ספר – בן האינקה – פרק שלושה עשר – בדרך לראקצ'י

נובס היה מוכן , תיקו על כתפיו , בגדיו נתפרו במיוחד למסע ארוך, הם היו עשויים עור דק איכותי מאד , מעוטר בעיטורים גיאומטריים עם גוונים חומים ירוקים. לרגליו היו מוקסינים חדשים, קשורים בחוטי עור, וחרוזים בקצותיהם. בתיקו לקח איתו ערסל דק וחבלים קלועים , על השולחן היו מונחים רובהו וסכינו. פרנקו חיבק אותו ארוכות ואחר כך ניגש גם פדרו ונתן לו חיבוק ארוך וחזק. נובס חיבק אותם בחזרה. קוצ'ה עמדה שותקת , לצידה עמדה סיקואני , נערה בת גילו של נובס מבנות האקיה , קוצ'ה חיבקה אותה , סיקואני הייתה לבושה בלבוש הציד של בנות האקיה, היא הייתה מומחית בציד ונובס כבר ראה אותה מבצעת תרגילים הדורשים כוח פיזי עצום וגמישות מרובה , הוא ראה אותה משתמשת במיומנות בסכינים ומוטות נשיפה ואף בחץ וקשת ובמקלות מחודדים. היא תהיה בת לוויתו במסע אליו הועיד אותו פרנקו. היא נשאה על גבה תרמיל דומה לשלו שנתפר בשבילה. אתם יוצאים עוד היום , אמר פרנקו , הוא פנה לנובס , אתה יודע מה צריך לעשות ? כבר עברנו על הכל , השיב נובס , אני מניח שנחזור לכאן בתוך שלושה חודשים.
פרנקו הסתכל בנובס הצעיר ממנו בשנה , הוא התבגר כל כך במסע הזה, חשב לעצמו . בעצם כולנו התבגרנו באחת והמעמסה המוטלת על כתפינו קשה מנשוא . כה הרבה מוטל על כתפיהם של נובס וסיקואני חשב , וקיווה שהתוכנית שהגה ביחד עם קוצ'ה תצליח. אם היא לא תצליח , היה בטוח , יקיץ הקץ על ממלכת האינקה עוד לפני שתקום שוב לתחייה. הוא עבר עם קוצ'ה על התוכנית שוב ושוב והסביר לה אותה , קוצ'ה שאלה שאלות קשות ולרובם לא הייתה לו תשובה . אך הוא רצה להאמין שהדברים יסתדרו כפי שתכנן. ישנם כמה נעלמים בתוכנית שעלולים לפגוע בה, אולם עם גישה נכונה ניתן יהיה לרתום אותם לטובתם . גם נובס וגם סיקואני היו האנשים הנכונים לתפקיד ,לא רק בגלל יכולותיהם הגבוהות אלא גם מפני שלא היה מישהו אחר המסוגל להבין את מורכבותה של התוכנית כמוהם.
סיקואני התבוננה בנובס , היא ליוותה אותו בשלושת החודשים האחרונים ולימדה אותו את שפת קצ'ואה ואת נבכיה של העיר. היא שמחה שנבחרה להיות לצידו , בני האצילים שהכירה לא היו מעניינים כפי שהיה נובס ואף שבתחילה, נרתעה ממראהו הבהיר ועיניו הכחולות הרי שייחודו זה הסב לה לבסוף קורת רוח ומשיכה בלתי מוסברת. היא נהנתה בחברתו ומאז ששפת הקצ'ואה התגלגלה על לשונו, הפכו השיחות איתו לעמוקות יותר ויותר. היא ענתה על שאלותיו בכנות וניסתה עד כמה שאפשר להעביר לו את תחושותיה לגבי הבאות.
שני שומרים יצאו יחד איתם והובילו אותם אל שביל מדרגות שעלה לעבר המפל העליון , המדרגות היו בנויות בסגנון האינקה מאבנים קטנות מסותתות בקפידה . השומר נפרד מהם בקידה עמוקה ואחר החליף מספר מילים עם סיקואני ונובס. הוא אמר להם שהסירות כבר למעלה והציוד מסודר כולל שקי הזהב.
נובס היה מרוצה , סיקואני הובילה ונובס הלך אחריה במעלה המדרגות המשופעות המוליכות למעלה , תוך רגע נעלמה העיר מעיניו מאחורי קבוצת עצים והיער בלע אותם , הוא הקשיב לקולות היער , צעדיה של סיקואני כמעט ולא נשמעו , היא הלכה כמעט על קצות אצבעותיה , גמישה כיגואר , חלקלקה כממבה , נחש העצים הקטלני . היה קשה לו להדביק את הקצב שלה , הוא נשען על רובהו בזמן שהלך והמנצ'טה התלויה לו בחגורתו התחככה בבגדו . סיקואני עצרה והצביעה על המנצ'טה ועל אוזניה. הוא הוציא אותו מנדנו ותפס אותו בידו כדי שלא ירעיש. הדרך למעלה התארכה והתארכה וככל שעלה, לבו דפק חזק יותר ואגלי זיעה ניגרו על פניו. סיקואני חזרה ונתנה לו את ידה , הוא תקע את המנצ'טה בחגורתו שנית והושיט לה את ידו ברצון, הוא התפלא מאיפה יש לה כוחות למשוך אותו כלפי מעלה בכל כך הרבה מרץ עד לשפת המצוק הגבוה . כעשרים דקות ארוכות ומתישות עברו עליו, עד שהגיעו למעלה , הוא נשען על אבן גדולה והתנשף , רעש המפל הגדול היה חזק מאד ואד המים העצום הטיל רסיסים על כל האזור ועל נובס שהפך רטוב בן רגע . אנחנו ממשיכים, אמרה לו סיקואני בקול , שלא הצליח להתגבר על רעש המפל, תוכל לנוח אחר כך בסירה . היא המשיכה ללכת ובן רגע הבין נובס את מה שניסתה לומר לו לפני רגע. הוא התיישר, גבו כאב מן המאמץ ושרירי ירכיו כמעט ונתפסו אולם היה לו קשה לוותר לעצמו כשראה את נחישותה של סיקואני, וחשב כיצד הוא נראה עלוב בעיניה. הוא המשיך עד אליה בצעדים מהירים מאד. סיקואני נתנה בו מבט חטוף אחד שהביע את מחשבותיה עליו. הם המשיכו יחדיו בדרכם, עד הגיעם אל המים השקטים הנמצאים כק"מ לפני המפל , נובס ניסה לזהות את המקום בו שהו לפני שפגשו את האינדיאני אך החושך והעצים לא אפשרו לו להבחין בדבר , סיקואני הוליכה אותו בשביל שהכירה ונראה שהחושך לא הפריע לה בדרכה. הקאנו חיכה להם במקום הנכון קשור לעץ. איך היא הבחינה בו ? , תהה נובס . סיקואני נכנסה ראשונה לתוכו ועזרה לנובס לעלות אל הקאנו , הוא מסר לה את תיקו ואחר עלה עליו . כתפיו כאבו והוא התיישב . הוא חייב לקחת את עצמו בידיים , אמנם היא הובילה עד כאן אך תפקידו רק מתחיל ועליו להוביל.
השייט התנהל כשורה , וככל שהתרחקו מן המפל כך התגברו קולות הלילה של הג'ונגל והלך ודעך קול המפל והאשדות שלפניו. נובס שיחזר את מסעם עד אליו וידע שבעוד כיומיים שלושה יגיעו אל מפגש נהר הטודה עם נהר השינגו ואחר כך עוד כיומיים עד לנהר הטפה . עד למפגש הנחלים הזה הוא קיווה שהכל יעבור בשלום , משם יצטרך לברור את דרכו בחכמה ולהשיג את מטרת המסע אליו יצא.
סיקואני חתרה במרץ , נובס התבונן בגבה המתקמר עת משכה את המשוטים, חתירתו לא הייתה נמרצת כחתירתה עד שפנתה אליו על מנת שיכניס את משוטיו אל הקאנו וישב במנוחה , בינה לבין עצמה תהתה אם הוא יצליח במסעו. יעדי המסע לא היו ברורים לה כל צרכם אך היא סמכה על קוצ'ה ועל פרנקו שתוכניותיהם טובות. היא מעולם לא התרחקה מהעיר מרחק כה רב ומעולם לא שהתה מחוץ לעיר יותר משתי יממות רצופות. אם הוטלה עליהם משימה כה שונה ממה שהורגלה אליו הרי הייתה חשובה מאין כמוה , כך סברה.
אין צורך למהר , אמר נובס . סיקואני הדפה את משוטיה אל תוך המים בחוזקה , יש לנו זמן ואני צריך להיזכר בדרך , עדיף להיכנס ליום ולדעת בוודאות היכן אנחנו , הקצב שלך מהיר יותר משהיה שלנו אף שאנחנו שטים במעלה הנהר ושלושתנו שטנו במורדו, הדבר הזה עלול לבלבל אותי , מה שאני זוכר כשלושה ימים את עוד תעשי ביומיים וכל חשבונותיי יתבלבלו.
סיקואני הסתובבה לעברו , אני מקווה שאתה יודע את מה שאתה עושה !? נובס , נובס חייך , אל תדאגי , תנוחי , סיקואני , אני מקווה שכשיאיר היום אזהה את המקום , אסור לנו לפספס את המפגש עם נהר הטודה.
נובס חפר בתיקו, הוא נתקל בחפץ מלבני עטוף עור מכל צדדיו אותו נתן לו פרנקו למשימתו, הוא מישש אותו לרגע ואחר עזב אותו והוציא קלח תירס , הוא קילף את הקליפה הירוקה המכסה את הקלח המתוק ושם את שערות התירס המלפפות אותו על ראשו. אוף, נובס , תהיה רציני, אמרה סיקואני שהפנתה את ראשה לאחור לרגע , אתה עושה מכל דבר צחוק , תוריד את זה מהראש , עם השערות שלך אתה באמת נראה כמו קלח תירס . נובס צחק בקול הכניס את היד לתיקו , שלף קלח אחר וזרק אותו אליה . היא תפסה אותו וקילפה את הקליפות מסירה אותם בעדינות , מניחה אותם בצד הקאנו ואחר נגסה נגיסה קטנה בקלח הצהוב, נובס זרק את הקליפות ואת שערות התירס שעל ראשו למים , מה אתה עושה ? היא אמרה בתוכחה. נובס עדיין חייך. שערת תירס נשרה מראשו אל פיו והוא תפס אותה בלשונו , סיקואני הסתובבה והפנתה אליו את גבה שוב . אתה משוגע , אני לא אוהבת את זה , אמרה אליו מאחורי גבה, אבל את אוהבת אותי, ענה לה . סיקואני משכה בכתפיה והפליטה גיחוך.

***

פרנקו בחן את הנוכחים , היו שם בני אצילים, כהנים ובנות אקיה , קוצ'ה ישבה לצידו בוחנת אף היא את הנוכחים , היא הייתה מתוחה , אך הדבר לא נראה בפניה. הכהן הגדול ישב בראש השולחן , זה היה מקדשו ועל כן היה רשאי לתפוס את מקום הכבוד . פרנקו וקוצ'ה ישבו מאחוריו על גבי כסאות גבוהים מעוטרים בסמלי חיות , לצידו של פרנקו ישב "מטאו" היגואר הצעיר , הוא היה קשור בצווארו והרתמה הייתה נתונה בידו של פרנקו , עור היגואר עיטר את כתפיו והוא חיכה לפתיחת הישיבה. הכהן נשא את דבריו ואחר כך ישב בכיסאו, מסמן לפרנקו בידו.
פרנקו קם, כולו רושם והדר , מטאו קם יחד איתו , הוא היה כבר גדול והכתמים השחורים נראו בבהירות על פרוותו המבריקה , הוא אכל היטב בטרם הגיע אל הישיבה. בידו השנייה החזיק פרנקו את רובהו כשקנהו כלפי מעלה.
הוא קם ממקומו.
אני מלככם , כך אמר , וזוהי מלכתכם , המשיך והצביע בידו על קוצ'ה, שהתבוננה בעיניים חודרות אל הנוכחים. זימנתי אתכם למקדש וירקוצ'ה, מקדשו של הכהן הגדול על מנת לפרש לכם את הנבואה השנייה , רחש עבר בין הנוכחים . פרנקו היסה אותם והם השתתקו והקשיבו.
יש שתי אפשרויות לפרש את הנבואה השנייה , כך אמר . בדרך טובה או בדרך רעה , רחש נוסף עבר בין הנוכחים שהשתתק מיד כשהמשיך את דיבורו. אם ניתן לזמן לעשות את שלו, הנבואה תתקיים וחורבן גדול יבוא על העיר , אולם אם נצליח להפוך את סדרי בראשית בעצמינו אולי יהיה לנו סיכוי לשרוד את הבאות.
קוצ'ה קמה ממקומה ופרנקו התיישב , העולם בחוץ מעבר ליער הוא עולם אחר מן העולם אותו עזבו אבותינו , אמרה בחדות , אנחנו המשכנו את דרכם ושימרנו את מנהגי אבותינו , לא סטינו מהם ימין ושמאל , אולם הזמנים השתנו ואנחנו חייבים לבצע את השינוי בעצמנו. אני מקווה שאינך רוצה להביא את החורבן במו ידייך !? אמר אחד הנוכחים, קוצ'ה עצרה את שטף דיבורה והסתכלה בו בעיניים חודרות, אני מקווה שאינך רומז למשהו ? האיש השתתק והוריד את ראשו.
אתם יודעים מדוע אני כאן ? שאלה את הנוכחים . כולם שתקו , חמתה בערה בה. מכיוון שאני מלכתכם. אם אתם חושבים שהנבואה לא תתגשם אתם טועים. אני אלת הירח וזהו אל השמש , זמן רב לא היה כאן מלך ואולי בגלל זה שכחתם את נימוסיכם. היא דפקה על משענת הכיסא בחוזקה. הדובר שתק והמשיך להשפיל את עיניו.
הדבר הראשון שיקרה בעת החורבן הוא שהמיטאמק ישמחו ואילו המיאטה יבכו. אם אתם רוצים שהמיטאמק ישמחו ולא בגלל החורבן הממשמש ובא עלינו לגרום להם לשמוח גם ללא חורבן.
אינכם יודעים את העוצמה שיש בידי האלים הלבנים! , אני יודע ! אמר פרנקו וקם שוב על רגליו.
בזה הרגע עושה נובס את דרכו כדי לפגוש את האלים הלבנים, לקחת את הכלים מידם ולהביאם אלינו, אולי כאשר נדע כיצד להפעילם נוכל לשבור הרים אך לא כדי להחריב , לנפץ עצים ולא בשביל להרוס. עירנו תחרב , אך לא כפי שאתם מבינים זאת , אנחנו נדע את כל מה שהאלים הלבנים יודעים וכאשר הם יגיעו הנה , והם יגיעו במוקדם ובמאוחר , נדע כיצד לקדם את פניהם מבלי להשפיל את עינינו , אם נשפיל אותם כאשר הם יגיעו אז יקרה החורבן האמיתי של ממלכת האינקה.
הנוכחים חששו לדבר שוב , אך פרנקו עודד אותם לעשות כן , קוצ'ה הנידה את ראשה לאות הסכמה . זקן הכהנים קם ממקומו , אני סומך את ידי על מלכינו , אני מכיר את שתי הנבואות, כך אמר, אך איני מכיר את עוצמת האלים הלבנים עליהם מדבר מלכינו.
עוצמתם רבה מאד , אמר פרנקו , אם ירצו ,תוך מספר שעות לא תתקיים פה עיר יותר וכל תושביה ימותו. לא נוכל לעשות דבר כנגדם, כוחם כה רב ויכולותיהם כה גדולות, שחיצינו אפילו לא יגיעו קרוב אליהם .
כיצד המלך יודע כל זאת ? שאל הדובר הראשון, פרנקו הסתכל בו בעיניים בוחנות לראות האם שאלתו מתריסה או תמימה, לאחר שנוכח ששאלתו תמימה, אמר בחדות, הייתי שם , והכרתי את האלים הזועמים, באתי אליכם על מנת לקיים את הנבואה העתיקה ולהצילכם מחורבן.
קוצ'ה קמה ממקומה , הנוכחים השתתקו שוב , היום אני יודעת מה היה סופם של בני האינקה בהרים הגבוהים , אתם יודעים מדוע לא הגיעו שליחים אלינו יותר ? כי ממלכת האינקה נפלה ואיננה עוד ועל חורבותיה יושבת עיר של האלים הלבנים , רק חורבות קיימות שם. בני עמינו כבר לא שולטים בערים , מאצ'ו פיצ'ו נפלה, איקה נפלה וקוסקו נפלה , כל ערינו הפכו שממה ועמינו שועבד לאלים הזועמים.
כל העיניים היו תלויות בה , פרנקו הנהן כאשר דיברה ואישר את דבריה. איך אפשר להאמין לדבר כזה ?, ממלכת האינקה , האדירה, מעולם לא הובסנו , מעולם לא נפלנו , נשמעו מספר קולות מצדדי האולם ומבין יושבי השולחן . קוצ'ה הסתכלה בהם בעיניים בוחנות , אינכם מאמינים ? קשה לכם להאמין ? אבל זה נכון. היא נשמה נשימה עמוקה, האלים הלבנים החריבו הכל , המלך שיצא נגדם היה המלך האחרון של האינקה , הם רצחו אותו והרגו אלפי לוחמים שיצאו נגדם , כמה אלים היו ? שאל הכהן הגדול , לא יותר ממאתיים , ענתה קוצ'ה והסתכלה על פרנקו , הוא הנהן לעומתה . פרנקו ישב איתה בשבועות האחרונים וסיפר לה את כל הידוע לו על האינקה , כל מה שסבתו סיפרה לו בילדותו עלה וצף , הוא אף זכר את שם המלך אשר נקטל בידי הספרדים שהגיעו אל ממלכת האינקה לשדוד את זהבה- אטאהולפה, ואת שם השודד הספרדי – פיזארו , אטאהולפה האמין שהאלים יהיו טובים אליהם, אך הם לא היו, הם רצחו את כולם. אטאהולפה היה נכדו של פאצ'קוטי המלך הגדול והוא עם כל חייליו לא הצליח לעמוד מול האלים הלבנים.
האם הם באמת היו אלים ? שאל בן אצולה צעיר , פרנקו השיב בשלילה, הם הגיעו מרחוק מעבר לים , שם הם עצומים וחזקים עד מאד
האם האלים הלבנים חזרו מהיכן שבאו ? שאל אחד הכהנים , פרנקו נענע בראשו , הם עדיין שם , אמר , שולטים בכל , העיר קוזקו גדולה פי אלף מגודלה של העיר הזאת וזוהי רק עיר אחת מתוך מאות ערים גדולות ואלפי כפרים ועיירות , ממלכת האינקה פוצלה לאזורים שונים וממלכות חדשות קמו במקומה , בני האינקה אינם כשהיו , הם אינם חיים את תרבות האינקה העתיקה , אלא את תרבות האלים הלבנים .
הדובר הראשון קם שוב והתריס כלפי פרנקו , ואתם רוצים להביאם לפה ?
פרנקו לא הרים את קולו אף שראה את קוצ'ה מחזיקה את עצמה שלא לקום ולהטיח בדובר שורת ציווים ופקודות . פרנקו שם את ידו על ידה , והיא הסתכלה בו . אנחנו לא נביא את האלים הלבנים לכאן אלא רק לאחר שנדע כיצד להתמודד איתם , עד אז נביא לכאן רק את הידע שלהם , את הכלים שלהם כך שנוכל ללמוד איך להתמודד איתם בכלים שלהם. הדובר שתק .
ומדוע שיחלקו את הידע שלהם איתנו , מדוע שיחשפו את עצמם בפנינו ? שאל אחר ,
פרנקו השתהה לפני שענה , האלים הלבנים אינם מפחדים מאיש , הם אינם מפחדים לחלוק את הידע שלהם , נהפוך הוא, הם חולקים אותו עם כולם. הידע הוא אין סופי ולפני שנוכל להשתמש בו נצטרך ללמוד את הבסיס והוא רב מאד.
איך נוכל לעמוד בזה ?
נובס יצליח בזה , אמר לבסוף , הוא ידע כיצד להשיג את הידע ואת הכלים.
בת אקיה עמדה על רגליה , היא קדה כלפי פרנקו , אינטי הגדול , אנחנו איתך , אחר כך קדה אל מול קוצ'ה וקראה : ממה קיליה , אנחנו איתך .
רוב הקהל הריע , ופרנקו וקוצ'ה קמו ממקומם , הכהן הגדול סגר את הישיבה , וקבע את המשכה לתחילת השבוע , הקהל קם ממקומו וקד קידה כלפי הזוג המלכותי , השומרים פתחו את הדלת ופרנקו וקוצ'ה יצאו החוצה , מטאו היגואר הצעיר הלך אחריהם בגאון , לאחר שהדלת נסגרה אחריהם שחרר פרנקו את הרצועה מצווארו של מטאו והוא הסתובב באולם הגדול לבדו , קוצ'ה נעמדה על מקומה ונשמה נשימה עמוקה, היא הרגישה שמעמסה כבדה ירדה מכתפיה , פרנקו תפס את ידה שלא תמעד , וחיבק אותה בידו השנייה , קוצ'ה חיבקה אותה ,שמה את ראשה על חזהו ועצמה את עיניה , המעמסה שלקחה על עצמה הייתה באמת כבדה מאד , כך הרגישה .

***

נובס , חתר ונתן לסיקואני לנוח , היא שכבה בקאנו הצר , נשענת על התיקים והציוד שבמרכזו . השייט היה איטי אך מספיק מהיר בשביל נובס , מדי פעם הסתכל לצדדים על מנת להיזכר , הוא זכר עיקולים ואף עץ גדול אחד שפירות אדומים ומאות קיני ציפורים היו תלויים עליו. מה התוכנית שלך ? שאלה סיקואני ,
אנחנו צריכים להגיע לראקצ'י עיר האינקה אשר בסוף יובל הנהר בו שהו שתי לילות רצופים בתחילת מסעם , סיקואני ידעה מהי ראקצ'י , הראקצ'י היו בדרך כלל מרכזי ניהול שקישרו בין חלקי ממלכת האינקה, בחלקם היו מרכזים לעבודות כפייה וחלקם התפתחו לכדי מבצרים צבאיים שהכילו מקדשים, מחסנים ופונקציות שלטוניות ודתיות אחרות.
הראקצ'י היו מוקפות חומה גבוהה ולעיתים התפתחו לכדי עיר אמיתית עם שווקים ותושבים , חקלאים ומיאטה .
מה יש שם ? שאלה סיקואני , הכל חרב שם , אמר נובס , אבל משומר להפליא , וחוץ מהיער שחדר פנימה וכיסה אותה לחלוטין הרי שהראקצ'י היא עיר אינקה על כל המשתמע מכך.
ומה יש שם ? שאלה אותו , היה ברור לה שיש מטרה לבואו לעיר החרבה , שני דברים עלינו לעשות שם , האחד , את צריכה לראות את חדר הקבורה ואת המלך הקבור שם.
והדבר השני ? שאלה אותו , ישנו שם אדם שעלי לפגוש , אמר נובס , אתה מכיר אותו ? , לא , ענה נובס , אז איך אתה יודע שהוא שם ? , הקשתה עליו . אני לא יודע עליו דבר , הוא עזר לנו כשהיינו פה , אך לא התגלה בפנינו . ואתה חושב שנמצא אותו ?
נובס משך בכתפיו , פרנקו אומר שכן , אני מאמין לו , פרנקו תמיד ידע. הוא נתן לי חפץ למסור לו . אני אצטרך את עזרתך למצוא אותו.
האם הוא מבני האינקה ? שאלה סיקואני , לא יודע , אמר נובס , הכל יתגלה בבוא העת .
מפגש הנהרות שינגו וטודה היה לפניהם , נובס זיהה אותו בוודאות, הוא זכר את העצים העצומים ושורשי האוויר המשתלשלים אל פני המים . הגשם הכבד שירד לא הפריע לו לזהות אותו , הוא רק קיווה שאת היובל הקטן בנהר הטפה יזהה באותה קלות.
נובס נזכר במסעם אל הכפר עת חצו את נהר הטודה מהמחצבות העתיקות אל נהר הטפה , רק לפני כמעט חמישה חודשים יצאו מכפרם חנוקי דמעות עת מחלה חיסלה באחת את כפרם , נובס ידע שבעוד זמן לא רב יצטרך לעבור בכפרם על מנת לקחת מספר דברים שאותם ביקש פרנקו, בעוד כשבוע ישלח פרנקו את פדרו אל מפגש הנהרות טודה וטפה על מנת לחכות להם , הוא יעביר להם את הציוד שביקש פרנקו להביא מהכפר וימשיך עם סיקואני למשימתם העיקרית .