סקס ומה שמסביבו – פרק 6

אנחנו מתנתקים אחד מהשני.
״נזוז אלי?.״ הוא שואל אותי ואני ממהרת לנשק אותו, הוא מבין את התשובה.
אנחנו יוצאים מן הים ומתלבשים בזריזות, להוטים להגיע אל הבית שלו כבר.
אין לי בעיה לעשות סקס פרוע כאן ועכשיו, אבל המחשבה שנתגושש בחול קצת דוחה אותי.
אנחנו נכנסים אל האוטו והוא מתחיל לנסוע, חיוך פרוש על פניו, הוא מלטף לי את הירך.
______
•נק׳ המבט של סער•
מי חשב שיולי הזאת תרשה לי להזרים אותה?.
אני פותח את הדלת והיא מתקרבת אלי ישר.
אני מצמיד אותה אל הקיר ומרים אותה, היא משלבת את רגליה על הגב שלי ואני הולך אל החדר שלי, השדה ראיה שלי חסום אבל אין מצב שאני אפסיק לנשק אותה, אפילו לא לשניה.
אני זורק אותה על המיטה ועולה מעליה.
אני מנשק לה את הצוואר ומלטף אותה, היא נאנחת וזה מדליק אותי.
״מה השם משפחה שלך?.״ אני זורק כבדרך אגב.
״סביון, שלך?.״ היא נאנחת שוב.
״רוזנברג.״ אני אומר לה והיא מצחקקת.
״מה אתה אומר על יולי רוזנברג?.״ היא שואלת ואני נעצר.
״מה?.״
״שאלתי מה אתה אומר על יולי רוזנברג?.״ היא מסתכלת עלי, מחייכת.
״הא.. זה נחמד.״ אני משתעל.
״רק נחמד?.״
אני מרגיש שבא לי להיעלם, לא יודע למה.
לא רוצה להתאהב בה.
״עזבי.. במחשבה שניה לא בא לי.״ אני מתנתק ממנה מהר ונשכב לידה.
״טוב..״ היא אומרת וממהרת לקום מהמיטה שלי, מסדרת את השמלה שלה ולוקחת את התיק מהשידה.
רואים על הפנים שלה שהיא נפגעה, אבל אני לא יכול להרשות לעצמי לאהוב אותה, פשוט לא יכול.
היא מסתכלת עלי לרגע, פותחת את הפה כדי להגיד משהו אבל עוצרת בעצמה, דמעות מעטרות לה את הלחיים.
״את רוצה שאני אחזיר אותך לבית?.״ אני מנסה לפייס אותה.
״ל..לא.״ היא עונה לי בקול רועד, נסוגה אל הדלת ויוצאת במהירות.
אני בן של זונה.
______
•נק׳ המבט של יולי•
אני הולכת ברחוב של סער, קופאת מקור.
הבתים הענקיים והמהודרים מסביב מלחיצים אותי.
זו שכונה של אנשים עשירים שבטח מתעוררים מוקדם לעבודה, כל הבתים חשוכים ויש שקט ברחוב.
אני פוסעת, מפסיקה לבכות לאט לאט.
איך הוא מעז?. ידעתי שזה מה שיקרה, אני אסכים לצאת איתו לדייט ואז הוא יפגע בי.
כולה צחקתי על השם יולי רוזנברג, הוא לקח את זה רציני.
לא הבנתי כל כך מה עשיתי.
אני מחבקת את עצמי ומנסה לשמור על קור רוח.
״הי את.״ אני מסתובבת ורואה חבורה של כמה צעירים שריריים, אני סופרת אותם, 5.
שיט.
״מה?.״ אני מסתכלת עליהם, כועסת. מנסה להרתיע אותם.
הם מסתכלים על החזה שלי בגלוי, מנסים לתכנן מאיפה הם יקפצו על הטרף.
״את נראית חמודה, אל תעשי לנו בעיות.״ זה שנראה ״מנהיג החבורה״ אומר לי, כשהוא מסיים שניים מהם תופסים אותי ואני מתחילה לצרוח.
״תעזבו אותי חולי נפש!.״ אני צורחת והם צוחקים, מובילים אותי אל סמטה.
״דיי!.״ אני צורחת שוב כשהם ממששים אותי, מכאיבים לי.
״תפסיקו.״ אני לוחשת, שברירית.
״את הולכת ברחוב בשעה פאקינג שתיים לפנות בוקר, ואת כוסית לא קטנה. את פשוט נראית כמו אחת שרק מחכה שיאנסו אותה.״ אחד לוחש לי באוזן, אני מצטמררת.
״בבקשה, תפסיקו.״ אני מנסה בפעם האחרונה, לשווא.
אני מפסיקה להילחם, אין לי כוח.
כל מה שקרה עם סער, הדחייה שלו ועכשיו החבורה המפוקפקת הזאתי שנואשת לזיין עוברת אורח שבמקרה היא אני.
זה שובר אותי, אבל אין לי כבר אנרגיה בגוף בשביל להתחנן.
אנחנו עוברים את הסמטה, אני מתכננת לצרוח אל האיש הראשון שאני אראה בדרך, אבל זו בעיה.
הם חוסמים לי את הפה, ואין אנשים ברחוב.
ככה שאין לי איך לצאת מזה.
הפלאפון שלי מצלצל.
אחד מהנערים עונה לו.
״אהלן.״ הוא מגחך.
הוא שם על רמקול.
״יולי? הכל בסדר?.״ אני שומעת את הקול של סער.
״יולי? ככה קוראים לך?.״ הנער שואל אותי.
״מי זה?.״ סער שואל בקול מודאג.
״כמה ידידים של יולי. תודה גבר, עזרת לנו.״ הוא אומר לסער ומנתק.
______
״פאק.״ אני ממלמל וקם מהמיטה במהירות.
אני כזה מפגר.
נותן לה ללכת לבד בשתיים לפנות בוקר עם השמלה הזאת.
ועוד יותר גרוע זה שהיא הלכה עם דמעות, שברירית. טרף קל לכל נער שיעבור באזור.
אני יוצא מהר מהבית ומתחיל ללכת, מתפלל לראות אותה.
אני יורד במורד הרחוב ומגיע לסמטה, אני עובר אותה ושומע רעשים.
אני מסתכל בתקווה.
זה כלום, רק רעשים של הרוח.
אני כובש את הפנים בידיים, אני כזה דפוק.
״תפסיקו כבר!.״ אני שומע צרחה קרובה, אני מתחיל לרוץ אל הכיוון.
_____
•נק׳ המבט של יולי•
״תפסיקו כבר!.״ אני צורחת לאחר שהם מפסיקים לחסום לי את הפה, הם מניחים אותי בצד הרחוב ומתייעצים מה לעשות.
אני שומעת חלקי שיחה.
לזיין אותה, למכור אותה, לגמור לה על הפנים.
זהו בערך.
״הי אתם.״ אני שומעת קול גברי ומרימה את העיניים, רואה את סער.
הוא מסתכל עלי במבט מלא רחמים.
״מה אתה רוצה?.״ הם מתקרבים אליו.
״מה אתם חושבים שאתם עושים?.״ הוא מפשיל את השרוולים שלו.
״מי אתה?.״ הם מגחכים.
״תשחררו אותה זריז ואני מבטיח לכם שתצאו מזה.״ הוא רושף.
״עאלק תשחררו אותה, שלא נשחרר לך על הפנים יא בן שרמוטה.״ אחד מהם צועק עליו.
סער נותן לו בוקס והוא משתטח על המדרכה.
״אחי, אל תפתח איתנו חזית.״ אחד מהם ממלמל.
״אני אפתח איתכם יותר מחזית אם צריך, עכשיו תשחררו אותה.״ הוא מתקרב אליהם עוד קצת.
״אתה באמת רוצה להסתבך? למה לפי איך שאני רואה זה ארבעה על אחד.״ אותו האחד אומר ואני לא יכולה שלא להסכים איתו.
״חכו רגע.״ השני מתקדם.״זה לא ההוא הטחון המפורסם?.״ הוא אומר ומתרחק קצת.
״וואלה, הוא באמת נראה לי קצת מוכר, מה השם שלך סעד? משהו כזה.״ השלישי אומר.
״סער.״ הרביעי מתקן אותו.
״נראה לי שכדאי שנזוז.״ השני רוטן, מבין עם מי יש לו עסק.
״מאוחר מדי.״ סער מחייך והם מסתכלים עליו, לא מבינים מה הוא רוצה.
תוך כמה שניות האזור מתמלא ניידות משטרה.
______
•נק׳ המבט של סער•
איזה לילה ארוך.
הפעם לא שאלתי אותה אם היא רוצה שאני אחזיר אותה הביתה, פשוט דחפתי אותה אל האוטו והיא לא סירבה.
היא נרדמה ואני מסתכל עליה, הלב שלי מצטמק.
הכל באשמתי.
בגללי כמעט אנסו אותה או לא יודע מה.
הכי גרוע זה שהיא לא האשימה אותי שזה הסתיים, היא לא אמרה כלום וזה כאב לי עוד יותר.
״יולי.. הגענו.״ אני טופח לה על הכתף והיא נרתעת מהמגע שלי.
היא יוצאת מן האוטו והולכת מהר בשביל הגישה של הבית שלה, אני רואה איך שהלחץ שלה יורד והיא חוזרת לנשום בקצב סדיר כשהיא פותחת את הדלת.
אני מסתכל על הידיים שלי ונושך את השפתיים.
היא נרתעה מהמגע שלי, הרסתי את זה.
אני נשען על הכיסא וממהר לעודד את עצמי שלא התאהבתי בה, למזלי.
עדיין זה מעיק עלי קצת, כי באמת חיבבתי אותה, אבל אחרי מה שקרה היום.. לא חושב שהיא תרצה לראות אותי יותר.
אני מתניע את האוטו ונוסע אל כיוון הבית שלי.
******
בניגוד למה שאמרתי אתמול, העלתי פרק.
אתם באמת מדהימים ומפרגנים ברמות!.
דבר נוסף, אני מצטערת אם העלילה מתקדמת מהר מדי, אני לא רוצה למרוח את הסיפור.
ממשיכה ב19 דירוגים ❤️