סקס ומה שמסביבו – פרק 2

אני שומעת רעשים ומתעוררת.
אני ממצמצת כמה פעמים ולא מבינה איפה אני, אחרי כמה רגעים אני נזכרת שנסעתי אתמול עם בחור לבית שלו, מה היה השם שלו? סער? כן, סער.
״את לא צריכה לקום עכשיו, יש לי כמה פגישות״ הוא מלטף את השיער שלי.״מצטער שהערתי אותך.״
״אני לא רגילה להישאר בבוקר..״ אני לוחשת ומחניקה פיהוק.
״את לא נשארת, את רק ישנה.״ הוא צוחק.
״תלכי לישון יולי, השעה רק שש וחצי. יש לך זמן.״ הוא ממהר להגיד.
למזלי שהיום אני מתחילה מאוחר בבית הקפה.
שניה לפני שאני נרדמת, אני מרגישה את סער שמכסה אותי בשמיכה.
______
אני קמה לאחר כמה זמן ומסתכלת על השעון, השעה כבר שתיים וחצי בצהריים.
אני ממהרת להתלבש ולקחת את הדברים שלי מהשידה.
אני שמה את העקבים ויוצאת מן הדלת.
אני יורדת במדרגות ורואה משהי מדברת לעצמה, היא נראית קצת מבוגרת וזה מוזר לי.
לסער יש משהי? ועוד אחת זקנה?
״איזה מבט מבוהל״ היא פונה אלי והולכת לכיוון המטבח, מסדרת כמה דברים במקום.
״מי את?״ אני שואלת בחשדנות.
״המנקה.״
אני מרגישה שהוקל לי.
״בכל מקרה אני צריכה ללכת, אז ביי״ אני הולכת לכיוון הדלת.
לפני שאני סוגרת את הדלת אני שומעת אותה חוזרת לדבר לעצמה,״איך יש לה אומץ להתלבש ככה״ ואני צוחקת, באמת איך יש לי אומץ?.
אני לוקחת מונית לבית.
כשאני פותחת את הדלת אני בכלל לא מופתעת לשמוע מוזיקה קלאסית וריח של ארוחת ערב נהדרת.
״היי יול, מה קורה?״ אלדד, החבר של נטשה השותפה שלי פונה אלי.
״הכל טוב, איפה נטשה?״
״מתקלחת, מתלבשת, אני יודע?״ הוא נשמע קצת ממורמר.
אני מתקתקת על הדלת של המקלחת.
״מה אלדד מה? אמרתי לך כבר מאה פעמים שאני עוד מעט יוצאת! כוסעמק!!!״ היא צורחת.
״מה את מטומטמת?״ אני צורחת עליה בחזרה.
״אוי סליחה יול חשבתי שאת אלדד, חכי אני דקה יוצאת.״ אני שומעת אותה מפילה כמה דברים במקלחת ולאחר דקה היא יוצאת עטופה במגבת.
״איפה היית חתיכת מפגרת? שוב אצל אחד הסטוצים שלך?״ היא מחבקת אותי.
"שאלה רטורית.״ אני נאנחת ומחזירה לה חיבוק.
״אלדד אני מקווה שהכנת מספיק אוכל בשביל שלושה״ היא אומרת בקול.
״הכנתי מספיק אוכל בשביל עשרה כי את כל הזמן אוכלת הכל ואני אפילו לא מספיק לטעום״ הוא עונה לה באותו הטון.
היא ממהרת לרדת במדרגות ואני אחריה.
״חתיכת שקרן מזדיי-״ היא חובטת בו והוא מנשק אותה, היא מחייכת.
אני פורצת בצחוק, איזה מחזה מוזר.
היא עם מגבת והוא עם מחבת ביד, ממש צמד חמד.
אני מוותרת על הארוחה עם הזוג – דביקי הזה והולכת להתקלח, להוריד את כל הזוהמה ממני.
אני לוקחת את הזמן, ולבסוף כשהעור שלי נראה כמו עור של סבתא אני יוצאת.
אני מסתכלת בשעון ורואה שהשעה כבר חמש, אני מתלבשת מהר.
״זזתי לעבודה״ אני צועקת להם בזמן שהם מתמזמזים על הספה, אפילו לא זוכה לתשובה בחזרה.
אני נכנסת אל בית הקפה וממהרת לשים את הסינר.
אני מהנהנת אל המנהלת לירון וממהרת לגשת לשולחנות שרוצים להזמין.
______
•נק׳ המבט של סער•

״אנחנו סיכמנו על הסכום כבר מזמן גושן, בשביל מה לך לסבך את העניין עכשיו?.״ אני מסנן לעברו, עצבני.
״תשמע סער, אותי לא מעניין מה עשינו בפגישה הקודמת. לא חתמנו על החוזה אז אני יכול לשנות את הסכום מתי שעולה על רוחי.״ הוא מגחך, וזה מעצבן אותי עוד יותר.
״אני לא רוצה את העסקה הזאת יותר.״ אני רושף, זין שלי שאני אסגור עסקה עם הבן של זונה הזה, ככל שעולה על רוחי עאלק.
״מה זאת אומרת לא רוצה את העס- תחזור לכאן מיד אדון סער!!״ הוא מרים את הקול שלו, אבל זה מאוחר מדי, אני טורק אחריו את הדלת ויוצא מבניין המשרדים.
הלכה העסקה.
אני נכנס לאוטו ונוסע לכיוון הבית.
כשאני מגיע אליו, אני לא מופתע שיולי לא נמצאת פה כבר, זה היה ברור. סטוץ ותו לא.
אבל..היא פשוט נראית שונה, מאתגרת.
אני לא רוצה קשר רציני, לא רוצה יותר מסטוץ.
קשר רציני זה זיון שכל אחד גדול, וממש לא חסרים לי זיוני שכל עכשיו עם העבודה.
______
•נק׳ המבט של יולי•

הרמנו את הכיסאות על השולחנות וסגרנו את בית קפה.
אני פונה לדרכי, עייפה אך מרוצה.
אני מתכננת לצאת היום לאותו המועדון שהייתי בו אתמול, המקום הקבוע.
אני לא רוצה סקס היום, לא בונה על זה.
רק להנות.
אני מגיעה לבית, נטשה ואלדד לא פה.
אני שמה שמלה אדומה עד הברך שמדגישה את הקימורים שלי, עם מחשוף קטנטן, כזה שלא ימשוך יותר מדי תשומת לב.
אני בוחרת נעלי עקב מתוך המגירה ויוצאת מהבית.
אני מגיעה אל המועדון, משום מה אני מחפשת את סער ולא מבינה למה.
הוא רק סטוץ ולא יותר מזה, אני צריכה להכניס את זה טוב טוב לראש.
אז בניגוד להחלטה שלי, אני כן אחזור עם מישהו לבית היום, רק כדי להשכיח את סער.
מיד כשאני נכנסת פונה אלי מישהו שנראה טוב.
״רוצה לבוא אלי?״ אני לוחשת לו והוא מהנהן.
אנחנו מגיעים אלי, מורידים בגדים בלי יותר מדי גינונים, והוא נכנס אלי.
______
״זה היה טוב״ אני נאנחת כשאני נשכבת ליד אותו הבחור על המיטה שלי, מסדירה את הנשימה. רק עכשיו אני מבינה שאפילו לשמו לא שאלתי.
הוא קם ומתלבש, אומר ביי קצרצר ויוצא מן החדר, אני שומעת את דלת הבית נסגרת.
אני בודקת מה השעה, ומופתעת שהשעה רק שתיים לפנות בוקר.
אני מתקלחת ושמה פיג׳מה.
רק עכשיו אני מתפנה לחשוב על סער, היה פשוט מדהים איתו אתמול.
מה יש בו שהוא לא יוצא לי מהראש ?.
אני עוטפת את עצמי בשמיכה ונרדמת תוך כמה דקות.