ספר – בן האינקה – פרק שני – הנערים

אך לא כל הכפר נכחד , באותו הזמן עשו דרכם חזרה אל הכפר שלשה נערים. הם יצאו לדרכם מן הכפר כיומיים לפני שספינת האספקה הגיעה. זאת הפעם הראשונה שיצאו מן הכפר לזמן כה ארוך , אך מכיוון שכולם כבר עברו את טקסי הבגרות הורשו לקבל נשק וקאנו ולצאת אל נהר ה"טודה" המתפתל מנהר השינגו . באזור נהר הטודה הרחוק כמאתיים ק"מ מהכפר ניתן היה למצוא מחצבים במכרה נטוש, שכנראה, הופעל על ידי אינדיאנים לפני מאות שנים. את המכרה מצא זיקו , אחד מראשי משפחות הכפר, שעשה סיור ארוך לאזור זה בעקבות הציד. המכרה היה אזור מיוער בצפיפות וכיסה מבנים עתיקים ופסלים עצומים שהועמדו בשערי המקום . רגל אדם לא דרכה שם מאות בשנים אך ההגעה לשם לא הייתה קשה. השייט בנהרות המובילים לאזור נהר הטודה היו פתוחים וקלי תנועה וזרימת המים בהם הייתה איטית ושקטה. לא נשקף איום מיוחד מצד שבטי אינדיאנים, כל זמן שלא נכנסת קרוב מדי לשטחי הציד שלהם. ואזור הטודה היה אזור רחוק מאזורי הציד של השבטים הידועים באזור.
כל גברי הכפר כבר היו שם , בחנו את המקום, והסכימו שהוא המתאים ביותר למשימת הנערים המגיעים לבגרות. הגיחה האחרונה, שארכה כחודשיים הייתה של שני נערים שהגיעו לבגרות וחזרו משם עם מספר אבני ירקן , חתיכות זהב קטנות , ניב חזיר בר גדול , אוסף פרפרים מרשים , ופרוות של קופי עצים שניצודו בחץ וקשת.
ליאו , אחד מן הנערים, אף חזר כשעל כתפו תוכי שנקשר ברגלו לחבל קלוע על מנת שלא יברח.
השלל לא היה רב, אך הסיפורים אודות השייט , מפגש עם חיות, חרקים וזוחלים, המגורים במקום , הציד ותיאורי האזור ריתקו אליהם קהל שומעים גדול ובעיקר ילדים, שנשאו אליהם את עיניהם בהערצה וחיכו לטקסי הבגרות שלהם, על מנת להגיע אל נהר הטודה להביא משם את הדברים הנפלאים ביותר חזרה. כולם חלמו לחזור כשעל כתפם עור יגואר מעובד ושרשרת ניבים וצמידים משיניו וציפורניו של הטורף האימתני.
שלשת הנערים היו פדרו , נובס ופרנקו. פדרו היה הצעיר שבחבורה. שערו חום-שחור גלש עד כתפיו והתנופף ברוח בין הערביים ,גופו חסון ועיניו חומות . הוא היה אינדיאני טהור וגילו היה כ חמש עשרה.
לבושו הסתכם במכנסיים מבד ארוגים בעבודת יד מהוקצעת. דוגמאות אינדיאניות של צורות גיאומטריות שונות היו על מכנסיו שהודקו בחבל אל גופו. על רגליו היו מוקסינים מעור שתפרה לו אמו, וחולצת טריקו קרועה ודהויה. שתי צלקות נשארו על ידו הימנית מקרב עם סמור שניסה לתפוס בצעירותו בקרבת הכפר . את גופו הוא מרח בצמחי תבלין חריפים וריחם העז הרחיק ממנו חרקים. פדרו היה אחראי בכפר על מלכודות הדגים, שהיו פזורות בנהר ומידי בוקר היה יוצא בקאנו או בסירת הנהר לבדוק אותם . לא פעם, מצא מלכודות מנופצות בשל תנין רעב, שחמד את השלל. פדרו היה מומחה בתחום , הוא המציא מלכודות וניסה אותם השכם והערב והכפר לא ידע מחסור בדגים וחיות נהר אחרות.
השני היה נובס, הוא היה בן למשפחה מוטסית, אביו היה לבן ואמו אינדיאנית. הוא היה שונה מחבריו בצבע עורו הבהיר, שערותיו הצהובות ועיניו הכחולות, שערו החלק השתלשל אל מעבר לכתפיו וגילו היה כ שש עשרה. עיניו היו מלוכסנות מעט כשל חבריו ובת צחוק תמידית הייתה נסוכה עליהם. מכנסיו ההדוקים היו עשויים מעור פומה ואף הם היו חגורים בכמין מקלעת חבלים למותניו. זוג מוקסינים מעשה ידי סבתו היו לרגליו, חולצה בלויה לגופו השרירי וסכין צייד ארוכה הייתה תקועה לו בחגורתו מתנה מאביו.
נובס היה אחראי בכפר על רבים מענייני הנגרות , הוא עבד עם אביו בעץ ואת רוב מבני הכפר , הגדרות ומערכות השינה והישיבה הוא עזר לאביו לעשות.
הגדול בחבורה היה פרנקו. הוא היה גבוה מנובס ומפדרו ונראה שהיה רגיל לג'ונגל, שכן, תנועותיו היו חתוליות , זהירות וחשדניות. הוא הכיר את הג'ונגל ושם לב לכל שינוי דק שהתרחש סביבו. אף הוא היה בן למשפחה אינדיאנית כפדרו וצבע עורו אדמדם . קישוטים צבעוניים עיטרו את מפרקי ידיו ורגליו . שערו השחור היה קשור לאחריו בכמין צמה קלועה בגסות והשתלשלה על כתפו האחת. סרט היה קשור על מצחו ושיוו למראו מראה גברי . לגופו היו מלבושי ציד. מכנסי עור מעוטרים וחולצת עור חתוכה בשרווליה. מוקסינים לרגליו ומנצ'טה בידו. פרנקו התייתם מהוריו בגיל צעיר ונשאר לבדו בבית סבתו . כאשר אף היא נפטרה כעבור מספר חודשים, מצא את עצמו נודד ממשפחה למשפחה. כששמע שמספר משפחות מתכוונות לעזוב ולהתחיל חיים חדשים בג'ונגל הצטרף אליהם ומשפחה אינדיאנית ממשפחות הכפר אמצה אותו לה כבן. פרנקו היה בטבעו מנהיג. יכולותיו הגבוהות , גמישותו , חריפותו וחוסנו הקנו לו מעמד נכבד בין הילדים ואף המבוגרים העריכו אותו מאד על תרומתו לביסוס הכפר.
עוד בעיר היה פרנקו עובד למחייתו , מפרנס את עצמו ואת סבתו , הוא עבר ממקצוע למקצוע, אך בעיקר התעסק בתיקון מכוניות במוסכים שבעיר , עבודה קשה שאין שכרה בצידה , אך פרנקו אהב אותה וידיעותיו בתחום הביאו לו עבודות שונות. גם בכפר היה פרנקו אחראי על תיקון המכונות , הרכבת חלקי החילוף למשורי העצים ואף עזר לא פעם לבעל ספינת האספקה להכין את הספינה לשייט הארוך חזרה. הוא היה אחראי על הטיפול בגנראטורים ובמערכות התאורה והציוד.
שלשתם היו חברים על אף הפרש הגילים ביניהם, שכן, לא היו ילדים רבים בכפר.
הם שהו באזור נהר הטודה כחודש ימים , שללם לא היה גדול, אך איכותי מאד . הם מצאו מספר אבני ירקן , אבן שנראתה בעיניהם בעלת עורק זהב מכיוון שנצצה באור השמש . מספר פרוות קופים , ארמדיל בעל שריון קשקשים ודב נמלים קטן החי על העצים, נוצות תוכיים ואיגואנה קטנה.
במשך שהותם באזור נהר הטודה באזור המחצבים צדו בעצמם את מזונם. ערכו סיורים באזור , דגו דגים והתחקו על עקבות בעלי חיים.
הם נפגשו פנים אל פנים עם משפחת חזירי בר תוקפניים, אך הצליחו לחמוק מהם בטרם יתקפו. נהר הטודה שרץ תנינים קיימנים שגודלם המרבי הוא כשני מטר כך שלא היוו סכנה אמיתית לבני אדם או לחיות גדולות. הם התרחקו מנחשי האנקונדה הענקיים ביודעם שאיטיותם מטעה והם יכולים להיות מהירים מאד בתוקפם את טרפם. נזהרו מחרקים וקרפדות שכן ארסם עשוי להרוג.
זו הייתה הפעם הראשונה שיצאו לזמן כה ממושך ועל אף העצות הרבות שקיבלו ממשפחותיהם ומנערים שכבר ביקרו במקום, הופתעו לדעת, שהחיים ללא משפחותיהם יכולים להיות קשים.
פרדו חתר בקאנו הראשון , הוא ישב בקדמת הקאנו ונובס ישב מאחוריו מחזיק את משוטו שנגע במים מדי פעם מתיז נתזים לכל עבר . פרנקו שט לצידם. הם עקפו בועות שהגיעו ממעמקי המים, ביודעם שככל הנראה מסתתר שם תנין או יצור מעמקים אחר לטרפו. עלים צפו על פני המים העכורים בוציים והעצים שצמחו על גדות הנהר סככו בענפיהם המיוחדים על שולי הנהר. מדי פעם, ראו להקות קופים נעים מעץ לעץ צווחים בקולי קולות קריאות אזהרה המזהירות את אחיהם בהתקרבם . אך כמות בעלי החיים שניתן היה לראות הייתה קטנה . מספר דולפינים ורודים חלפו במים וליוו את הקאנואים ואחר נעלמו. הנערים כבר חתרו לעבר הכפר במשך ארבעה ימים רצופים והיו צריכים לראות את מפגשו של נהר הטודה עם נהר הטפה בעוד מספר שעות בודדות. בעברם את נקודת המפגש בין שני הנהרות, ידעו שנותרו להם רק כ עשרים וארבע שעות עד הכפר ואז כבר יראו את האזור המוכר להם כל כך. כשנכנסו אל נהר הטפה, ספרו את עיקולי הנהרות עד כפרם ואת מספר עצי האגוז הענק שנתנו להם מיקום ברור יותר על הגעתם . לילה שקט עבר עליהם בנהר הטפה. למחרת ככל שקרבו אל אזור הכפר ראו מקבצי תנינים גדולים יותר והתפלאו על כך, שכן, התנינים לא התקבצו כך לעיתים קרובות, אלא אם כן הייתה להם סיבה טובה לכך והם לא ידעו את הסיבה.
חשבתי שלעולם לא נגיע, אמר נובס . הוא היה קצר רוח , והתרגשות נכרה בקולו. לבם של הנערים דפק בעוז, ככל שהתקרבו אל הכפר . הם כבר רצו לספר לחבריהם את כל הקורות אותם בחודשיים שעברו . הם בוודאי יגזימו מעט בספרם על חזירי הבר, אך בסך הכל יספרו את חוויותיהם, שהיו רבות כפי שהיו באמת.
תפסיק לנוע בסירה מצד אל צד, אמר פדרו לנובס , מה אתה מחפש ? נובס הסתכל בתחתית הסירה, הוא רצה לקחת איתו כשירד את האבן עם עורק הזהב הנוצץ, הוא ידע שהדבר ירשים את המבוגרים והנערים כאחד.
בסירתם שכב אוכל הנמלים והטה את סירתם לאחור . התנינים הפנו את מבטם והתבוננו בהם. חלקם שכב על גדת הנהר בקרבת המזח. דבר זה היה יוצא דופן בהחלט, שכן, הם לא אהבו את קרבת בני האדם וההמולה, ועל כן לא נראו על גדת הנהר הקרובה אל הכפר.
עשן דק התמר מעל הכפר והשער היה פתוח בחציו. כאשר הגיעו הקאנואים נעו התנינים מהגדה והחליקו אל תוך המים. הנערים חתרו לעבר הגדה, אך עצרו את עצמם מלרדת. פרנקו החניק צעקה, חלקי לבוש היו פזורים לאורך השביל ודם היה לאורכו על השיחים והסלעים. משהו קרה ! קרא פדרו . הקופים שבדרך כלל היו מתרחקים מן הכפר היו בלהקות גדולות בקרבת הכפר ושתי לטאות ענק שאינם נראות לעתים קרובות התנדנדו באיטיות ונעלמו בתוך סבך הג'ונגל.
נובס הסתכל לעבר השדות החקלאיים הקטנים שמעבר לדרך . השקים היו אכולים ומושלכים והתירס שהיה אמור להיאסף נעלם לגמרי. הגבעולים הארוכים של התירס היו רמוסים ושבורים.
התקיפו את הכפר! קרא פרנקו בקול . תיקחו אתכם את הנשקים.
פרנקו הסתכל סביב מחפש אינדיאנים פראיים , תזוזה בסבך או משהו שייתן לו הבנה על שקרה, אך לא הבחין בדבר.
זיקו ! צעק נובס , זיקו ! , קרלוס !. שום קול לא נשמע בחזרה מכיוון הכפר . ירייה הדהדה באוויר והקפיצה את פדרו שלא היה מוכן אליה , הוא הסתובב בבהלה וראה את פרנקו מחזיק את רובהו העשן. הירייה הדהדה אך מתוך הכפר לא נשמע קול ומענה.
תקשרו את הקאנו אל המזח ובואו איתי, קרא פרנקו. נובס ופדרו תפסו ברוביהם. ריח חריף של מוות אפף אותם לפתע. והכה בהם בחוזקה. פרנקו החל למהר ונובס בעקבותיו . פדרו הסתכל סביב וראה גופה אכולה בתוך אחד השיחים הקרובים לדרך. הוא התקרב וראה את פניו הלבנים של ניוק , נער שהיה קטן ממנו בשנתיים, הוא זיהה את שערותיו האסופות. פדרו תפס את בטנו והקיא . הריח חלחל בו.
נובס חזר לאחוריו ותפס בידו .
בוא , אמר נובס . פדרו מחה את פיו והתקדם בריצה קלה לעבר הכפר . הוא היה מזועזע ממראה עיניו .
פרנקו נכנס ראשון מבעד לשער . הבקתות השרופות והציוד האכול והמפוזר תפסו את מבטו, רחבה גדולה נוצרה במקום בו היו בקתות. הוא ראה גופות אחדות במצב ריקבון, אכולות כמעט עד יסודם על יד גדרות הכפר. דלת מחסן החירום הייתה סגורה , אך גגה קרס.
הוא התקדם בזהירות . גשם החל לרדת בחוזקה, אך הנערים התעלמו ממנו. נובס החל לבכות לפתע . הדמעות התערבבו עם טיפות הגשם. פדרו התייפח. ופרנקו התבונן סביבו כלא מאמין . הוא פנה אל דלת מחסן החירום וניסה לפותחה, אך לא הצליח . היא הייתה נעולה. הוא התרחק ממנה וירה ירייה בודדת בבית המנעול , הדלת נפתחה ופרנקו דחף אותה. נובס התקרב אל גופה אכולה , הוא זיהה בה את אביו , שערו הלבן בלט , עכביש גדול עלה על הגופה האכולה ומצץ ממנה את הדם. נובס התקרב והעיף את העכביש עם כת רובהו, חרקים נוספים היו בין כפלי הבגדים ובבשר. לא היה טעם ! . היה זה מחזה אימים , הכפר נכחד לחלוטין. פדרו התהלך כסהרורי מסתובב בין הבקתות.
לא לגעת בשום דבר , צעק פרנקו.
הגופות שהיו במחסן החירום נראו שלמות חלקם שכבו על המיטות, תרופות אחדות היו לידן, ארגזי התרופות כולם היו פתוחים ונראה שהשתמשו בהם . לא נראה מאבק . מחסן החירום נשאר שלם . קורות הגג ברובם היו שלמות וחלק מהסכך הסוכך נפל בפנים. ריח נפט חזק עדיין היה באוויר ופרנקו הבין שזה הדבר שמנע מן החרקים הרבים להתקרב . הוא ראה את פחי הנפט ואת תאריכם והבין שספינת האספקה כבר הגיעה. הריח היה חזק , ופרנקו יצא החוצה לנשום אויר, ראשו הסתחרר עליו. פדרו ונובס התקרבו. אנחנו חייבים לעוף מכאן . זה כנראה מחלה . מה פתאום מחלה ? שאל פדרו . היא כנראה הגיעה יחד עם ספינת האספקה . משהו קטלני , איך הם נדבקו בה? אולי הם אכלו משהו , אמר נובס.
אי אפשר להישאר פה. אנחנו חייבים לצאת מכאן. ספינת האספקה הבאה תגיע רק בעוד חצי שנה , לא נוכל להישאר פה. לאיפה נלך ? ננסה להגיע לישוב אחר ? הם דברו בערבוביה מתקשים לקלוט מה קרה.
כנסו למחסן החירום , הורה פרנקו , קחו רק דברים חשובים , אל תגעו באוכל או במים. הם נכנסו יחדיו אל מחסן החירום והריח הכה בהם , ריח נפט ומוות . פרנקו הוריד מעל הקיר תיק ובו מפות ותלה אותו על כתפו , נובס הוציא מארון הברזל שלושה רובים וארגז כדורים וסחב אותו החוצה. הוא הסתכל סביבו, לקח נשימה עמוקה ונכנס שוב. פדרו הוציא כילות נוספות , קשתות וחיצים.
בוא תעזור לי, צעק פרנקו אל נובס . סירת עץ הוצאה על ידם החוצה , זו תהיה סירת ציוד , צעק פרנקו מתגבר על קול הגשם החזק.
פדרו יצא ובידיו פנסים ועששיות
פרנקו חזר פנימה והוציא כמות ערסלים, אבל זרק אותם במהירות הצידה, היו עליהם טרמיטים ורוב הערסלים היו אכולים למחצה.
הוא מצא שלושה תקינים ושם אותם בצד.
אחר כך חזר שוב פנימה וניגש אל הארונות . הוא פתח את המגירות, לקח מארגז גדול מספר קטן של זיקוקים עטופים בנייר , גפרורים , עפרונות , סכינים בגדלים שונים . נובס חזר ובידיו מנצ'טה.
לקחת בגדים ? צעק פדרו, לא! אמר פרנקו , תמצאו כלי תפירה אולי נוכל לתפור משהו .
בצאתם ממחסן החירום ערך פרנקו סיור קצר בין בתי הכפר , הוא לא ראה משהו שימשוך את תשומת לבו . הוא התקרב אל הבקתה בה גר , היא הייתה שרופה כולה וחפצים וכלים היו מונחים בין ההריסות.
קחו כלים אתכם , הוא צעק אל נובס , נובס הנהן ונכנס שוב למחסן החירום . הוא הוציא מחבת ברזל וסיר כבד ויצא החוצה.
פרנקו הסתכל והנהן . כלי עבודה ! נובס נכנס שנית . כלי העבודה היו מונחים במקום ריכוזם , מכוש , מעדר ואת חפירה , הוא זרק אותם החוצה מבעד לדלת ופדרו אסף אותם . אחר כך יצא נובס וכלי עבודה קטנים בידו, צבת , פטיש , קופסת מסמרים . ערמת הדברים התגבהה.
השמש ירדה ודמדומי ערב החלו .
אנחנו מוכרחים לצאת מן הכפר. אני לא רוצה להיות כאן בלילה אמר פרנקו.
הם החלו להעמיס את הסירה בציוד וכאשר התמלאה עד חציה הרימו אותה ונשאו אותה אל המזח. תנינים החלו להתאסף שוב אל הגדה ומשראו אותם נעלמו במים משאירים אחריהם בועות.
הם חזרו אל הכפר ונשאו את שאר הציוד אל הסירה. דב הנמלים שעל הקאנו ניסה להשתחרר מהרצועה בה היה קשור והדבר משך את התנינים אליו. הם התקרבו במידה מסוכנת אל הקאנו . בעוד רגע הם עלולים להפוך את הקאנו ולעוט על דב הנמלים הקשור בו.
פרנקו מיהר , הוא ירה ירייה אל תוך המים והתנינים התרחקו, הוא לקח את סכינו וירד אל הקאנו הצמוד אל המזח . אחר, חתך את חבלי דב הנמלים וזה השתחרר , פרנקו נסוג במהירות , טפריו של דב הנמלים היו ארוכים ועל אף קטנו הוא היה מהיר ומסוגל לפצוע קשה את המתקרב אליו . דב הנמלים בבהלתו ניתר אל עבר המזח אך הוא נחת במים , הוא ניסה להגיע לגדה אך הבוץ עיכב מבעדו לטפס והוא דילג על הגדה הבוצית מחפש מקום לעלות . בועות נראו בקרבתו וכהרף עין עוד לפני ששם לב עט עליו תנין רעב . הדוב נגרר אל מתחת למים זנבו מכה בהם בחוזקה. פרנקו הסתכל המום מן המחזה וקפץ אל מזח העץ המוגבה. חייבים לצאת מכאן מהר, מלמל לעצמו.
נובס ופרנקו חזרו עם ציוד נוסף וסירת הציוד שקעה עוד. לא נוכל למלא אותה יותר , אמר פדרו . המקום נגמר , אמר נובס .
אם כך, עלו על הקאנו. פרנקו קשר את סירת הציוד אל הקאנו שלו, פדרו ונובס עלו על הקאנו המשותף להם . סירת הציוד נעה בכבדות, אך פרנקו דחף במשוטו את הגדה , הוא רצה להסתלק משם כמה שיותר מהר , הוא ידע שטעות קטנה , תזוזה לא נכונה שלהם, תמשוך תנין, שיכול להפוך את הקאנואים במכת זנב אחת.
הם התרחקו מן המזח. גדרות העץ של הכפר היטשטשו בערב היורד ובגשם השוטף. פרנקו נובס ופדרו הסתכלו לאחור , זו תהיה כנראה הפעם האחרונה שיראו את הכפר. ספינת האספקה הבאה תגלה לעולם את גורל הכפר , ולאף אחד כנראה לא יהיה באמת אכפת .

* * *

קולות הלילה החלו , צפרדעי שור החלו את קרקורם החזק הדומה לגעיית פרה .
הרובים היו בין רגליהם והסכינים בחגורתם , שאגה של יגואר משחר לטרף נשמעה ואחריה צווחות קופים רמות.
הדקל הענקי שתאני חנק היו כרוכות עליו נעלם מן העין ואתו הכפר כולו. הגשם פסק , והשמים התבהרו . כוכבים בהירים החלו להתנוצץ בשמים ואיתם גחליליות, שעפו בינות לשיחים הגובלים בגדה ועל פני המים . רוח החלה להגיע מן הדרום , רוח חמה והמים העכורים, השקטים החלו להעלות גלים קטנים , חושך כיסה את הכל ורק צלליות בודדות נראו . הם חתרו בשקט . פרנקו ידע שלא יחזיקו מעמד לאורך זמן . כמות האוכל והמים שבידיהם הייתה מוגבלת והם יאלצו לעגון בקרוב ולדאוג לעצמם לבשר ציד ולפירות. הוא לא דאג לאוכל, שכן ידע, שביכולתם להשיגו . הם שטו הפעם עם הזרם ופרנקו שיער שיגיעו בעוד קצת פחות מיממה לנהר הטודה ממנו באו המתמזג עם נהר הטפה . המחצבה ממנה הגיעו נראתה לו קורצת, אך היה ברור לו, שסיכוייהם לשרוד שם לאורך זמן יהיו קלושים . פרנקו העדיף לבצע חנייה קרובה ולסדר את מחשבותיו . הוא צריך זמן להסתכל במפות ולהחליט להיכן כדאי להם לשוט . ובעיקר, היכן הכפר הקרוב שאליו יוכלו לעשות זאת.
עננים נוספים כיסו את השמים ונראה שגשם חדש עומד לרדת . ההפוגה לא הייתה ארוכה ומכיוון שעונת הגשמים החלה, הייתה לו הרגשה, שהגשם הבא לא יפסיק במהרה. הם לא יספיקו להגיע עוד הלילה לנהר הטודה .
פרנקו קרב אליהם עם הקאנו וחתר לצידם . כדאי שנמצא מקום מחסה מן הגשם . אני מריח סופה , אנחנו עלולים להיקלע להצפות וזרימה מהירה יותר בהמשך, אנחנו עלולים לפספס בלילה את נהר הטודה. פדרו הקשיב והסתכל לשמים המתכדרים . כדאי שניכנס לאחד היובלים הקטנים, הציע נובס , אולי נמצא מחסה בהם בין העצים הגדולים.
מצוין , חפשו יובל מספיק רחב, אמר פרנקו . הם הטו את משוטיהם וקרבו אל הגדה. ניתן היה להרגיש את זרימת המים מתחתם ככל שהעומק המים הלך ונעשה רדוד.
תסתכלו לשם , קרא נובס כעבור זמן. הם התבוננו אל תוך החשכה, בין העצים נראה פס שחור שנראה כיובל קטן. פרנקו הפנה את הקאנו לעבר היובל והקאנו נתקע בגדה המתונה . יכול להיות שהוא נוצר בגשם האחרון, אמר נובס. גשם דק החל לרדת . סירת הציוד נתקעה אף היא בחול . צריך להפנות את הסירה , היא כבדה . פדרו דחף במשוטו את קרקע הנהר והתקרב אל הסירה . נובס דחף אותה בשתי ידיו והסירה השתחררה ונטתה עד שהתייצבה שוב אל מול היובל הקטן . פרנקו חדר פנימה ומשך את הסירה אחריו . אני צריך עזרה , אמר . נובס המשיך לדחוף את הסירה מאחור. הם חדרו אל פנים היובל הצר , הוא התרחב מעט ואפשר שיוט קל יותר לתוכו. היובל התרחב והוצר חליפות והתקדמותם הייתה איטית . החשכה הייתה גדולה בשל העצים הסוככים עליהם. כדאי שנעצור, אמר פדרו. היובל הוצר במידה כזאת שכבר לא ניתן היה להיכנס עוד ולהמשיך בדרכם, העצים היו סבוכים ומתלול התנשא מעליהם. אני מציע שנעלה במתלול, אמר פרנקו . המים עלולים לעלות ואנחנו עלולים למצוא את עצמינו שקועים בהם.
נוכל להישאר בקאנואים הציע נובס. לא! אמר פרנקו , אנחנו קרובים יותר מדי לפני המים , אם נעמוד יותר מדי זמן במקום, אחד התנינים יתקרב ופשוט יקטוף אותנו מתוך הקאנו . אנחנו מוכרחים לעלות למעלה. נמצא אדמה או מקום מוסתר מעין הסערה בין ענפי העצים. ברק הבריק מעליהם ורעם התגלגל ברחבי הג'ונגל כאילו לחזק את דבריו.
פרנקו לא חיכה לתשובת חבריו , הוא קפץ מהקאנו בקלילות אל ענף רחב שחציו ליחך את מי היובל וחציו היה תקוע באדמת התלולית הכהה.
בואו! קרא אליהם . וקשר את הקאנו אל הענף. עיניו התרגלו לחשיכה והוא הקשיב קשב רב לסובב אותו . צריחות קופים רחוקה ומשק כנפיים נשמע במרחק . הוא ידע, שהחיות הגדולות יודעות להיות שקטות מאד, כשהן צדות את טרפן. והוא ידע, שהוא עלול להיות להם לטרף . הרובה הטעון היה בידו .
פרנקו תפס את החבל הקושר את הקאנו אל סירת הציוד ומשך אותו אליו. העור המכסה את הציוד היה מתוח עליו והוא בדק אותו ואחר כך קשר את הסירה לענף הגדול. הגשם התחזק מאד והצליף בפניהם ורעש טפיפתו על העלים הגביר את תהודתו, כך שקשה היה לשמוע דבר זולת המטר הסוחף.
תישארו בקאנו, צעק אליהם פרנקו . אני עולה למעלה. נובס הנהן וצעק אל פדרו . פרנקו נאחז בענף גבוה והתקדם עם העץ אל התלולית. בידו השנייה הוציא את המנצ'טה וחתך את הענפים הקרובים אליו במחי הנפה.
הוא הגיע אל התלולית והחדיר את המנצ'טה אל האדמה , היא פגעה באבן. פרנקו הטביע את רגלו בבוץ עד שהתייצב והתחיל לטפס . את הרובה תלה מאחריו על גבו והמנצ'טה שימשה אותו לטיפוס , ככל שעלה יותר כך הידלדל הבוץ והאבן נגלתה , היא הייתה חצי מסותתת , פרנקו שם לב שהבליטות אינן טבעיות , הוא ניקה את הבוץ מעל אחת מהן במי גשם ופרצוף אבן ניבט אליו. הוא נרתע לאחוריו למראהו האימתני . פרנקו לא היה פחדן, אך הפנים הללו היו מרושעות מעט. פרצוף אינדיאני עטור נוצות אבן המקופלות סביבות ראשו . האף הפחוס, השיניים המסותתות . הוא נשך את שפתו התחתונה, שם את רגלו על ראש הפסל והמשיך לטפס. הקיר שאבנים גדולות הוצבו בו עלה כמין חומה משופעת שבליטות ראשי הפסלים מעטרות אותו . כאשר הגיע לראש החומה והביט למטה ראה את ענף העץ שאליו היו קשורים סירת הציוד והקאנו ושעלוותו התנשאה הרחק מעליו . אתם בסדר?, צעק פרנקו. אך לא שמע תשובה , הוא שמע רק את רעש הגשם ולא היה בטוח אם הם היו מסוגלים לראות דבר או לשמוע משהו מלבדו.
החומה הייתה רחבה, הוא גישש בידו האחת מלפניו על מנת לא ליפול והלך על ארבעותיו . על גג החומה היה חדרון קטן שאבניו היו מכוסים בטחב כבד . קירותיו עבים וחללו הפנימי תוחם באצטבאות אבן רחבות.
הוא הקשיב לקולות שסביבו. ירידה למטה בגשם הסוחף תהיה מסוכנת מאד, חשב. הוא לא הביא עמו חבל . הוא הקיש במנצ'טה על האבן מקווה שהקול המתכתי ישמע למטה . לאחר ששום קול לא נשמע הוריד את רובהו מגבו וירה ירייה בודדת אל האפלה. הוא ידע שיריה זו תמשוך את לב נובס ופדרו, אך לא חשב על כך, שהיא עלולה למשוך גם יצורים אחרים .
עד מהרה עמד נובס בקצה הענף . נובס הסתכל למעלה מחפש את פרנקו. הוא חשב שהבחין בו במעלה המתלול והתקדם אליו בזהירות, פדרו היה מאחוריו . פרנקו דפק עם להב המנצ'טה באבן ונובס הרים את ראשו למעלה והתקדם בזהירות. הוא עלה אל עבר הראשים המעוותים של הפסלים . הקול המתכתי הדהד והוא אזר אומץ ועלה למעלה נאחז בידיו בסלעים החלקלקים. קשה היה למצוא חריצים בין האבנים הגדולות ונראה שהסתתים שבנו את המבנה היו מעולים . כשהגיע למעלה היה מותש , פרנקו הושיט לו את ידו ומשך אותו למעלה ואחרי כמה דקות משך גם את פדרו שהיה מאחריו . הוא נתן להם את ידיו והוליך אותם בזהירות אל החדרון הקטן .
פרנקו נכנס ראשון מתרגל לחשיכה הגדולה ואחר כך בגששו בידיו הגיע אל האצטבה . בואו כנסו , אמר והם נכנסו פנימה והתיישבו אף הם . עיניהם התרגלו לחושך . מה זה המקום הזה ? שאל פדרו . לא יודע! אמר פרנקו , אך הוא נראה עתיק ובלתי מיושב. אני מקווה !? אמר נובס, והתבונן אל הפתח.
המחשבות על הכפר חזרו אל פרנקו והכו בו. יש לו אחריות כבדה על הכתפיים . זה לא עוד טקס בגרות , זה לשרוד בג'ונגל, שיכול להפתיע בכל רגע. הוא נזכר בגופות ובכפר ההרוס וידע שאין דרך אחרת להינצל אלא בשיט בנהרות הגדולים. אך הוא גם ידע, שלא כל נהר ייקח אותו החוצה , חלקם הופכים להיות שוצפים וקוצפים ובחלקם מפלי ענק . הוא חייב לדעת את נתיב ספינת האספקה . פרנקו קיווה, שכשיאיר הבוקר, יוכל להסתכל במפות שהביא עמו ממחסן האספקה. רק כמה שעות עברו והתגלית הזאת של מבנה בלב הג'ונגל ערער את בטחונו . הוא לא ידע מהו וקיווה בכל מאודו, שלא יהיו בו הפתעות, שעלולות לסיים את מסעם בעודו מתחיל.
נובס לא דיבר , מחשבותיו הובילו אותו גם הוא אל הכפר . הזמן הרב בו שהה מחוצה לו גרמו לו לגעגועים ועתה ידע שאין לו לאן לחזור . הוא תלוי בעצמו ובחבריו. הוא התפלל חרש על אביו ,אמו ואחיו ושפתיו נעו.
פדרו ישב מכווץ בפינת החדרון , הוא התבונן בגשם הסוחף שניתז פנימה מבעד לפתח. הוא לא חשב על דבר , הוא היה מבולבל ועדיין לא קלט את המאורעות שעברו עליו . הוא ראה את פרנקו ונובס, אך לא קלט את הימצאותם . לבו נאטם וככל שרצה לחזור אל מראות הכפר, כך דחפו אותו מחשבותיו, לעבר נקודה דמיונית שמחוץ לדלת, שנעה באיטיות עולה ויורדת.