סקס ומה שמסביבו – פרק 8

אני מסתכלת על הדלתות, יודעת שאין מצב לברוח עכשיו.
אני מסתובבת לכיוונו, הוא מסתכל עלי.
״מ..מה?.״ אני לוחשת.
״הרבה זמן לא דיברנו..״ הוא מלטף את עורפו, מתפדח.
״התכוונת להגיד שנה?.״ אני מגמגמת.
״אדוני המרצה !.״ איזו סטודנטית נעמדת ליד סער.
״כן?.״ הוא עונה לה וממשיך להסתכל עלי.
״אפשר לשאול אותך כמה שאלות? אתה כל כך מעניין!.״ היא אומרת בקול הצייצני שלה ואני מאבדת את זה ויוצאת מן האודיטוריום, טורקת את הדלתות.
סער יוצא מיד אחרי.
״תחפשי אותי יותר מאוחר, יש לי סידורים.״ הוא מנפנף אותה ממנו וממהר ללכת לצידי.
״מה יש לך?.״ הוא אומר.
״כלום, מה יש לי?.״
״למה הלכת?.״
״למה שאני אשאר שם ואחכה שתסיים את השיחה שלך?.״
״למה את עונה בשאלות?.״ הוא רוטן.
״למה לא?.״ אני ממשיכה את המשחק והמבט העצבני שלו גורם לי לצחוק.
״מה מצחיק אותך לעזאזל?.״ הוא שואל.
״שאתה מתעצבן מכל דבר.״ אני מחזירה.
״את זאת שמעצבנת אותי.״
״מה נשתנה?.״ אני שואלת באירוניה.
הוא תופס לי ביד לפתע ואנחנו נעצרים.
אני משחררת את היד שלי מאחיזתו ומנערת אותה.
״פשוט.. בואי נדבר על כל מה שקרה יולי. הורג אותי שהכל נשאר פתוח ולא סיימנו את הקשר ביפה.״ הוא פונה אלי, מסתכל בדאגה.
״סיימנו? למיטב זכרוני הוא אפילו לא התחיל. אין מה להיתקע על העבר סער, תמשיך את החיים שלך ואני אמשיך את שלי. תודה ויום טוב.״ אני מנופפת לו לשלום ומתקדמת.
״תבטיחי לי שתחשבי על זה לפחות.״ הוא אומר בקול בטוח.
״אני אחשוב.״
״טוב, אז נתראה.״ הוא אומר ופונה לאחורה.
״אל תשכח שהיחסים שלנו הם מרצה – סטודנטית, אל תצפה ליותר מדי.״ אני פולטת מבלי שהתכוונתי.
״אני יודע, אני לא מצפה. רק רוצה להבין את המצב וזהו, נסיים את הקשר.״ הוא אומר ולא מסתובב לעברי, מניף את ידו הימנית בביטול וממשיך להתקדם.
אני מעדיפה לא להחזיר ומתקדמת אל החדר שלי ושל נטשה.
______
•נק׳ המבט של סער•
היא לא השתנתה בכלל, רק התבגרה.
רואים את זה.
מבחורה פלרטטנית הפכה לסטודנטית, מי האמין.
אני הולך אל כיוון מגורי המרצים, אין לי זמן וכוח לחזור כל יום לאשדוד לבית שלי ואז לבוא לפה יום למחרת.
אני מעדיף להישאר פה.
אני אפילו לא צריך את המשכורת שמקבלים מפה, לא חסר לי כסף.
אבל זה עניין של זמן, עוד כמה שבועות אני עף מפה, מבחירה אישית.
האוניברסיטה ביקשה אז חשבתי שלמה לא?. לא יזיק לי לתרום לחברה.
ועכשיו, כשיולי כאן.. אני חייב לתקן את מה שקרה, להראות לה שהיא יכולה לסמוך עלי שוב.
הבעיה היא שאנחנו באוניברסיטה.
אם רק יחשבו שיש בנינו קשר הכי קטן שהוא מעבר למרצה – סטודנטית, יעיפו את שנינו מפה על טיל.
אבל פאק. כל כך התאפקתי לא להצמיד אותה לאיזה קיר ולזיין אותה.
זה כל כך לא מתאים עכשיו, לחבב אותה שוב, אני אסיים איתה את הקשר ביפה וזהו, אשכח ממנה.
_____
•נק׳ המבט של יולי•
אני קמה בבוקר לפני שהשעון המעורר שלי מצלצל ופונה לבחון את מערכת הלימודים להיום.
שיחות היכרות בעיקר ושיעור בכלכלה, שיעמום.
אני מתארגנת מהר ובוחרת בגדים נוחים מהארון.
נטשה עוד מנמנמת ואני לא רוצה להעיר אותה מוקדם, היא תחטוף עלי עצבים.
אני יוצאת וסוגרת את הדלת של החדר בשקט.
כל כך מוזר לי כל מה שקורה פה.
המעבר מאשדוד לרמת גן, סער, נטשה, אני.
מסובך.
אני מתיישבת על חלקת דשא, נשענת על עץ ומפעילה את המוזיקה באייפון שלי.
יש עוד שעה עד להתחלת היום אז אני רוצה את השקט שלי לכמה זמן, בלי לחץ.
״היי.״ מישהו נעמד מולי.
אני מרימה את העיניים, גבר זר.
״למה את בוהה בי?.״ הוא שואל שוב.
״אתה כל כך סקסי איך אפשר שלא?.״ אני רוטנת בציניות.
הוא מגחך.
״תעוף לי מהפרצוף, אתה מסתיר לי את הנוף.״ אני מסננת.
״תירגעי מה העצבים נשמה?.״ הוא מתיישב לידי ומצחקק.
״טוב מה אתה רוצה? מה נתקעת?.״
״לא רוצה כלום, באתי לשבת פה בדיוק כמוך.״ הוא מחזיר.
״אז שקט, תן לי לחשוב.״ אני משתיקה אותו בהינף יד.
הוא נרגע והחיוך יורד לו מהפנים, אנחנו יושבים על חלקת הדשא, שעונים על העץ.
ממש סרט רומנטיקה.
אני בוחנת אותו, הוא נראה טוב, ממש טוב אפילו.
שזוף כזה, שיער חום ועיניים חומות, בקיצור ישראלי אורגינל.
אחרי רבע שעה של שתיקה אני מחליטה לקום, אני ממלמלת אליו מילות פרידה קצרות ומתחילה ללכת אל כיוון חדר האוכל.
אני מפנה את הראש כדי להביט בו שוב, הוא מסתכל עלי גם ואני ממהרת להסתובב חזרה.
אני מגיעה אל חדר האוכל, בוחנת את המזון ומגישה לי על הצלחת חביתה וקצת ירקות.
החדר כמעט ריק, יש רק כמה סטודנטים שמשננים חומר ועוד כמה שסתם יושבים ובוהים בקירות, אני מתיישבת בשולחן צדדי.
______
•נק׳ המבט של סער•
״לדוגמא, אני מחליט להשקיע בבניית בניין מרכזי בתל אביב. הפרויקט עצמו עולה המון כסף אבל אני יודע ששווה להשקיע. מה אני יכול לעשות כדי לוודא שלא בזבזתי יותר מדי כסף במקרה והפרויקט מתבטל אחרי שהשקעתי בו כבר?.״
אני שואל את הסטודנטים שנמצאים בכיתה שלי, הרבה מהם מניפים ידיים.
״יולי?.״ אני פונה אליה למרות שהיא לא הצביעה.
״ממ?.״ היא עונה בזעף.
״את רוצה להגיד לנו מה אני יכול לעשות כדי לוודא?.״ אני בוחן אותה.
״לוודא את מה?.״ היא מגמגמת בעייפות.
״תיגשי אלי בסוף השיעור, תשתדלי להקשיב יותר.״ אני מהנהן אליה וממשיך בשיעור ״רון?.״ אני פונה אל סטודנט אחר שנראה להוט לענות.
״אני מבקש חצי מהתשלום טרם הבנייה מהאחראים עלי וככה אני בעצם מוודא שלא הפסדתי הרבה כסף במקרה שהפרויקט מתבטל.״ הוא רועד, נרגש. אפשר לחשוב.
״כל הכבוד רון, תוכל לקרוא בעמוד 57?.״ לפחות יש פה מישהו אחד שיודע את החומר.
הוא מהנהן.
״יסוד הכלכלה הוא..״
______
•נק׳ המבט של יולי•
״זה..זה דפוק.״ אני ממלמלת.
״מה יש?.״ נטשה מתיישבת לידי על המיטה.
איזה יום מתיש.
״עזבי, אין לי כוח לדבר על זה.״ אני אומרת בשקט ומתמתחת.
״טוב..״ היא נכנעת מהר מדי.
ההתנהגות שלה מוזרה אבל אין לי כוח להתעניין בה עכשיו, זה נשמע אגואיסטי אבל אני צריכה שקט.
אני קמה ולוקחת את האייפון, יוצאת מן החדר.
אני משוטטת ברחבי האוניברסיטה בתקווה למצוא משהו מעניין להתעסק בו.
אני מגיעה אל אגף הכיתות, הוא חשוך לגמרי וזה גורם לי לצמרמורת.
״כן!.״ אני שומעת קול חלוש מאחת הכיתות ונרתעת לאחורה בבהלה.
אני מתקרבת אל הכיתות ועוברת אחת אחת בשקט, מנסה למצוא את הגורם לרעש.
אני מגיעה אל הכיתה לפיזיקה ומסתכלת לתוכה.
סער ועוד סטודנטית.
מזדיינים.
אני מתרחקת מהר ובטעות מזיזה את הדלת של הכיתה, היא משמיעה חריקה.
סער מסתובב מהר לכיווני אבל נראה שהסטודנטית לא שמה לב, היא עסוקה יותר מדי בלגנוח ״כן סער.״, ״אתה המלך.״, ״יותר חזק.״, ״בדיוק שם, מותק.״ ודברים כאלה.
מתחשק לי לזרוק עליה שולחן, נראה אותה מבקשת יותר חזק אחרי זה, כלבה.
״יולי..״ הוא ממלמל.
״קוראים לי הגר.״ היא מגחכת, עיניה עצומות והיא ממשיכה לגנוח בהנאה.
אני עדיין עומדת במקומי, בשוק מוחלט.
אני לא יודעת למה זה אפילו כואב לי, לא היה בנינו כלום.
אני מסמנת לו לא עם הראש ומתחילה לרוץ בחזרה אל החדר.
אני מספיקה לראות את המבט שלו עלי לפני שהוא מפנה אותו בחזרה אל הגר, מבט ריק.

******
סוף סוף נפטרתי מהמשבר כתיבה.
אני מקווה להעלות פרקים בתדירות יותר גבוהה אבל זה גם תלוי בכם.
מקווה שתאהבו את הסיפור ושלא ימאס לכם ממנו.
בנוסף, אם יש לכם המלצות, ביקורת וכו׳ אתם תמיד מוזמנים לכתוב לי בתגובה, אשמח לשמוע את דעתכם.:)
ממשיכה ב20 דירוגים ^_^.