סקס, סמים, רוקנרול ואהבה – פרק 1

פרק 1: האיש הבלונדיני עם משקפי השמש

טומי לקח איזו שאיפה מהקוקאין ויצא לכיוון הפאב הקבוע שלהם. הפאב היה במרחק הליכה של כמה דקות. בדרך חשב על השבוע הנורא שעבר, על עבודת המלצרות המייגעת שהחל לעבוד בה, על כך שכאשר היה חוזר לביתו עדיין היה רב עם ההורים, אפילו אחרי כל כך הרבה זמן. הוא לא יכל לחכות לרגע שיהיה לו מספיק כסף כדי לשכור דירה לעצמו. הוא חשב על זה שלא הייתה לו הזדמנות לפגוש את ג'ינה, שהייתה מאוד עמוסה עם לימודי הפסיכולוגיה שהתחילה לאחרונה. הוא מאוד תמך בה ורצה שתצליח, אבל היה לו קשה שבקושי יוצא להם להיפגש בגלל זה.
טומי הגיע לפאב, במחשבה שכאן יוכל להתנתק מכל השבוע הנורא הזה שהיה לו.

הוא הגיע אחרון, כמו תמיד. וזה לא ממש הזיז לאף אחד, כי הם כיבדו אותו, הוא היה סוג של המנהיג של הלהקה. הם סידרו את הבמה ואת הכלים, עשו חזרה גנרלית, ואז נחו מעט. עד שאנשים התחילו להגיע.

האיש הראשון שהגיע היה גבר אפרו אמריקאי נאה, שהגיע מלווה באישה אפרו אמריקאית שהייתה נאה גם היא. הם היו מהקבועים. שניהם התיישבו אל מול הבמה, על אף שהיה ברור שלא ישבו עוד להרבה זמן.
אחריהם הגיעו אנשים רבים נוספים, במינים, גווני עור ותלבושות שונות ומשונות. הקהל הקבוע שלהם כלל מגוון רחב למדי של אנשים.
חמש דקות לפני תחילת ההופעה הגיע איש בלונדיני, לבוש במשקפי שמש, שלא היה מהקהל הקבוע שלהם. טומי קצת הסתקרן כאשר ראה אותו, אך סקרנות זו נמוגה מיד כאשר החלה ההופעה שלהם.

צליל אחר צליל, הם סחפו אחריהם את הקהל ואף נסחפו בעצמם. הם נשמעו מושלם בהופעה הזאת, הם היו בשיאם. צליל הגיטרה החשמלית הצורם של הגיטריסט שלהם, ריצ'י, נגינת התופים המדהימה של המתופף שלהם, ג'ון, הבס העוצמתי של הבסיסט שלהם, מייקל, וכמובן שירתו הנוראית והמדהימה בבת אחת של טומי – הכל השתלב בצורה מושלמת.

הקהל קפץ בלי לעצור לרגע, הם כמו שכחו את עצמם, הם כמו שכחו לרגע מי הם. רק הצליל המחוספס הזה, המרדני הזה, שינה להם באותו רגע. העולם בחוץ היה כמו לא קיים בשבילם באותו הרגע.

וגם ג'ינה הייתה שם. טומי שם לב אליה ישר. היא נראתה קצת עייפה, אולי אפילו מוטרדת, והיה נראה שהיא פחות קופצת מכרגיל, פחות נהנית מבדרך כלל. טומי חשב לעצמו תוך כדי ההופעה שילך אחר כך לבדוק מה קורה איתה. אבל עדיין, כמו תמיד, הנוכחות שלה חיזקה אותו, וגרמה לו לזכור שלמרות כל ההתנתקות שלו מהעולם האמיתי, הוא עדיין קיים.

הם הגיעו לשיר האחרון, שהיה גם הלהיט הכי גדול שלהם, בשם "גיהינום זה אנחנו". ואז הוא הסתיים, והקהל הריע והחל במחיאות כפיים סוערות. טומי הרגיש נפלא. הוא חשב לעצמו שזאת ההופעה הכי טובה שהייתה להם עד עכשיו.

הם עשו חיבוק קבוצתי וירדו מהבמה. כל האנשים כבר הלכו, חוץ מאשר איש אחד.
טומי ניגש אליו, ושאל אותו אם הוא נהנה בהופעה.

האיש הסתכל על טומי דרך משקפי השמש שלו, בעודו משחק בשיערו הבלונדיני ואז ענה "כן" בהחלטיות. טומי חייך לעברו. האיש חייך בחזרה והוסיף, "למעשה טומי, רציתי לשאול משהו."
טומי הביט בו בשאלה והאיש אמר,
"מה דעתך על חוזה הקלטות?"