סקס ומה שמסביבו – פרק 9

״אפשר להזמין אותך לדרינק?״ מישהו מתיישב לידי במועדון ואני פונה להסתכל עליו.
אני רואה את הבחור שישב לידי על הדשא מלפני כמה ימים.
״דרינק?מי אומר דרינק?״ אני מצחקקת והוא מחייך.
״את יפה.״ הוא אומר בהחלטיות ואני משתתקת, מה אני אמורה להגיד במצב כזה?.
״תודה?״ אני מרימה גבה.
הוא מזמין לנו כמה שוטים.
״אז מה? מה מביא אותך לכאן?״ הוא נשען על הכיסא ומתמתח. ״את נראית כמו אחת שבאה להשתכר.״
״סתם. לרוקן את הראש.״ אני ממלמלת.
״מה השם שלך?,״ הוא רוכן לעברי.
״יולי, שלך?״ אני שואלת למרות שזה לא כזה מעניין אותי.
״שגיא.״ הוא שותה את השוטים אחד אחרי השני.
״מגניב.״ אני מהנהנת.
אנחנו שותקים כמה דקות, אין לנו על מה לדבר.
״רוצה לבוא אלי?״ הוא אומר במהירות.
״כן.״ אני עונה בהחלטיות, מה יש לי להפסיד?.
״יאללה בואי נעוף מפה.״ הוא קם מהכיסא.
״רק תן לי לסדר את עצמי במראה ואני באה.״
הוא מהנהן ואני מתקדמת אל השירותים.
אני מסדרת את עצמי מהר ויוצאת משם.
אני פונה אל כיוון היציאה.
״יולי.״ מישהו נוגע לי בכתף, אני מסתובבת ורואה את סער.
״מרצים באוניברסיטה הולכים למועדונים?״ אני רוטנת ביני לבין עצמי, אבל הוא שומע.
״עזבי את זה, רציתי לבקש סליח-״
״אתה לא צריך לבקש סליחה.״ אני קוטעת אותו ״אין בנינו משהו, אתה לא חייב לי שום דבר.״
״עדיין, יצאתי חרא.״ הוא אומר, שוב מגרד את העורף שלו.
״אני צריכה לזוז.״ אני מהנהנת אליו ומתחילה ללכת, לא רוצה לפספס את שגיא.
״חשבת?״ סער הולך אחרי ואומר בקול, מנסה לגבור על המוזיקה.
״עדיין לא.״ אני אומרת את האמת.
״תחשבי.״ הוא מצווה ולאחר כמה שניות אני מסתובבת לאחורה ומגלה שהוא נעלם.
אני מגיעה אל היציאה ונפרדת מכמה אנשים שאני מכירה.
״כמה זמן את צריכה בשביל להסתדר?״ שגיא מסמן לי לבוא אחריו.
״כמה שצריך.״ אני אומרת והוא שם עלי את היד כשאני מגיעה אליו.
אנחנו הולכים אל המכונית שלו.
אני נכנסת אל המושב ליד מושב הנהג והוא ממהר להתניע.
״אני חם עלייך.״ הוא אומר.
״ממ.״ אני נושכת את השפתיים והוא רואה אותי.
״אל תעשי ככה אחרת אני אוריד ממך את הבגדים כאן ועכשיו.״ הוא מתקרב אלי ומלקק את השפתיים.
״אתה רוצה שאני אנהג? אתה שיכור.״ אני אומרת לו, מנסה להתחמק.
למרות שהרעיון לעשות את זה כאן ועכשיו מחרמן אותי משהו.
״לא, אני לא שיכור. אני אומר לך את האמת. נראה לך שכמה שוטים משפיעים עלי?״ הוא מגחך ועושה רוורס.
אני מניחה שזו שאלה רטורית אז אני לא עונה.
אנחנו נוסעים בכביש, אני רואה את רחובות רמת גן – עיר שאני לא ממש מכירה.
״אתה מרמת גן?״ אני שואלת והוא מהנהן.
״החיים שלך תותים.״ אני אומרת.
״למה תותים נשמה?״ הוא שואל ומחייך.
״אתה לא צריך לגור במעונות של האוניברסיטה.״ אני ממלמלת דבר שהוא מובן מאליו.
״נשמע שאת חושבת שאוניברסיטה זה דבר רע, דווקא מדליק אותי כל הקטע של לזיין סטודנטית על שולחן.״ הוא אומר באגביות וזה מצמרר אותי, מזכיר לי את סער.
״אתה ישיר מדי.״ אני מתלוננת.
״ואת יפה מדי, התלוננתי על זה?״ הוא ממשיך.
אני נושכת את השפתיים.
״תפסיקי עם זה כבר.״ הוא מסתכל עלי שוב עם מבט להוט בעיניים.
״תתרכז בנסיעה, אני לא רוצה למות היום, טמבל.״ אני שוב צוחקת.
״את יודעת מה? לעזאזל עם זה.״ הוא אומר, מפנה את האוטו לסמטה חשוכה וריקה מאנשים.
הוא עוצר את האוטו.
אני מסתכלת עליו, הוא מסתכל עלי.
אני נושכת את השפתיים במכוון והוא תופס אותי בחוזקה ומצמיד את שפתיו אל שפתיי.
אני ממששת את הגוף שלו ומרגישה את השרירים מבעד לחולצה.
אני קמה ומתיישבת עליו.
״אני אשתדל להיות עדין כדי שתצליחי ללכת מחר.״ הוא עוצר בין נשיקה לנשיקה וממשש לי את החזה.
״תשתוק כבר.״ אני אומרת ונושכת לו את השפתיים.
הוא פותח את הריצ׳רץ׳ של השמלה שלי ומעביר את ידיו על גבי, גורם לי לרעוד תחת מגעו.
״את אוהבת את זה.״
״את מה?״
״שאני נוגע בך..״ הוא לוחש לי באוזן ואני פולטת גניחה שקטה.
הוא פותח את הדלת של מושב הנהג ומסמן לי לעבור אל המושבים מאחורה.
אני קמה במהירות והוא מסתכל לי על התחת.
הוא ממהר להוציא את המפתחות של האוטו ממצב התנעה ויוצא ממושב הנהג.
אני נשכבת על המושבים מאחורה והוא עולה מעלי.
״אני הולך לפרק אותך, נשבע.״ הוא אומר בקול צרוד, אני מרגישה איך אני נהיית רטובה מהדיבור שלו.
הוא שולף את השמלה ממני ובוהה בי.
״רק אל תגיד לי שאני יפה שוב.״ אני מגחכת.
״את יפה.״ הוא אומר ומנשק לי את הצוואר.
אני משלבת את הרגליים שלי סביבו ומורידה לו את החולצה לאט לאט.
אנחנו ממשיכים להתנשק ואני מודה לאלוקים על כך שהשעה מאוחרת ואנשים לא עוברים פה.
הוא מוריד את המכנס ונשאר רק בבוקסר.
אני מלטפת את הגב שלו בזמן שהוא משאיר שובל נשיקות על גבי החזה שלי.
הוא פותח לי את החזיה ושם את ידיו על החזה שלי, גורם לי להיאנח.
הוא נהיה קצת יותר אגרסיבי ושם את פיו על הפיטמות שלי, אני נאנחת יותר חזק ואוחזת בשיערו בזמן שהוא יורד לכיוון הכוס שלי, משאיר נשיקות גם על הבטן.
הוא מוריד את החוטיני שלי לאט לאט ומחייך לעצמו.
אני מלטפת את הבוקסר שלו והוא מוריד אותו, מבין את הרמז.
הוא ממהר להיכנס אל תוכי.
״כן!״ אני גונחת בקול, הוא רוכן אלי ומנשק אותי.
______
•נק׳ המבט של סער•
״כן!״ הגר גונחת מתחתיי.
כמה רעש הבחורה הזאת עושה, לעזאזל.
תכלס, היא מסכנה אבל.
זיינתי אותה איזה שלוש פעמים השבוע, בסוף היא לא תצליח להזיז את הרגליים.
אני צוחק לאור המחשבה שהיא תיכנס לכיתה עם כיסא גלגלים.
״מה מצחיק אותך מאמי?״ היא לוחשת.
״סתם, נזכרתי במשהו.״ אני נאנח כשאני יוצא ממנה וגומר.
אם להגיד את האמת, הסקס איתה בכלל לא מדליק אותי.
היא סתם מספקת אותי.
״יאללה צאי מפה מהר, תזהרי שלא יראו אותך.״ אני אומר לה והיא נעמדת בקושי, מה שגורם לי לצחוק שוב.
היא מסתכלת עלי ואני מרים את הכתפיים.
היא פונה אל הדלת.
״שימי על עצמך משהו.״ אני מזכיר לה בשניה האחרונה.
היא ממהרת לחזור אל המיטה ולהתלבש.
אני נותן לה נשיקה קצרה כדי שהיא לא תתבאס עלי והיא מחייכת ויוצאת מן הדלת.
״שרמוטה מטומטמת.״ אני אומר לאחר שהדלת נסגרת ומקווה שהיא לא שמעה, אני אצטרך ממנה עוד כמה זיונים.
אני מסתכן במה שאני עושה, מזיין סטודנטית.
אם יגלו, הלך עלי.
יהיה כתוב בעיתונים ׳העשיר המוכר לכולנו סער רוזנברג הסתבך עם תלמידה בבר אילן׳
אני צוחק.
אמרתי לה כבר בפעם הראשונה שאם משהו יצא ממנה אני אהרוס לה הכל.
היא נלחצה בהתחלה אבל חייכתי אחרי זה כדי להפיג את המתח.
אבל רק עוד כמה זיונים וזהו, עד שאני אעוף מפה.
אני קם מהמיטה.
מה הייתי עושה בשביל לראות את יולי עכשיו, היא כזאת יפה ועדינה..היא משגעת אותי. לא יוצאת לי מהראש.
אני לוקח מגבת ונכנס למקלחת.
______
•נק׳ המבט של יולי•
״אפשר להזמין אותך לדרינק?.״ שגיא מתיישב לידי בחדר האוכל ומגחך.
ממש אין לי כוח אליו עכשיו.
״לא.״
״הייתי ציני אבל בסדר.״ הוא מרים גבה.
״טוב..״ אני ממלמלת ומתרכזת באוכל שלי.
״קרה משהו?. חשבתי שנהנת אתמ-״
״זה היה סתם סטוץ. בבקשה אל תידבק אלי.״ אני קוטעת אותו וקמה מהר מן הכיסא. אני יוצאת מן חדר האוכל ומתקדמת אל כיוון אגף הכיתות.
אני יודעת שיצאתי מגעילה, אבל אין לי עצבים עכשיו לאף אחד, במיוחד לא לאיזה גבר שזיינתי.
אני מתיישבת במקום הקבוע שלי בכיתת הכלכלה ומחכה לכל שאר הסטודנטים ובמידה רבה גם לסער.
אני מתקתקת בקצב קבוע עם העט על השולחן ולא שמה לב שכולם נכנסו לכיתה כבר.
״יולי?.״
״כן?.״ אני מרימה את העיניים.
״את מנסה להעביר לשאר הכיתה מסר בעזרת מורס או משהו?.״ סער שואל ומסתכל על העט שלי, כל הכיתה צוחקת.
״ל..לא.״ אני מגמגמת, בן זונה.
הוא מגחך ומתחיל בשיעור.
______
״סער יצא כזה בן זונה היום נטשה! את לא מבינה בכלל!.״ אני נופלת על המיטה ביאוש וקוברת את ראשי בכרית.
״מה קרה?.״ נטשה ממלמלת בעודה מתעסקת במחשב הנייד שלה.
״סתם.. תקתקתי עם העט על השולחן, היה לי משעמם ולא שמתי לב שכולם נכנסו. אז הוא שאל אותי אם ניסיתי להעביר להם מסר בעזרת מורס, הוא גרם לכולם לצחוק עלי. זה פשוט מבייש.״ אני אומרת בטון גבוה, מתעצבנת עוד יותר.
״אני חייבת להודות שזה הגיע לך.״ היא מהנהנת בינה לבין עצמה.
״מה לעזאזל?.״ אני מתיישבת מהר ורוטנת.
״יולי.. אולי קצת לא שמת לב,״ היא מרימה את העיניים שלה מהמחשב ״אבל את לא כל כך סגורה על עצמך בזמן האחרון.״
״למה את מתכוונת?.״ אני ממהרת לשאול.
״את לא מדברת כמעט, לא משתפת, אני חושבת שנזיפה ממורה באוניברסיטה יכולה לעזור להחזיר אותך למסלול.״ היא מסיימת ומחזירה את הריכוז שלה אל המסך.
״אני מנסה להבין אותך, אבל לא מצליחה. את רצית שנבוא לפה נטשה, אז צר לי להודיע לך אבל קצת קשה לי להתאקלם פה אם לא שמת לב!. ואת סתם יוצאת כלבה שאת מסכימה עם זה שהוא העיר לי ככה היום.״ אני צועקת עליה, גורמת לה להתרכז בי שוב.
היא נעמדת ואני מזהה את המבט העצבני שלה.
״סליחה?! אני רציתי שנבוא לפה אבל את הסכמת לזה יולי, את עודדת את הרעיון אפילו. תפסיקי לחשוב רק על עצמך! גם לי קשה להתאקלם פה ואני לא מוציאה את זה עלייך!.״ היא צורחת עלי ומתיישבת לבסוף.
אני מסתכלת עליה כמה שניות ופורצת בבכי.
״אוי יולי.. מה קרה לנו?.״ היא מתיישבת לידי ואני מסתירה את פניי בעזרת כפות הידיים שלי.
אני מרגישה ליטופים על הגב.
״אני לא יודעת נט.״ אני לוחשת, הגב שלי רועד.
״הכל טוב יולי..״ היא לוחשת באהדה ומחבקת אותי.
אני מורידה את כפות ידי ורואה אותה בצורה מטושטשת מבעד למסך הדמעות.
אני צוחקת קצת ומנגבת את העיניים.
״אני כל כך אוהבת אותך, סליחה על הכל.״ אני אומרת ומחבקת אותה חזרה.
״מצטערת, אבל תודי שזה הגיע לך היום, כל מה שקרה בשיעור כלכלה.״
״אני לא אודה בזה!.״ אני צוחקת וזורקת עליה כרית.
״כן את כן!.״ היא צוחקת וזורקת עלי כרית בחזרה.
״את פתחת חזית עם האדם הלא נכון גברת!.״ אני מצהירה.
״עוד נראה.״ היא אומרת וקופצת עלי.
מישהו מתקתק בדלת.
אנחנו קמות אחת מן השניה ומסתכלות על השעון.
״מי זה יכול להיות בשעה כזו מאוחרת?.״ נטשה שואלת אותי.
״זו שאלת מיליון הדולר.״ אני אומרת ופוסעת אל כיוון הדלת.
אני מסובבת את המפתח ומושכת בידית.
ברגע הבא אני בשוק, מופתעת ממי שמחכה לי מחוץ לדלת.

******
ממשיכה ב20 דירוגים :)