ספר הערפדים שלי – פרק 1

פרק 1 :

פקחתי את עיניי לחשוך מוחלט ,לא יכולתי לראות דבר מלבד הבהובים קלים של אור מהחלון . קמתי מהר מהמיטה וחיפשתי את מתג האור ,לאחר שמצאתי אותו והפעלתי אותו יכולתי לראות את חדרי בבירור , סקרתי כל פינה ופינה בחדר עד שהבחנתי במשהו משונה , על שולחן האיפור שלי היה מונח ספר , זה לא היה ספר שמוכר לי ובזה הייתי בטוחה , הספר היה כולו משובץ ביהלומים ובמרכזו היה מנעול. התקרבתי על השולחן בהיסוס ,הרמתי את הספר וניסיתי לפתוח אותו אבל לא הצלחתי. לבסוף הבנתי שזה לא מנעול רגיל , אי אפשר לשבור את המנעול הזה . עמדתי קפואה מפחד בזמן שהראש שלי היה מלא במחשבות ,עד שפתאום הפלאפון שלי צלצל וקטע את מחשבותיי , העפתי מבט לעבר השידה וראיתי את הפלאפון שלי מונח עלייה , התקדמתי לעבר השידה , הרמתי את הפלאפון ועניתי . " הלו ? " אמרתי בקול חסר רגש . " קנדל , אני מגיעה אלייך עוד חמש דקות ואז נלך לבית-ספר " שמעתי את ניקול אומרת בקול ישנוני . " טוב , אני צריכה להתארגן , ביי " אמרתי וניתקתי את הפלאפון ,השלכתי אותו על המיטה . רצתי לשירותים , צחצחתי שיניים , פיזרתי את שערי החום -כהה ולאחר מכן התקדמתי אל הארון שלי ,הוצאתי ממנו חולצת כתפיות לבנה ,שורט שחור ונעלי אולסטאר אפורות, התלבשתי מהר מאוד ופתאום שמעתי דפיקה בדלת , לקחתי את התיק שלי, הכנסתי את הספר המוזר לתוכו וזרקתי את התיק על כתפיי ,התקדמתי במהירות אל לדלת ,פתחתי אותה וראיתי את ניקול עומדת ומחכה לי ,ללא מילה מיותרת נעלתי את הדלת והתחלנו ללכת לעבר בית הספר . " קנדל מה קרה לך ? למה את כל כך שקטה היום ?" ניקול שאלה אותי בזמן שהיא בחנה אותי . " אם אני יספר לך סוד , את לא תגלי אותו לאף אחד ?" שאלתי אותה בהיסוס." קנדל ! אני חברה הכי טובה שלך עוד מהגן , ברור שאני לא יגלה סודות שלך" היא אמרה ואפילו יכולתי לשמוע את הכאב בקולה . " טוב , בואי נשב על הספסל בפארק ואני יספר לך את הסוד ." אמרתי וניסיתי להסתיר את ההיסוס שבקולי. התיישבנו על הספסל הכי מבודד בכל הפארק ." נו , מה הסוד הגדול ?" ניקול שאלה אותי בעליזות. " טוב, היום כשהתעוררתי החדר שלי היה חשוך מאוד אז קמתי והפעלתי את האור , הסתכלתי על החדר שלי ופתאום ראיתי את זה ! " אמרתי והוצאתי את הספר המוזר . המבט של ניקול הופנה אל הספר והיא חטפה אותו מידיי והתחילה לבחון אותו . " וואו , הספר הזה מצופה ביהלומים! " היא אמרה בתדהמה . " אני יודעת ואני חושבת שהמנעול עשוי מזהב " ציינתי. " איפה המפתח ?" ניקול שאלה והפנתה את מבטה עליי . " אני לא יודעת ! ..אני חושבת שאנחנו צריכות ללכת כבר לבית ספר . " אמרתי כשראיתי את השעה בפלאפון שלי , מיד שנינו קמנו והתחלנו לרוץ לעבר בית הספר , שלוש דקות עברו ואנחנו כבר נכנסנו מדלת הכניסה הגדולה לבית הספר ופתאום ..

-סוף פרק 1-
אם באלכם פרק 2 , תגיבו D: