמרתי והמשכתי ללכת, אך הוא תפס לי ביד.
"היי, היי תרגיעי.. אני דניאל" אמר וסובב אותי אליו.
"ג'קי" אמרתי חסרת סבלנות.
"בת כמה את?" שאל דניאל וסקר את גופי.
"16" אמרתי ושיחררתי את ידי ממנו.
"כיתה י' ?" שאל.
"לא ט' " אמרתי ואנחתי בעצבנות.
"אהה אוקיי.. אני בן 17" אמר דניאל בחיוך.
"יופי לך.. ביי" אמרתי במהירות והסתובבתי, אך הוא שוב תפס לי ביד.
"מה אתה רוצה יואוו" התעצבנתי.
"את הטלפון שלך" הוא חייך.
"לא באלי" אמרתי באותו טון מתגרה שהוא השתמש בו בהתחלה.
"מזה? מישהי לא רוצה לתת את הטלפון שלה לדניאל רז? וואו זה חדש" אמר ושרק.
"מזה?" חיכיתי אותו "מישהו פה חש את עצמו? ולא נראלי שזה כלכך חדש" הוא צחק.
"את חמודה"
"חמוד הרגע הכרנו.."
"וכבר אני חושב שאת חמודה, את צריכה להרגיש מוחמאת"
"מרגישה"
"יופי. מה הטלפון?"
"כבר אמרתי לך שלא באלי"
"אז אני ייתן לך את שלי, ועם פתאום יהיה לך בא -הוא חיכה את טון הדיבור שלי- תקשרי"
"אחלה" אמרתי בציניות, אך הוא הוציא את הטלפון מוכן להקריא לי את המספר.
"אהה, היית רציני" אמרתי והוצאתי גם את הפלאפון שלי. רשמתי את המספר ורצתי הביתה במהירות.
עברו שבועיים מאז אני ודניאל הכרנו. לא קרה שום דבר מיוחד.
נכנסתי הביתה, זרקתי את התיק וראיתי פתק מאמא :
מותק, יש אוכל במיקרו. תחממי ותאכלי. יצאתי לספא. רציתי לחכות לך אבל לא באת..
אוהבת אמא
נ.ב.
אודרי נשארה בביצפר עד הערב, ואדוארד ומאריסה מחפשים בית. בקיצור את לבד בבית, אל תעשי שטויות!
אחרי שגמרתי לאכול, דיי השתעממתי אז התקשרתי לדניאל.
"וואו חשבתי שאמרת שלא באלך!" אמר דניאל בגיחוך.
"משעמם לי" אמרתי ומזגתי לי כוס קולה.
"רוצה לבוא אליי?" שאל דניאל בשיא הרצינות.
"נראלך? מפגר!!" אמרתי.
"מה את רוצה אמרת שמשעמם לך" אמר דניאל פגוע.
"אתה יודע מה.. בעצם תבוא אתה" אמרתי לבסוף. לא יודעת למה, דיי התחשק לי לראות אותו שוב.
"סבבה אני בא עוד חצי שעה" אמר דניאל וניתק.
התקלחתי, הסתרקתי, לבשתי טייטס שחור, וסט ג'ינס חושף בטן ושמתי את הבושם של ויקטורי'ס סיקרטס וירדתי למטה. הדלקתי טלויזיה, וכעבור רגע היה דפיקה בדלת.
פתחתי. דניאל נראה טוב מהפעם האחרונה שראיתי אותו. הוא לבש טריקו כחולה עם סקייטבורד עליה, וג'ינס קצר.
"היי" חיבקתי אותו.
הוא נכנס והתישב לידי על הספה מול הטלויזיה.
"באלך נעלה לחדר שלך?" שאל אחרי כמה דקות.
"אחלה.." אמרתי לו ועלינו לחדר שלי.
הוא נשכב על המיטה שלי. אני התיישבתי לידו.
"חדר יפה יש לך יודעת?"
"יודעת"
"גם את יפה"
"יודעת"
הוא התגלגל עד שפניו פנו אליי.
"בואי תשכבי לידי"
"חחחחחח לא"
"דיייי יא קשהה"
"לא רוצה למה מה תעשה לי?"
"אני ארדוף אחרייך ואז אתפוס אותך ואז אני ידגדג אותך מספיק טוב?" שאל דניאל וקם. גם אני קמתי צוחקת והתחלתי לברוח ממנו ברחבי החדר.
לבסוף הוא תפס אותי והצמיד אותי אליו. היינו כלכך קרובים שיכולתי להרגיש את הנשימות שלו על פניי.
הוא הסתכל עלי ואז הוא פשוט נישק אותי. זה היה פשוט מדהים. השפתיים שלנו זזו בקצב מושלם.
אחרי שהתנתקנו, בהתחלה דניאל חייך ואז לאט לאט חיוכו דעך.
"אני לא מאמין! שיט אני… יואו!" הוא החזיק בראשו.
"מה קרה?" שאלתי, אולי עשיתי משהו לא נכון?
"אני.. יש לי חברה" אמר דניאל.
תגובות (7)
זה מושלםםםםםםםם!! ♥
[דרך אגב מתי את ממשיכה את מבחן האומץ? אני במתח..]
חחחחחח מחר <3 <3 <3
העלילה עוברת מאוד מהר
תוך 2 שניות הוא אצלה בבית 0.0
ומבקש בקשיחות את הטלפון.
אם זה סיפור בהמשכים,תחשביי קצת על עלילה קצת מציאותית
תאריכי את היום הראשון בלימודים,זה אמור להיות היום הכי מיוחד והפרק הכי מיוחד.
העלילה רצה יותר אבל יותר מידי מהר בפרק (בלי לפגוע) הייתי מציעה לך לקרוא אותו מחדש, להרחיב יותר. אל תפחדי מפרקים ארוכים, זה מה שעושה את הסיפור מעניין, האורך, לא רק העלילה.
מתחברת למה שמישמש (?) אמרה.
תודה על ההערות, אני אקח אותן לליבי :)
עכשיו אני מכינה פרק בסיפור אחר שלי (מבחן האומץ) ואז אמשיך לפרק הבא, שדרך אגב יהיה מפורט הרבה יותר :)
אוהבת אתכן <3
נ.ב.
אני לא נפגעת מהתגובות, ואני מעדיפה שזה יהיה כך בכדי שאוכל לשפר את הסיפורים :)
ספיר,מיכלוש,מיכל זה שמי..
ורונגילי אל תוותרי על הסיפור!בחיים לא נוטשים סיפור!!
שמעי אם אין לך השראה אני מוכנה לעזור לך..
הו ^^"
חחח אני פשוט לא טובה בלקרוא את השמות של המחברים פה (אופסי XD)