ספר – בן האינקה – פרק תשע – אינטיריאמי חג השמש

פרנקו צעד ברחובה הראשי של העיר , האנשים כרעו לפניו כאשר התקרב לעברם , אך הוא הניד את ראשו לעברם, הורה להם לקום והמשיך בדרכו. המחוות הקטנות שעשה, קנו את לבם. רשימותיו התמלאו במהירות. ציורים פשוטים ועל ידם בכתב ספרדי את פירושם בשפת קצ'ואה. לעיתים הצביע על חפצים , והמורה טיקוצ'פי שצעד מאחריו היה קורא בשמם, פרנקו היה עוצר ומוסיף מילה או שתיים לרשימה וממשיך הלאה. פדרו ונובס נעזרו בטיקוצ'פי ויצאו לרחוב על מנת לשמוע את השפה ולדלות ממנה מילים מוכרות. הם כבר הסכינו עם כך שפרנקו תפס את מעמדו בקרב העם ושמחו בשבילו.
פדרו טופל על ידי אינדיאני זקן שנשלח על ידי זקן השבט. פצעיו החלימו במקצת וכאבו פחת. המשחות עשו את שלהן והצמחים הכתושים הקלו עוד יותר על כאביו.
לאחר מספר לילות בהם הסתובבו באין מפריע ברחובות ולמדו על המקום, ביקש פרנקו מדריך מבני האצולה. כעבור מספר דקות הגיע גבר צעיר , לבושו עשוי בקפידה וכולו אמר הדר. הוא קד בפני פרנקו, שמי נצ'יטו, אמר , פרנקו הצליח להבין , הוא לא הציג את עצמו, אין אחד בעיר שלא ידע את שמו ושמועות החלו להתרוצץ בבתים אודותיו. החל ממטה הרעם אשר בידיו וכלה בגור היגוארים, אשר מלווה אותו ולא מש ממנו.
נובס היה שיחת הבנות , שערות ראשו ועיניו הכחולות, משכו תשומת לב רבה , פדרו, דווקא בשל היעדרותו מן הרחוב משך תשומת לב וריכולים רבים , המסתוריות שבפציעתו , השמועות על הקרב שהתחולל בינו לבין תנין אימתני, שהיה אל המים בכבודו ובעצמו, העצימו את השלושה והאדירו את שמם . גם האצילים לא ידעו עדיין מה מסתתר מאחרי חזותם. האציל הוליך אותם במקומות ומפלסים וניסה להסביר בשפה פשוטה על המקום והאזור , פרנקו הסביר לו כמיטב יכולתו את רצונותיו ,אך לא הצליח להסביר לו אותן היטב ולכן נשאר עם שאלות רבות בלתי פתורות. מגבלות השפה היו חמורות ופרנקו ידע שעליו לנצל את מעמדו והבלבול הרב לגביהם על מנת לבסס את מעמדם בעיני בני האצולה. העובדה שבני האצולה לא דברו או השתתפו במחול ההערצה הביאה את פרנקו להבנה שמעמדם עדיין לא מוחלט ויציב ועלול בעטיה של פעולה כלשהיא ,חוסר הבנה או תקשור לקוי להביא להתנגדות או ניסיון לפגוע בהם. פרנקו לא הכיר את תרבותם לעומקה, אך נראה לו שעדיין לא פענח את ההיררכיה , מערכת המשפט, השלטון או מערכת הענישה והשיטור שלהם.
ביום שלמחרת ישב פרנקו לבדו , נובס ופדרו יצאו לסיור ארוך בעיר המרשימה. פרנקו חשב על דרך פעולה, אך על מנת להצליח, ידע , הוא חייב לצאת מן העיר. הוא היה זקוק למישהו שיוכל לסמוך עליו , מישהו שיוכל לתקשר בינו לבין בני האינקה המדברים בשפת קצ'ואה.
הקשר היחיד היה עם טיקוצ'פי , אך גם הוא ידע רק מה שבני האצולה הרשו לו לדעת ולפרנקו היה ברור שלעיר הזאת יש הרבה סודות שהיא עדיין מסתירה מפניו, שכן, כל מה שראה תמיד היה מבני מגורים ואף פעם לא מקדשים וחנויות , ההתרחשות האמיתית, הרהר, תמיד מתרחשת מחוץ לבית , היכן שההמון נפגש.
אך מי הוא ההמון הזה שהוא כה ציפה לו ? לפרנקו הייתה השערה והוא די חשש ממנה, שכן אם היא נכונה, אזי כל מה שהוא רואה בעיר התת קרקעית, אינו אלא קצה קצהו של קרחון גדול .חלק מעיר שהתנהלה אולי במקום אחר, מחוץ למערות העצומות.
ככל שפרנקו העלה השערה זו בדמיונו עלו לפניו חזיונות מן העבר, גם בעירו שם חיו האינדיאנים במחנות מזוהמים היו הבדלים בין הגזעים . היו כאלה שהחשיבו את עצמם חשובים מהשאר. פרנקו אף פעם לא הבין על מה ולמה , הוא אף פעם לא חקר זאת לעומק , אך סבתו הסבירה לו שני מושגים , "המיאטה", אמרה היו עובדי האדמה , השושלות האמיתיות של האינקה – התושבים בין הגזע העליון , בני האינקה הכול יכולים , בידיהם היו האדמות , המזון , המחצבים , ראשי המשפחות היו בני האצולה ,כל גינוניהם וטקסיהם היו אחרים , הם היו ה "מיאטה " הנעלים ומתוכם נבחרו בני האצולה ושמתוכם נבחרו הכהנים, ומן המשפחה הגדולה והחשובה ביותר, נבחר הכהן הגדול ה "וילאקומו" שהיה ממנה את המלך, ומעליהם המלך , שהיה עליון על כולם , כמוהו כאל .ובמקדשים הנסתרים היו בנות האצולה, "האקיות" – בתולות השמש הנבחרות , לחלקן נתמזל המזל והן נבחרו להיות נשות האצילים, או למעלה מזה , המלכות העתידיות של האינקה לצד המלך הכל יכול.
ומה אנחנו ? שאל אותה פרנקו , מקווה לשמוע ממנה שהנו בן אצולה , מאחת המשפחות המיוחסות , אולי נסיך , בן מלך .
אנחנו "מיטאמק" , כך אמרה ולא יספה.
פרנקו הבין אז מהם ה "המיטאמק" , הנחותים ביותר , אלה העובדים את אדמות בני האצולה , והמקבלים מעט מאד למחייתם, המנוצלים , הצמיתים אשר חיים בחוסר כל כפי שהם עדיין חיים בחוסר כל בערים, תחת האדם הלבן. תמיד שנא את השונות הזאת ותמיד הבטיח לעצמו לא לתת לאחרים לשלוט בו. משמתו הוריו דאג לעצמו , לא בטח באיש ולא אהב איש, חוץ מסבתו שגידלה אותו ולה הוא חב את חייו , את יכולת הקריאה והכתיבה שלו , היא זו שלימדה אותו לצייר בערבים, והיא זאת שסיפרה לו מהיכן הוריו הגיעו ומהי תרבותו.
אני אוכל אי פעם להיות מיאטה, סבתא ? הוא שאל אותה. אם תתאמץ, תוכל להיות כל מה שתרצה הייתה עונה לו. ופרנקו התאמץ להצליח ובמאמציו וכוח רצונו, היה מוכיח לה שהוא עשוי מבלי חת.
עתה, תהה פרנקו, אם היה להם מלך ? והאם בני האינקה הללו רואים בו אויב או ידיד ? ארבעה ימים עברו מאז הגיעו ועדיין לא הוזמן לתחקור , לא נפגש עם אדם , האם זה סימן טוב או רע ? הרהר לעצמו, הוא קיווה, שפשוט אינם יודעים מה טיבם של שלושת הנוכרים שהגיעו בדרך לא דרך היישר אל השער הראשי של ממלכתם.
הוא תהה, מה הסיכוי שלהם לצאת מן העיר ?! אולי פשוט הם נמצאים בבית כלא אחד גדול , מבודדים ?! עד אשר יואיל המלך , אם יש להם אחד כזה להחליט על עתידם.
פרנקו זכר את העשן הדק אותו ראה ממעלה המפל עוד בטרם נתקלו באינדיאני , עת הגיע עם הקאנו לראש המפל. יתכן שהמשכה של העיר נמצא בהמשך נהר השינגו ? חשב לעצמו. הוא ניסה לדמיין את מה שראה מלמעלה – ערוץ רחב מוקף מתלולים גבוהים , מיוערים כולם. יתכן , כך חשב , שהעיר משתרעת בין מפל אחד למשנהו בכמין מדרגת סלע עצומה , האם המשכה של העיר גלוי לעין כל, או אולי, ם הוא חצוב בגדות התלולות ? הוא דמיין מבצרים המצויים במתלולים והשומרים משגיחים על כל הנמצא בה , הוא דמיין מקדשים חצובים בסלע , גשרים תלויים , הוא דמיין סיפורים שסיפרה לו סבתו אודות עיר אגדית הקיימת ואיה קיימת , שאין אפשרות לראותה ולמצאה. אולי היא סיפרה לו בעצם על העיר הזו ?! על אורקהגאוורי – עיר האוצרות התת קרקעית.

***

טיקוצ'פי היה הראשון להיכנס לביתו , הוא נקש על הדלת נקישות מהירות ואחר נכנס פנימה , קד קידה מהירה ודיבר באיטיות על מנת שפרנקו יבין, תנועות הידיים שלו היו ארוכות . פרנקו קם ממקומו , טיקוצ'פי קרא לו לצאת החוצה . פרנקו יצא , שני שומרים עמדו לצד דלתו ממתינים לו. פרנקו הורה להם להמתין, נכנס חזרה וחבש את כובע האצילים , תקע את סכינו בנדן שהיה על ירכו תחת הבגדים ולקח את רובהו איתו , הוא בא לצאת , אחר התחרט ולקח גם את רובהו של נובס. הוא תיאר לעצמו שיפגוש אותם ויתכן שיזדקקו להם.
הוא בדק את התחמושת ושם מספר כדורים בחגורתו ותקע מספר כדורים נוסף בכיסיו.
כשיצא סגר את הדלת אחריו משאיר שם את גור היגואר לבדו עם צלחת בשר רך , השומרים קידמו את פניו במבט קפוא והורו לו ללכת לפניהם. טיקוצ'פי הלך לפניו, מוליך אותו אל האולם המרכזי. מן הרחוב העליון בו הלך, ראה למטה ברחוב הראשי המון אדם מתאסף , השקט בו כולם הלכו היה מדהים , הוא ראה את נובס ופדרו הולכים גם הם ושומרים לצידם ורצה לצעוק להם שיסתכלו לכיוונו, אך השקט הזה הפחיד אותו, ומשהו בו, מנע ממנו להפר אותו. פרנקו לא ידע מה יקרה איתו , אולם עד מהרה התחוור לו את העומד לקרות. הכהן הגדול – הוילאקומו אותו פגש בבואו אל העיר וחשב אותו לזקן השבט, עמד על המרפסת הפונה אל האולם המרכזי אל מול דלתות הכניסה הכבירות, במקום בו עמדו לראשונה. כאשר ראהו הכהן הגדול מתקרב, הורה לשומרים שלצידו לקבל את פניו של פרנקו , ואחר הורה לשומרים אחרים לקבל את פניהם של נובס ופדרו. כשהגיע פרנקו אל המרפסת קיבל אותו הכהן בקידה עמוקה. פרנקו קד בחזרה והסתכל בבני האצילים ובשומרים שמסביבו.
הוילאקומו קרא לפרנקו, כשפרנקו התקרב, תפס את ידו והוליך אותו לדלת צדדית , כשפתח אותה כבר היו בתוך החדר מספר אנשים , חלקם בני אצולה , חלקם מיאטה על פי לבושם וחלקם שומרים. הכהן הורה לפרנקו לפשוט את בגדיו ,אולם פרנקו לא רצה שהסכין הנתונה בנדנה על ירכו תחשף ועל כן, נכנס לחדר נוסף , התיר אותה מנדנה ושם אותה במערכת הבגדים העליונה אותה הוריד. מערכת הבגדים מפוארת הובאה. חותלות אדומות לרגליו החשופות, מכנסי עור צבועים חום , חולצת בד ארוג בצבעי אדום וצהוב , כתר זהב בצורתה של השמש , צמידי זהב ושרשראות זהב בוהקות הושמו בידיו , רגליו וצווארו. התליון שעל צווארו הושם כך שיראה , פניו נצבעו בצבעים בוהקים. תוך כדי ההכנות , הוכנסו נובס ופדרו אף הם אל החדר ומיד הפשיטו מהם את בגדיהם ובגדים מפוארים הולבשו עליהם.
גלימה ששזורים בה חוטי זהב רבים הושמה על פרנקו. פרנקו התהלך בחדר וכאשר לקח את בגדיו שהוריד מעצמו , החזיר את הסכין ונדנה לירכו וקשרם היטב. מטה מזהב טהור היה מונח על הקיר . פרנקו הוריד את רובהו של נובס מגבו ומסרו לו אותו ואילו את רובהו לקח איתו והצמידו לגבו. מטה הזהב היה כבד , פרנקו לקח אותו בידו ויצא את החדר. הכהן הגדול יצא לפניו , האצילים מיהרו לכרוע ומשראה העם את פרנקו יוצא ומטה הזהב בידו הריע ממושכות . הכהן היסה אותם וקרא את פרנקו לצידו. הוא חיכה כמה רגעים ונובס ופדרו הצטרפו אליהם מאופרים בכבדות בצבעי זהב. כשראה העם את השלושה כרע על ברכיו.
אפיריון גדול הובא אל מאחוריהם ופרנקו נתבקש לטפס ולעלות עליו. נובס ופדרו ומספר בני אצולה התבקשו לשאת את פרנקו לעבר הדלתות הכבדות. הכהן הגדול נתן סימן והקהל החל לטפס לעבר הרחובות העליונים , הוא לא פנה אחריהם אלא המשיך אל רחוב נוסף אותו פרנקו לא ראה קודם במפלס גבוה יותר ונעלם אל אולם אחר . פרנקו הורם מעלה על יד נושאי האפריון , הוא הסתכל אל נובס ופדרו וקרץ אליהם, הוא הצליח להבחין בעיניו של נובס בבת צחוק ואילו בפניו של פדרו נראו אותות מצוקה מעטים אולי בשל הפצעים שטרם הגלידו סופית.
פרנקו הביט לאחוריו, אל האולם העצום שמתחתיו , הוא היה מואר ביותר והנטיפים והזקיפים הצבעוניים נצצו באור יקרות. הגשרים הפרושים ביניהם סומנו בעששיות שמן תירס והאירו אותם בנקודות מרצדות קטנות .
שורת מנגנים צעדה לפניהם, ומשוררים נשאו קולם בשירי אינקה עתיקים, השירים והמנגינות ערבו לאוזניו של פרנקו והוא הופתע מכך ששלווה אפפה אותו. התהלוכה הקטנה התקדמה לעבר הדלתות הכבדות, שנפתחו בחריקה רמה. השומרים דחקו אותם לצדדים ונעמדו לצידם. מעבר לדלתות הכבדות עמדה סירה גדולה, מחופה כולה בזהב ופיתוחים ותבליטים שזורים בה מכל צדדיה. לא היה לה תורן או מפרש ועל כן שורת חותרים ישבו משני צדדיה, משוטיהם נעוצים במים הכהים. החשכה שהייתה מוארת על ידי לפידים לא גרעה מהאור המרצד של הזהב. האפריון עליו נישא פרנקו הועמס על הסירה, על ידי נושאיו ואלה ישבו במקומות השמורים להם לצידו של האפיריון. באין אומר החלה הסירה לנוע חרש על פני המים וככל שהתקדמה, בקע רעש המפל המתקרב את הדממה והשלווה שאפפה את פרנקו. חבורת המנגנים נשארה מאחור ומיד נאספה על ידי השומרים ליציאה מפתח אחר .
רעש המפל החריש אוזניים, בנופלו על גבי גג האפריון העשוי עורות יגוארים . הסירה התנודדה אך לא נטתה כהוא זה מנתיבה. הם נכנסו אל תוך האד ורסיסי המים ולא ניתן היה לראות דבר. החותרים המיומנים לא הפסיקו את חתירתם ונראה שידעו את הדרך גם ללא אפשרות לראותה. המים הרטיבו את פניהם של הנמצאים בסירה, אך שמן התירס בו נמרחו המשיך לדחות את המים ולשמור על עורם בוהק. לפרנקו היה קשה לקבוע האם זה יום או לילה ורק ביציאה אל המפל הבחין שאור יום הוא זה. השמש עברה את מרכז השמים ונטתה אל המערב. חרטום הסירה חצה את קו רסיסי המים ואט אט התגלה מראה האגם והיער ממנו הגיעו. הסירה המשיכה בדרכה יוצאת מן האגם אל המשכו של הנהר עד שעברה את הפיתול הראשון. פרנקו הסתכל אל המתלולים הצוקיים והחל לראות את מה שדמיין בדמיונו. אנשים עמדו במרפסות בתוך המצוקים והריעו לו. פרנקו ישב זקוף מלא הוד והדר וככל שהתקדמו התווספו עוד ועוד אנשים אל מעגל הצופים בהם מן המצוקים הסוגרים עליהם. הסירה המשיכה בדרכה ומפתח הנהר גדל עד הגיעו למאות מטרים , זה היה מרכז העיר החיצונה , כיכר רבועה עצומה ניצבה במרכז הנהר, מרוצפת אבנים עצומות. ועליה עמדו אלפי אנשים , לבושם הסתכם באזור חלציים עשוי בד או עור ולעיתים אף שכמיה מרופטת , לחלקם היו כובעים משונים אשר כיסו את אוזניהם. ופניהם העידו שחייהם אינם קלים. "אינטיריאמי" נשמע קולו של הכהן הגדול ממרכז הכיכר ומעגלים עצומים של גברים ונשים החלו בריקודים. במרכז הכיכר וגם בקצותיה עמדו שולחנות עץ ועליהם כדים ובהם שיכר תירס לרוב. האנשים יצאו מדעתם וחלקם הפכו לשיכורים עוד לפני בואה של הסירה. גשרי עץ חיברו בין הכיכר לגדות שגם עליהם עמדו אלפי אנשים מריעים וחוגגים. מאחורי הכיכר עמד מקדש מוגבה עליו עמד הכהן הגדול. פרנקו שיער שאף הוא שתוי שכן התנדנד הלוך ושוב בטראנס מתעצם. מדי פעם שאג הכהן את צמד המילים אינטיריאמי שפירושו החג של אל השמש אינטי , פרנקו התבונן בחוגגים ובכיכר העצומה. הסירה התקרבה אל הכיכר ועגנה במען קטן המוקף סלעים ניצבים. השייטים תפסו את נשקם ויצאו מן הסירה אל המזח המסולע, מפנים את הדרך לאפריון שהורם עוד בעודו בספינה והוצא בזהירות אל הכיכר. השומרים פינו את הרוקדים ויצרו שביל רחב עד למקדש אשר בסוף הכיכר. הקהל שאג ושר את השירים הידועים לחג אל השמש. ספינת הזהב נצצה עתה במלא עוזה והאנשים לא יכלו להביט בה בשל הסינוור הרב שיצרה. פרנקו הרים את ידו והאנשים הריעו ממושכות , חלקם כרעו ברך , חלקם רקדו באקסטזה וחלקם התנודדו בשל השכר הרב ששתו.
חבורת הנגנים כבר תפסה את מקומה במרפסות הפונות אל הכיכר והחלה בנגינתה.האפריון החל את מסעו בשביל אל הכיכר , פרנקו החזיק את מטה הזהב באצילות , הוא התבונן בעיני האנשים וראה שם את עצמו "מיטאמק" כמוהם. "אני אל השמש", ,אני אל השמש" , אני אינטי , לחש לעצמו , אל כל יכול , אביו של המלך הראשון מייסד האינקה , אני מנקו קאפק , מה אני ? , אני פרנקו , פרנקו שיכול להיות כל מה שרק ירצה , אני אל השמש , אל השמש , מלך האינקה.
כאשר הגיע האפריון אל למרגלות ה "אושנו" המקדש שבכיכר , הורד האפיריון. פרנקו קם ממקומו והחל לטפס במעלה המדרגות המוליכות אל האושנו , המדרגות היו צרות , פרנקו הסתכל למעלה, הוא עצר לכמה רגעים הסתובב אל הקהל והניף שוב את מטהו , הוא תהה בינו לבין עצמו אם כדאי לו שוב לירות מרובהו , אך ביטל מחשבה זאת. הוא המשיך את עלייתו , השמש עדיין יקדה בחומה, אף שהחלה לרדת לעבר השקיעה , הכהן הגדול הסתכל בה והרים אליה את ידיו , המחזה הפנט את הקהל . פרנקו הגיע אל שיא המדרגות . מבנה אבן רבוע בעל גג משולש ניצב במרכזו של האושנו , פרנקו הסתכל סביב , הוא ניצב בראש פירמידת מדרגות גבוהה שבראשו כמין בית אבן בעל דלת יחידה. הכהן עמד , סם ההזיה וו'יליקה הביא אותו להתנהגות מוזרה , הוא נופף בידיו וצעקותיו אל השמש התגברו והלכו, פרנקו הלך ועקף מזבח אבן שעמד לפני הכהן . פרנקו סקר את הקהל הרב המוטרף מן המעמד , משכר התירס החזק וסמי ההזיה , הוא ראה אנשים קופצים לנהר , חלקם נסחפו וטבעו עוד בטרם הספיקו להבין את הקורה להם.
כהנים נוספים הגיעו ונעמדו משני צידיהם מצידו של פרנקו עמדו כהנים ובידיהם מטות מוזהבים ולבושם צבעוני ארוג בזהב , הכהן החשוב מביניהם נשא עימו ביד אחת גביע מוזהב ובידו השנייה את מסכת השמש העשויה זהב , הוא ניגש אל פרנקו ונתן לו את הגביע לפיו ופרנקו גמע את תכולתו במהירות. הטעם היה אלכוהולי אך היה מעורבב בו טעם אחר , מסחרר . ראשו של פרנקו , הסתחרר ומיקוד עיניו התעמעם , בכוס היה מסוך סם הזיה שערפל במקצת את חושיו של פרנקו. הכהן לקח את הגביע ונתן אותו לכהן שלצידו ואחר שם את המסכה על ראשו של פרנקו בעת ששאר הכהנים אומרים את תפילתם לכיוונה של השמש. המסכה כיסתה את פניו וחזותו אמרה הוד.
פרנקו הסתכל מבעד למסכה אל קבוצת כהנים נוספת, שעמדה לצידו של הכהן הגדול , בגדיהם כסופים ארוגים בלבן וחוטי כסף שזורים בהם , תכשיטיהם כסף ואצעדות ושרשראות כסף על ידיהם ורגליהם. הכהן ששם על ראשו של פרנקו את המסכה, דחק אותו לצד המזבח, "אינטי" , שאג הקהל , "אינטיריאמי" , צעקו כולם כאשר ניגש פרנקו למקומו ונעמד בצידו האחד של המזבח. הוא היה מהופנט מן המחזה עד ששם לב שידו הושמה בידו של כהן אחר הלבוש בגדי לבן וכסף ולראשו מסכת ירח בעלת אף מחודד, שהסתירה את פרצופו ושעמד מצידו השני של המזבח . "ממה קיליה" , צעק הקהל. הכהן הגדול הרים את ידיו לשמים והקהל כולו מניפים את ידיהם כמוהו, שרים שירי פולחן . השמש שנעה לעבר השקיעה הייתה עדיין עגולה וגדולה כשלפתע החל ליקוי חמה. הירח החל לכסות את השמש . הכהנים משני הצדדים התקרבו אליהם ודחקו את פרנקו וכהן הירח זה אל זה עד אשר נעמדו צמודים מאחורי המזבח. פרנקו הרגיש את נשימותיו הכבדות של הכהן תחת מסכת הירח הכבדה שכיסתה את פניו. הירח התקדם במהירות והסתיר כבר כדי שליש מהשמש והקהל צרח בהתרגשות. הכהנים הצמידו אותם עוד ועוד, זה אל זה, עד אשר צעדו זה לעומת זה , השמש והירח , אינטי וממה קיליה, ועוד לפני שפרנקו הספיק להבין, הרגיש איך חבלים מתלפפים עליו ומתהדקים סביב גופו, הנצמד אל גופו של כהן הירח בחוזקה . הוא ניסה לצעוק, אך הרעש היה כה גדול, עד שלא הצליח לשמוע את צעקתו הוא , קולות הכהנים התעצמו והם כופפו את שניהם אל המזבח , ידיו של פרנקו היו קשורות כה חזק עד שלא הצליח להגיע לא לרובהו ולא לסכינו שעל ירכו. הוא התחיל הבין את שהולך לקרות ואימה תקפה אותו, חום גופו של הכהן הכפות אליו הורגש בכף ידו הצמודה אל ידו של פרנקו והוא הרגיש את הרעד העובר בשניהם, רעד בלתי נשלט.
פרנקו הזיע מתחת למסכת השמש והוא הניח שכך גם קורה לאל הירח שלצידו, הוא הידק את ידו על יד אל הירח והרגיש יד שברירית שלא עומדת בלחצו, הוא הרפה מעט , פניו המכוסות במסכת השמש היו צמודים אל המזבח יחד עם פלג גופו העליון והסתכלו אל היצור האומלל העוטה את מסכת הירח, שבודאי חושב אף הוא כמוהו על סופו המר.
בזוית עינו ראה פרנקו את הכהן הגדול נוטל את המאכלת ומתקרב אליהם , הוא ניסה להשתחרר מלחץ החבלים, אך לא הצליח , הם הודקו במהירות כה גדולה ובמיומנות כה רבה עד של הצליח להזיז אבר מאברי גופו . פרנקו הסתכל אל חורי העיניים שבמסכת השמש וראה עיניים מפוחדות מתרוצצות אנה ואנה. היכן פדרו ונובס שאל את עצמו , אולם שניהם היו למטה קרוב לתחתית הפירמידה והשומרים הרבים שהיה עליהם לעבור, הקשו עליהם להגיש לו כל עזרה , הוא לא ידע אם הם רואים את הנעשה למעלה בשל מיקומם הגרוע בתחתית הפירמידה.
הוא לא ציפה שכך זה ייגמר , הוא לא חשב שהגלגל יתהפך כה מהר, רק ימים מספר לפני כן הריע לו הקהל ונדמה היה לו שהוא כל יכול , הוא הצליח לגבור בחכמתו על בני האינקה , אך מסתבר שאת ההפתעה הזאת שמרו מבלי שאיש יוכל היה להזהירו או שהוא יוכל לצפותה.
הירח כמעט וכיסה את כל השמש והכהן הרים את המאכלת לקול קריאות הכהנים והקהל הרב. פרנקו עצם את עיניו , הוא הרגיש את האוושה של המאכלת היורדת עליו , חולפת בצווארו ואת הדם שהחל לזלוג , דם חם שהחל להצטבר אל המזבח מתערבב בדמו של הכהן – אל הירח ממה קיליה שהמאכלת החדה חלפה בצווארו במהירות.
רגליו של פרנקו לא עמדו בעומס והוא הניח לעצמו ליפול מעם המזבח, קשור יחד עם הכהן אל רצפת האושנו הגדולה וחשכה גדולה ירדה עליו.