ספר – בן האינקה – פרק שמונה עשר – חגיגות ממה אלפה

בני האצולה, המיאטה ישבו על הטרסות צופים בכיכר שלרגלי המפל השני, בקצה המפל העליון עמד מקדש אינטי בוהק בזהבו. מאחוריהם של המיאטה היו קני התירס מרשרשים , הקציר יתקיים לאחר החגיגות, שבועיים של קציר שבו כל בני המיטאמק משתתפים , עבודה רבה נכונה לכולם , בני המיאטה ישגיחו שהכל עובדים ולא מתעצלים בעבודתם , יהיה על בני המיטאמק לקצור את היבול, לערום את התירס לערמות ולקחתם על גבם בשקים הגדולים לעבר המחסנים הנמצאים באזור המקדשים הקרובים לאולמות המיאטה , זו תהייה דרך מפרכת , המפל היה גבוה מאד, כמעט מאה מטר גובהו ,והעלייה למפלס העליון הייתה כרוכה במאמץ פיזי אדיר , כאלף חמש מאות מדרגות חיכו להם מתפתלות עד למעלה. זאת הייתה גם דרכם של המיאטה לשמור את הכוח בידם . השולט באוכל שולט באנשים הזקוקים לו . הכהן הגדול עמד במקדש השמש במרפסת התצפית שמעל המפל קרוב לחדרם של קוצ'ה ופרנקו שעמדו בחדרם מחכים שיקרא להם. מעולם לא התנהל הטקס בצורה זו , המפל אף שהיה גבוה וקולו נשמע בעמעום במרפסת הרי שהאנשים שלמטה לא יכלו לשמוע ממרחק זה דבר . הם רק יכלו לראות את הכהן הגדול עומד לבדו במרפסת הגבוהה . בכיכר העצומה עמדו בני המיטאמק והמתינו לרדת הליל, החגיגות יתחילו על פי אות של הכהן הגדול . הדמדומים החלו והיער קיבל את צבעו האדמדם. העצים הצומחים במעלה המצוקים הסוגרים על הנהר, קבלו גוון צהבהב על רקע השמיים הבוערים .
מי שעמד למעלה במקדש השמש יכל לראות תכונה רבה מאד , בנות האקיה היו כולן עסוקות מאד לקראת החגיגות .חצר המקדש והמעברים היו עמוסים בציוד שהובא מהכפר ובכלים שונים ועל הרצפה היו מתוחים כבלים שונים שהגיעו אל הכיכר שלמטה, חלקם כבר מחוברים לגנראטורים מוכנים להפעלת התאורה של הכיכר , חלקם אל רמקולים שהיו ממוקמים על הטרסות . רמקולים אלה היו מחוברים לפנים, למגדלי השמירה, שבכפר סנטה לרגו ורמקולים נוספים היו בחדר החרום עם מאות מטרים של כבלים , פדרו ניצח על המלאכה , הכהן הגדול התיר לו את הכניסה אל המעברים החיצוניים של מקדש אינטי אך לא אל החדרים הפנימיים. פרנקו דמיין בעיני רוחו את המחזה ההולך לקרות בעוד זמן קצר . קולו של הכהן הגדול , יבקע מהן , תפילה מיוחדת לכבוד אלת הקציר ממה אלפה. שבוע שלם לקח לפדרו ללמד את בנות האקיה את סודו של הגנרטור, התאורה והרמקולים המחוברים אליו . לא היה איכפת לו שלא יבינו כיצד הוא עובד, מה שהיה חשוב לו הוא שידעו להפעילו.שלושה ימים לא הורשו בני המיטאמק והמיאטה לצאת מהאולמות התת קרקעיים אל השדות , נאמר להם שאלת הקציר תלווה את הטקס והופעתה לא תישכח במהרה. גם המיטאמק וגם המיאטה חיכו בציפייה דרוכה לבוא החג. ובינתיים הוכנו התלבושות הססגוניות , עגלות הפסלים העצומות, כלי הנגינה והרקדנים ובעיקר האוכל המיוחד העשוי ברובו מתירס , עוגות ושיכר לרוב , פירות ובשר.
לפני שהכהן החל לשאת את תפילתו, התבונן הקהל בתדהמה בחיזיון המוזר המתרחש לעיניהם, המרפסת הייתה מוארת באור חזק מאירה את הכהן הגדול העומד במעלה המפל , האנשים שלמטה, לא יכלו לשמוע את הגנראטורים המטרטרים ברעש בחצר המקדש הפנימי. זרקור רב עוצמה האיר את המוני החוגגים באור מסנוור נע ונד מקצי הטרסות המרוחקות אל קצה הכיכר ואל המצוקים והמרפסות הנטועות בהם, האנשים הוכו בסנוורים , האור שהאיר אותם לרגע וחלף היה להם כאות מן האלה , חלקם צעקו וחלקם התעלפו חלקם כרעו ברך או השתטחו אפיים ארצה וחלקם ברחו בבהלה. ההתרגשות הייתה רבה מאד. הם בהו באור ועקבו אחרי מרוצתו ונגיעותיו באנשים. חלקם הרימו את ידיהם לעומתו והיו מוכנים להישבע שקיבלו מן האלה ברכה אישית. הלחש שעבר בקהל היה מהפנט , אנשים ונשים השתחוו לעומתו מרגישים את האלה ממה אלפה בתוכם.
"כירעו ברך לפני המלך והמלכה, האלים האדירים של בני האינקה, אינטי וממה קיליה ", הקהל לא היה מוכן לקולות הרמים והסתכל כה וכה מהיכן הקול מגיע . קול נפץ חזק נשמע והאורות במרפסת התחזקו , זיקוקים יצאו מאזור המקדש והאירו את השמיים , הקהל צעק והריע , כל העיניים נפנו אל המרפסת המוארת לקול הכהן הגדול , פרנקו וקוצ'ה נכנסו למרפסת מרימים את ידיהם אל הנקהל המריע , זיקוקים נוספים האירו את השמים . והקהל המהופנט מן המחזה. לא ידע את נפשו , גם המיאטה עמדו על רגליהם , המחזה הימם את כולם , המלכים הפכו בן רגע לאלים , כוחותיהם היו אדירים הם דיברו והכל שמעו , הם נראו מכל מקום בחושך המוחלט של הלילה , הם ביצעו כשפים שהרעידו את הלבבות . אלת הקציר ליוותה את החג מן השמיים בתוך האורות המנצנצים, המתפוצצים, הנורים לכל עבר.
הכהן הגדול דיבר שוב , הוא הזכיר להם את חג איסוף התירס, את משמעותו ואת העבודה המחכה להם .
אחר כך צעד צעד אחורה ברגליים רועדות שכן גם הוא לא היה מוכן לעוצמתו שלו, פרנקו וקוצ'ה תפסו את מקומו . פרנקו הסתכל על הקהל הרב והצביע על המיטאמק , "אתם חלק מהאינקה" ,אמר להם , "אני מלככם וזוהי מלכתכם" , כך אמר , מחר לאחר שיגמרו החגיגות נתחיל באיסוף התירס המבורך, אך הכל יקרה ביום אחד בלבד . כך אומר המלך אינטי!, כך אומרת ממה קיליה וכך רוצה ממה אלפה . המיטאמק הריעו למלך ולמלכה העומדים על המרפסת בלב המפל הזורם משני צדדיה , בני האצולה שתקו , הם היו בהלם לעצם ההצעה ולא הבינו איך ביום אחד יצליחו לעשות זאת . אך מלך האינקה כבר הוכיח את עוצמתו לפניהם ואם מה שהבטיח יקרה הם יסתכלו עליו כאל כל יכול . זיקוקים נוספים האירו את השמים ושכר התירס נשפך כמים בפיות האנשים החגיגות החלו אל תוך הלילה והמוזיקה שנוגנה על ידי התזמורת נשמעה היטב בכיכר, מן הרמקולים הגדולים שעל הטרסות.
הבוקר עלה על הג'ונגל , בנות האקיה ירדו אל שדות התירס אשר על הטרסות , המשורים הארוכים היו מחוברים לעגלות עץ בעלות גלגלים דקים , בנות האקיה , שתיים, שתיים, דחקו את העגלות והפעילו את המשורים במשיכה עזה . גבעולי התירס נחתכו בתחתיתם ונפלו אל העגלות מתחתם , עד לאמצע היום נחתכו כל שדות התירס ונאספו בעגלות , חלק מבנות האקיה העמיסו את השקים אך השאירו אותם על הטרסות . בני האצולה והמיטאמק עמדו בכיכר מסתכלים בתדהמה על הקורה בשדות , בנות אקיה מעטות הצליחו מה שמאות מיטאמק עשו בשבועיים. היה זה רק חלק מן המחזה הנפלא . מאזור המקדש השתלשלו חבלים ובסופם אנקולים , מספר שקים נקשרו לכל אנקול ומנועים החלו להעלות את השקים לראש המפל , משם הועמסו על סירות והושטו אל המחסנים . בתוך כמה שעות הועמסו רוב השקים. פרנקו יצא אל המרפסת ודיבר שוב אל ההמון הרב שבא לראות את המחזה. בנות האקיה שרו בעובדן בשדות ועוצמת שירתן הייתה מהפנטת, עיניכם הרואות , אמר להם , מהיום והלאה כולנו שותפים המיאטה והמיטאמק , בנות האקיה והכהנים. אנחנו נעבוד יחד למען ממלכת האינקה. ילדכם כולם ישרתו את האלים ויהפכו להיות חלק מהעתיד הקרב עלינו. הנבואות מתגשמות. מחר כל הילדים מגיל שש ועד גיל עשר מיאטה ומיטאמק יעברו הכשרה להיות מורי הדרך של המחר, הם יחזירו את ממלכת האינקה למקומה בתולדות העולם , וכשיחזרו אליכם יביאו איתם את קסמי האלים . כולנו ביחד , צעק פרנקו ,שותפים לדרך חדשה .
מי איתנו ? צעק פרנקו וקולו הדהד ברמקולים הגדולים , הקהל הריע ממושכות. כל מי שאיתנו יגיע מחר אל הכיכר אשר בעיר המרכזית , קחו לכם את הנשאר מהתירס , קחו לבתיכם כי מחר הוא יום חג .
מחר אנו יוצאים לבנות את עיר העתיד , עיר המלך ,העיר העליונה. העיר שתבנה שבעה חודשים מאז בואי אליכם.
ובחלוף שבעה תבנה עיר
וזהב ראשה כשמש יאיר.
אנשים דקלמו את הנבואה הראשונה , שבעה חודשים מאז הגיע המלך ולפתע מקבלת הנבואה משמעות , בני המיאטה איבדו את בכורתם ובני המיטאמק שמחים. הכל קורה כל כך מהר שקשה היה להם לעכל את המתרחש.
מדוע כל כך חשוב למלך לשנות את סדרי העולם ? זוהי השאלה שנשאלה בחדרי חדרים בקרב חלק מן המיאטה , האם למחות ולמרוד? האם לשתף פעולה ? שומרים רבים יותר פטרלו בעיר התת קרקעית של המיאטה, בהוראתו של פרנקו, מנסים לאתר מחאות , הם תודרכו לא לבלוט יותר מדי , לא להתחכך עם האוכלוסייה ולא להתעמת אתם , רק להסתכל , להיות מוכנים , אף פעם אי אפשר לדעת מה עומד לקרות אצל מי שמרגיש נבגד.
ביום שלמחרת התאספו כמות עצומה של ילדים בכיכר המרכזית מתחת לאושנו , הם היו מצוידים בצידה לדרך , המלך הבטיח לכלכלם ולדאוג לכל מחסורם , ראשית יילקחו אל העיר האבודה , אל ראקצ'י, שם יכשירו בעצמם את מגוריהם , יפנו את הצמחייה העבותה המכסה את הרחובות . ילדים אלה יבנו את העיר מחדש , הם ילמדו לקרוא בשפת קצ'ואה , הם ילמדו לכתוב בספרדית , הם ידעו לקרוא בשפת הקיפו וילמדו גם לקרוא בספרדית, הם ישתלמו בטקסי האינקה , הם ידעו על החגים והמנהגים ולאט לאט יחשפו אל העולם החיצון . הם יגדלו בעולם חדש ,עולם של חוקים פיזיקאליים ושל מדעים , הם יכירו את המכונות ואת החומרים , הם ילמדו בספרים על העולם , אך לא יהיו מנותקים מעולמם , פרנקו היה בטוח שהם יוכיחו את עצמם. בני מיאטה רבים הצטרפו, בעיקר אלה שהיו נשואים לבנות אקיה , אך היו גם כאלה שלא, כאלה שהרגישו שהשינוי העצום הופך אותם מסורסים מעוצמתם הפוליטית ומכוחם. מאות מבני המיטאמק ביקשו להצטרף ונענו בחיוב , הם יעזרו להם לבנות את העיר, אולם בתנאי, שיחזרו אל העיר בטרם יחלו הלימודים של ילדיהם. הם לא הורשו להשתתף בלימודיהם. פרנקו רצה להתחיל מהתחלה ולשנות את דור העתיד.
הסירות חזרו והועמסו לעייפה והושטו אל תוך אולמות המיאטה בנהר התת קרקעי , כשהגיעו אל הבור העצום הוכנסו אל תחתית הבור המרוקנת ממים והועלו לפתחו על ידי החדרה מחודשת של מים לאחר סגירת הסכרים התחתונים, טקסים נערכו לפני כל העלאה של סירה עמוסה אל ראש הבור . סירות קאנו וציוד הועלו על גבי האנשים המשתתפים במסע ובשיירה ארוכה העלו אותם רגלית אל מעלה המפל הראשון , על אף הקושי נרתמו האנשים לעבודה זאת , היה ברור להם שמשהו עומד לקרות , הנבואות מתגשמות לנגד עיניהם , ושמעה של עיר אבודה המצויה במרחק לא גדול מעירם אתגר את דמיונם , ישנם כאלה שלא יצאו מן העיר התת קרקעית וסביבתה הקרובה , חיים באולמות העצומים ללא יכולת להכיר עולם חדש , השינוי שיצר פרנקו הניע אותם להצטרף , זקנים שינסו מותניהם והצטרפו , שומרים רבים שמרו על הסדרים והעבודה המשותפת הפכה לימי חג רצופים.
סירת האפיריון של פרנקו וקוצ'ה הועלתה אף היא וניצבה בראש השיירה הארוכה . העיר התת קרקעית לבשה חג , הילדים היו לבושים בגדי חג , וממה אלפה אלת הקציר, הפכה לאלת המסע אל העיר האבודה, אנשים היללו אותה וביקשו מן הפסל העצום שהוצב בכיכר המרכזית אשר לפני המפל ברכות למכביר. בני המיאטה שנשארו בעיר התת קרקעית ראו בעיניים כלות כיצד סדרי חייהם משתנים והולכים במהירות, איך חורבן יורד עליהם ועל מעמדם ושנאתם לפרנקו גאתה.
המסע התארך לכדי שלושה ימים , כמויות הציד והדייג באזור זה לא היו גדולות, אך יחד עם הצידה שלקחו איתם הצליחו לקיים שתי חגיגות מלאות שמחה בלילות. כמעט שבע מאות ילדים ושלוש מאות גברים ונשים הצטרפו למסע רב הרושם.
פרנקו סמך על פדרו שיוכל לנהל את העיר בזמן שיחזור חזרה אל אורקהגאווארי להמשך תוכניתו. המפה הייתה בידו והוא עיין בה ארוכות , נובס סימן כניסה נוספת לעיר , כזאת שמגיעה דרך יובל אל שערי העיר , הוא אמר לפדרו שהכניסה מוסתרת בעץ פיקוס עצום ממדים , הוא קיווה שיזהה אותו , סירת מנוע שבה ישב פדרו חלפה על פניו ונעה בין סירות הקאנו הרבות שבנהר . בכל פעם שעבר ביניהם עצרו כולם משיוטם והסתכלו בתדהמה כיצד הסירה חסרת המשוטים נעה במהירות כה גדולה במי הנהר , הרעש שיצרה הפחיד אותם והם נרתעו לאחוריהם בכל פעם שעבר . הם ראו אותו יושב ללא מעש מחזיק בידו את מוט ההיגוי ומנווט במיומנות את הסירה , פדרו שט בסירה זאת מאות פעמים על מנת למקם את מלכודות הדגים כך ששלט ללא מיצרים בניווטה. בכל פעם שעבר את סירת המלך, חייך פרנקו לעצמו , הוא היה מרוצה ממעשיו של פדרו , הם חייבים להתרגל למכונות החדשות , להבין שהדברים שרואים עיניהם הם חלק מעתידם. קואלי עמדה על סירת המלך , פדרו קרב אל דפנות הסירה וקרא לה לרדת אליו , קואלי פחדה, אך לא רצתה שיראו זאת , היא היססה וסירבה בנימוס, אך מאחר שקרא לה שוב ושוב ולא הירפה החזיקה בדפנות סירת המלך ונחתה היישר לידיו של פדרו , הוא חיבק אותה לרגע ואחר חייך אליה את חיוכו הכובש. הסירה התנדנדה, אך קואלי שמרה על שיווי משקל , בואי, שבי על ידי , אמר לה . היא ישבה מצידו השני של מוט ההיגוי , פדרו לקח את ידה ושם אותה על מוט ההיגוי ואחר שם את ידו על ידה, משך במצערת והסירה הגבירה את מהירותה, הוא הניע בעדינות את ידה בידו והסירה חלפה במהירות במים הכהים שנתזו לכל עבר והשאירו שובל ארוך מאחוריהם . קוצ'ה חייכה , היא הסתכלה בפרנקו , מה אתה אומר ? אני חושב שהם יהיו זוג מוצלח ביותר , אמר לה וחייך אליה. קוצ'ה חייכה אליו והדביקה נשיקה ללחיו. קואלי נרגעה , היא ראתה שהשד אינו נורא כל כך , הסירה הגיבה במהירות לתזוזת ידיה , פדרו הראה לה כיצד להזיז את המוט בעדינות ושלט על המצערת ועל המהירות הרצויה , אט אט עזב את ידה ונתן לה לכוון את הסירה . בטחונה עלה כשראתה שהסירה מגיבה על פי רצונה והחיוך שב לפניה, תחת מבט הבהלה שהיה שם לפני כן. הם הסתובבו חזרה ועשו סיבובים ושמיניות ואחר כך המשיכו בנהר הטפה , עץ הפיקוס הענק עמד בגאון על הגדה השמאלית של הנהר , פדרו ידע שצריך לעבור תחתיו על מנת להיכנס ליובל, אך רצה להיות בטוח בכך , הוא לקח את מוט ההיגוי מידה של קואלי והתקדם אט אט אל תוך העלווה הצפופה שירדה עד לפני המים. מה אתה עושה ? שאלה קואלי , הגענו , השיב פדרו , קואלי הסיטה את הענפים והם חדרו אל תוך העלווה ותוך דקות היו בצידו השני ביובל שהתרחב אל תוך הג'ונגל. נצא חזרה , אמר פדרו , זו הדרך אל העיר האבודה. אני מקווה שסירת המלך תוכל לחדור את העלווה . יש שם חותרים מצוינים, ענתה לו . כשיצאו מתוך העלווה כבר נראתה השיירה העצומה מעבר לעיקול הנהר . פדרו נופף בידו ומסירת המלך נופף לו פרנקו בחזרה. שני תנינים גדולים ירדו מעם הגדה הימנית אל תוך המים, פדרו הסתכל בהם בחשש , זה בערך המקום בו תקף אותו התנין . הוא הצביע עליהם וסיפר לקואלי בקצרה מה קרה במקום ואחר הראה לה את הצלקות העמוקות בבטנו. קואלי הסתכלה סביב בחשש , גם היא ראתה את התנינים יורדים למים, אך לא ייחסה לכך כל חשיבות ואילו עתה חששה מכל תנודה של הסירה . פדרו ראה את מבטה . אל תדאגי , הם יכולים לתקוף פעמיים באותו מקום אך לא את אותו אדם , קואלי צחקה , אתה רוצה לומר שהם יתקפו אותי , אה ? ומה זה ? והצביעה על המים מאחוריו והבעת בעתה עלתה על פניה , פדרו הסתובב במהירות והפחד צף בו . קואלי כמעט התפקעה מצחוק , משהו מצחיק אותך ? התרגז פדרו, היא לא שלטה בעצמה , אתה מצחיק אותי אמרה וצחוקה התגלגל על פני המים. פדרו חייך בתחילה ואחר כך הצטרף לצחוקה המתגלגל.
השיירה כולה עברה את עץ הפיקוס הגדול ובהדרגה הגיעו כולם לשערי העיר הכבירים . החומות הגבוהות ומגדלי השמירה , אבני הגזית המסותתות ופסלי האבן , מעגן הסירות שבשער היה גדול, אך הספיק רק לחלק מן הסירות . פרנקו וקוצ'ה עלו על הגדה המסותתת באבנים ויחד עם שומרים אחדים נכנסו בשערי העיר . אל מול השער עמד פיסלו הרם של מלך האינקה פאצ'קוטי מרעיד האדמות, מקבל את פני הבאים . פאצ'קוטי אביו של הויאנה קאפק הקבור בעיר היה פטרונה של העיר , הוא מעולם לא זכה לבקרה, לאחר שחזר שוב לקוזקו בראש צבאו , אך בנו הויאנה קאפק בנה אותה לכבודו עוד בטרם מלך בפועל במצוות אביו והמשיך לבנותה כשהפך למלך .
הקהל הנכנס בשער העצום כרע על ברכיו אל שני המלכים העומדים יחדיו , פרנקו אינטי ופאצ'קוטי העשוי אבן גזית, עומד כשרגלו האחת נשענת על סלע איתן , לבוש לבוש קצר וגלימה ארוכה נופלת מעם כתפיו עד קרסולי רגליו המעוטרים במוקסינים מעור , בידו האחת מחזיק מגן רבוע מעוטר בצורות גיאומטריות ובידו השנייה אלת עץ עצומה וממוסמרת . הכתר שעל ראשו נראה כנזר שעיטורו של אינטי מעל מצחו, מבטו חודר ועוצמתי כיאה למלך הגדול ביותר ששלט באינקה מימים ימימה .
פרנקו לא זז ממקומו , הקהל הנכנס בשערים הרגיש שהמעמד שבו הם נמצאים חזק מהם , חלקם השתטחו על הרצפה וחלקם כרעו ברך בפניו . הכיכר פסקה להתמלא וכל הנמצאים חיכו למוצא פיו. אני אינטי , מלך השמש , אמר פרנקו , הבאתי אתכם לכאן על מנת לבנות את העיר אשר צריכה להבנות לאחר שבעה חודשים וזאת על מנת להחזיר את עטרת האינקה לגדולתה הקדומה , ילדיכם ילמדו כאן עד שיבוא שעתם לחזור , ועתה הקשיבו לי נתיני הנאמנים , קומו על רגליכם ותנו כבוד לפאצ'קוטי המלך האדיר ולבנו הואנה קאפק בונה העיר הזאת הקבור במערכות חדריה , הקהל קם על רגליו . אני אחזור בעוד מספר חודשים לראות כיצד החזרתם את העיר לגדולתה , המשיך פרנקו , כוהננו שוב יחזרו למקדשים הקדומים ועירנו זאת תשקוק חיים . סימן יהיה בידכם , צעק אליהם , כשאשוב , ארד אליכם מן השמים . הקהל עצר את נשימתו , הישמעו לבנות האקיה הקדושות , לכהנים אשר אתכם ולאל הגדול , הוא הצביע על פדרו, הנשאר להשגיח עליכם לבל יקרה לכם מאומה . קחו בתים ובנו אותם , הקימו מחדש את רחובותינו , קשטו את המקדשים וחזקו את חומות העיר . בנו את הטרסות וגדלו את יבולינו, צודו ציד והקימו את השווקים, עבודה גדולה לפניכם . ארמון המלך ידאג לכל מחסורכם עד אשר תוכלו לדאוג לעצמיכם . זכרו , הוסיף לבסוף , אין יותר הבדל בין בני המיטאמק למיאטה , עם אחד אנחנו ועתיד משותף לנו , בנו את בתיכם פה והפכו להיות בני אינקה גאים.
כאשר סיים את דבריו הלך לתוך ההמון שיצר שתי שורות ומעבר רחב ביניהם , הקהל שוב כרע על ברכיו אל המלך העובר , מלך שמעולם לא זכו לראותו כה מקרוב. קוצ'ה הלכה לצידו גאה ומלכותית והשומרים ליוו אותם לפניהם ומאחוריהם כיאה למלכי האינקה עד הגיעם לסירתם המלכותית .
בשיוטם חזרה אל מקדש השמש שבאורקהגאווארי פגשו את הסירות הנושאות את המזון אל ראקצ'י העיר אותה הבטיח פרנקו לבנות , בת אקיה כבר הספיקה לחזור בשיוט מהיר על מנת להובילם בבטחה אל העיר האבודה . הסירות נשאו עמם גם כלי נשק ומלכודות, נוסף על המזון הרב ובשר הציד. בכל יומיים יגיעו סירות חדשות על מנת לספק את צרכי העיר. פדרו יתחיל לארגן מסעות ציד וקטיף פירות כבר למחרת.