ספר – בן האינקה – פרק שישי – האינדיאני

אל תזוז ! נשמע קולו הלוחש של פרנקו , נובס התאבן בערסלו. הוא הרים את ראשו באיטיות , נחש ארוך ועבה היה כרוך על ערסלו קרוב לרגליו , הוא נלחץ אל הכילה ואל רגליו שבצבצו מהערסל. הוא הפסיק לנשום מרוב פחד. הנחש הרים את ראשו ולשונו ריצדה. פרנקו ירד לאט מערסלו בזהירות ומצא מקל ארוך וקצהו מפוצל. הוא עלה על ענף עבה וקרב את המקל הארוך אל ראש הנחש בזהירות, הנחש לחשש בעצבנות. פדרו התעורר וכשראה את פרנקו מסמן לו בידו להיות בשקט עקב בחרדה אחרי המקל הארוך המתקרב לראש הנחש. לפתע , במהירות, דחף פרנקו את המקל המפוצל אל ראש הנחש המופתע. הנחש שהיה כרוך על ערסלו של נובס נזרק לאחור אך לא נפל מהעץ. במקום ליפול כרך הנחש את עצמו בחוזקה על רגלו של נובס והתלפף עליו בחוזקה. הוא פער את פיו וגילה שורת שיניים מחודדות .הוא ניסה להשתחרר מאחיזת המקל שביד פרנקו, אך פרנקו הידק עוד המקל אל ראש הנחש ואל הענף אליו היה קשור הערסל. דקור אותו בסכין , צעק פרנקו אל נובס. נובס תפס את סכינו ודקר את גופו של הנחש, הגוף השרירי הרפה מעט מרגליו של נובס, אך הוא ריכז מאמץ ושחרר את ראשו מן המקל המפוצל. נובס שלף את הסכין ודקר אותו שנית מבתר אותו כמעט עד חציו ואז הצליח לשלוף את רגליו. הנחש התפתל ופרנקו הכה בראשו במקל . הנחש פער את פיו ותקף את המקל , פרנקו נרתע וכמעט נפל מן הענף עליו עמד ומיד זרק את המקל מידו. נובס כבר היה מחוץ לערסלו מתרחק מהנחש שהחל לרדת גורר את גופו הפצוע לוחש בנשיפות ארוכות אל תוך השיחים משאיר שביל דם אחריו.
נובס קם באיטיות , דמו הלם ולבו דפק בחוזקה , הוא רעד וזיעה כיסתה אותו. אורות השחר העולה וצריחות קופים הגבירה את פחדו. עיניו הכחולות הבהיקו כשדיבר , זה היה נורא , הייתי בטוח שלא אצא מזה. הוא התיישב שנית על האדמה ונשם נשימות עמוקות. פרנקו ירד אליו , די, זה עבר , אתה חי.
מעולם לא עברתי חוויה כזאת , אמר נובס . חוץ מהתקופה האחרונה מעולם לא הייתי מחוץ לכפר. חיות לא התקרבו לכפר ללא סיבה. היינו קרוב לחודשיים מחוץ לכפר וגם שם שום דבר לא התקרב למה שעברנו בשבוע האחרון. אני לא יכול להסביר את זה , אמר פרנקו וליטף את ראשו של נובס , אבל יש לי הרגשה, שאנחנו עוברים מבחן , רק אנחנו שרדנו ואנחנו נמשיך לשרוד על אף הקשיים. פדרו הרים את ראשו מערסלו והסתכל בעיניו של פרנקו. תבטיח לי דבר אחד , אמר לפרנקו , שתמיד נשאר ביחד. אין לי אף אחד ואני לא חוזר לעיר. תמיד נשאר יחד, אמר פרנקו, זו ההבטחה שלי אליכם. נובס קם וחיבק את פרנקו , תודה , הוא אמר, תודה, לחש פדרו.
פרנקו קפץ על הענף ממנו ירד ומשם אל הערסל של פדרו שעדיין נח בערסלו. אתה בסדר ? שאל אותו פרנקו, פדרו הנהן ועצם את עיניו. תישאר כאן עד שנשוב. פדרו פקח את עיניו באיטיות ובקושי. אנחנו נצוד ונחזור כמה שיותר מהר. אנחנו חייבים אספקה למסע הרגלי למטה. לא אכלנו כלום מאתמול. פדרו הקשיב . תנסו לחזור מהר , אמר וחזר לעצום את עיניו. פרנקו הוריד את שני הרובים , תקע את סכינו בחגורתו ולקח את המנצ'טה. כמוהו עשה נובס. הם נכנסו אל הסבך החשוך , השמש שעלתה לאיטה לא חדרה את העלווה הצפופה ושוכני היער ובתוכם בני האדם למדו להשתמש באוזניהם ובאפם . הם הצליחו לאתר קולות דקים , בעלי חיים המסתתרים בסבך , קולות אזהרה ופחד וכן לאתר את דרכם על פי העצים והשיחים שצמחו בדרכם. לאחר שהתרגלו לאפילה התמידית ידעו לאתר את בעלי החיים שעברו בשבילים הצרים על פי ריחם , מה שהשאירו אחריהם והזרדים והענפים או העלים הרמוסים והשבורים. היער השאיר סימנים למי שידע לקראם.
הם הלכו בשקט , מתקדמים לאיטם , מדי פעם עצר פרנקו חורט בזיכרונו פניות ושבילים , הצטלבויות או מראות ועצמים מיוחדים. מדי פעם עצר וחרט בסכינו על אחד העצים שבדרכם חריטות וסימנים שיאפשרו לו לחזור בקלות באותה הדרך בה הגיע.
קופים צרחו במרחק , פרנקו ונובס לא ראו אותם, אך בקולם נשמע שהם מתרגשים. התרגשותם לא נבעה מהגעתם של פרנקו ונובס , הם היו מוסתרים היטב תחת מעטה עלים. פרנקו סימן לנובס לבוא אחריו. נובס אחז בחוזקה ברובהו והביט לצדדים בחשש. ככל שהתקרבו נשמעו צריחות הקופים חזקים יותר והם הדהדו מכל עבר . הסיבה לא איחרה לבוא , קול שאגה חתולי נשמע , בקול השאגה נשמע זעם וכאב המעורב עם טרוף חושים, פרנקו ונובס התקרבו יותר ויותר , הם קיוו לראות יגואר וקיוו שיצליחו לצודו, הם הלכו לעבר הקולות וכשנכנסו לאזור בו הקופים הסתובבו על הענפים הגבוהים נשמעה זעקה חלושה. פרנקו לא היה בטוח אם היה זה קול אדם אך הוא החל לרוץ, נובס ניתר אחריו והם נכנסו במהרה לקרחת יער קטנה שבמרכזה עץ גדול שקרס והשאיר אחריו פיסת אור שחדרה את צפיפות העצים.
במרכז שכב אדם ומעליו רכן יגואר גדול מידות, סכין הייתה תקועה בין צלעותיו והוא היה אחוז טרוף , עיניו של היגואר היו מוסחות מן האדם והוא הסתובב סביב עצמו מנסה לעקור את הסכין התקועה בו. אך כל אנחה שבקעה מפיו של האדם השוכב החזירה ליגואר את הטרוף שבעיניו והוא שאג והלם בטפריו החדים באדמה ובגזרי העצים קורע אותם ממקומם. האדם ששכב שם היה אינדיאני, מספר ענפים שימשו לו מחסה רגעי והוא היה פצוע ומדמם. ירייה נשמעה ופגעה ביגואר ומיד אחריה ירייה נוספת מרובהו של נובס . היגואר קפץ קפיצה חזקה ונפל על פניו . ירייתו של נובס הפילה אותו שכוב ומפרפר , דם זרם מפיו והוא שרט את כל מה שסביבו עד שהלך ודמם. פרנקו עקף את היגואר והגיע אל האינדיאני. הוא הסיט את הענפים, שריטות רבות נראו על חזהו וידיו של הנער, חלקן עמוקות ודם רב ניגר מהם. הנער האינדיאני היה בהכרה אך לא ניסה להתנגד. פרנקו משך אותו החוצה מבין הענפים ולחץ על מקום הפציעות , חולצתו הוכתמה בדמו של הנער . פרנקו פשט אותה וקשר אותה בחוזקה על מקום חתך עמוק שהיה לו מתחת לבית שחיו.
הנער האינדיאני הסתכל בפרנקו ופלט צעקה , עיניו הביעו פחד אך יחד עם זאת גם תדהמה. נובס ניגב את הדם מעם רגליו של הנער. הוא היה מבולבל מאד ונראה שפציעותיו הרבות הכאיבו לו מאד, אף שלא הוציא דבר מפיו. פרנקו הסתכל בעיני הנער וראה אותו מסתכל אל חזהו, הוא הרכין את ראשו ושם לב לתליון שענד . הנער צעק דבר מה בשפתו וחזר על מילה אחת מספר פעמים. פרנקו חזר על אותה המילה והנער הנהן. נראה שהנער מתעלם מכאביו ומנסה להתרכז בפרנקו ותליונו. לנער לא היה כוח לקום. פרנקו הרים את הנער שלא התנגד. נובס שלף את סכינו של הנער מגוף היגואר המת והכניס אותו לנדנו שעל גופו. הנער היה ערום ואת כל גופו כיסו צורות וסימנים בצבע ירקרק ורק את פניו עיטרו קישוטי פנים אדומים . לצידו היה מונח מוט ארוך מאד חלול ולידו אשפת חיצים קטנה. אל תיגע בחיצים, אמר פרנקו לנובס , הם מורעלים, הרעל שבהם, יכול להרוג אותך ברגע. נובס הסיר את ידו מאשפת החיצים .
ניקח אותו אל פדרו, יש לי בציוד ערכה של עזרה ראשונה , אני מקווה שנוכל לעזור לו.
פרנקו העמיס אותו על גבו וחזר איתו אל הדרך שממנה הגיעו. נובס לקח עימו את מוט הנשיפה והחיצים . התבונן ביגואר המת והתפלל תפילה קצרה כפי שלימד אותו אביו כשצדו יחדיו.
הדרך חזרה הייתה מהירה ותוך מחצית השעה הגיעו אל פדרו. הוא היה מופתע כשנכנסו לטווח ראייתו. פדרו ירד מערסלו אל הבאים.
איפה מצאתם אותו ? שאל. הוא נלחם עם יגואר , אמר נובס. פרנקו הוריד אותו בזהירות על הקרקע ועלה לערסלו להביא את תיק העזרה הראשונה. הוא מרח את גופו של הנער במשחות שהיו בתיק והנער על אף כאביו לא הוציא מילה. הוא רק התבונן בתליון המוזהב ועיניו הביעו יראת כבוד גדולה.
הנער היה מותש, פרנקו העלה אותו ביחד עם נובס אל ערסלו והנער עצם את עיניו. הם ירדו בקפיצה מן העץ. נלך להביא את היגואר , נוכל להשתמש בבשרו ועורו, בעצם, הוא שייך לאינדיאני הזה , אמר פרנקו. הם חזרו אל היער והגיעו הפעם במהירות אל זירת הלחימה. הקופים עדיין צרחו. פרנקו הניח את רובהו בצד היגואר, ועבר מעליו. להפתעת נובס הוא ראה את פרנקו מזנק לאחור. מה קרה ? שאל נובס בבהלה. משהו זז שם, אמר פרנקו בלוקחו את רובהו. הוא הסתובב סביב היגואר. לצד גופת היגואר היה גור קטן. נובס התקרב אל הגור . זו הייתה אמו , אמר . אבל הוא לא יצליח לשרוד , הוא עדיין יונק. הגור הקטן נצמד אל אמו המתה וייבב חרש, הוא לא יחזיק מעמד , אמר פרנקו. מה נעשה בו ? שאל נובס . אני לוקח אותו איתי, אמר פרנקו . הוא הוריד את תרמילו מעל גבו , תפס את הגור בצאוורו והכניס אותו לתיק . הגור יבב שוב . קח את הגור לחניון שלנו, אמר לנובס , אבל תשמור שלא יברח, אני אשאר ואפשוט ממנו את העור ואולי אקח כמה נתחי בשר. נובס שם את התרמיל על גבו, בחן שוב את השטח ואחר נשא רגליו אל היער.
פרנקו היה מיומן במלאכת החיתוך וההפשטה. מעולם לא עשה כן ליגואר שזה עתה ניצוד אך הספיק בחייו לחתוך ולפשוט את עורם של למה הררית, שהייתה חלק מבעלי החיים המבויתים של הכפר, ושל קופים רבים שצדו המתיישבים.
מדי פעם, כשמצב הציד היה קשה ניתח תנינים וידע אף לבשל את הזנב הערב לחך ולפשוט את עורם של קפיברות ומכרסמים אחרים.
בחיי כפר מסוג זה, היה הנער צריך לדעת הכל, ופרנקו היה נער שלמד הכל ובחשק רב.
בתוך שעה עורו של היגואר היה אצלו . הוא הוריד אותו בשלמותו ומלבד החתכים מן הסכין והיריות היה העור שלם. את חתיכות הבשר הכניס לתרמילו. נמלים כבר החלו להגיע אל הבשר והדם . ופרנקו ידע שלא יוכל לחזור שנית . נמלות האש האדומות לא ישאירו להם דבר.
הוא פנה ללכת אל תוך היער בחזרה אל המחנה . שללם יספיק להם למספר ימים.
האינדיאני עדיין שכב בערסל סובל את ייסוריו בשקט , פדרו עמד מתחת לעץ והסתכל לכיוון המפל.
פרנקו הגיע ומבלי להתמהמה יצר מצבור עצים ועלים קטן והדליק מדורה. הוא תלה את הבשר שהביא על ענף מעל האש ונתן לעשן לאפוף את הבשר. נובס עזר לו וליבה את האש. הוא בחן את עור היגואר שנשא עימו פרנקו ופרש אותו לראווה. פדרו הסתובב ופלט קריאת התפעלות. וואו, הוא היה עצום , אמר. פרנקו הוציא את סכינו. אתה רוצה לעבד אותו ? שאל את נובס. לא אכפת לי, אמר נובס. נובס לקח מספר חבלים וקשר את רגלי היגואר החתוכות בקצותם ואחר מתח את העור בין ענפי העץ המשתפלים מטה. תעזור לי למתוח את העור , ביקש מפרנקו . פרנקו עזב את הבשר ומשך בחבלים עד אשר נמתח העור . גם נובס ידע כיצד מעבדים עור כמו רוב הנערים בכפר. הוא שלף את סכינו והחל לגרד את העור הפנימי מן הבשר שדבק בו . הסכין היה חד והוא נזהר לא לפצוע את העור. חתיכות הבשר שנפלו מעור היגואר משכו חרקים ונמלים.
חבל שאין מים חמים , לא נוכל לרכך אותו , אמר נובס . לא נורא!, אמר פרנקו. אני מניח שהאינדיאני ישמח לקבלו כשיתאושש , גם אם העור אינו מושלם. איפה הגור ? שאל את נובס. נובס הצביע אל אחד הענפים הרחבים , הגור שכב שם וחבל קצר לצווארו. אתה חושב שהוא יאכל בשר ? שאל נובס את פרנקו . פרנקו לא ידע להשיב. הוא קיווה שהגור יסתגל לבשר גם אם הוא קטן. כשאין ברירה , אין ברירה. הוא החליט לא להאכיל את הגור מבשר אימו ושלף חתיכת בשר יבש שנשארה לו מבשר העופות. הוא ניגש אל הגור שהתכרבל. כשניגש אליו פרנקו הוא הרים את ראשו וחשף את שיניו לקראתו. הגור היה חלש . פרוותו לא בהקה וזה היה סימן שהוא רעב מאד . הגור הריח את הבשר אך לא התקרב אליו. פרנקו הניח חתיכה קטנה בקרבתו, ואז משך את ידו במהירות , התרחק והסתכל מרחוק על מעשי הגור, שאחרי זמן התקרב אל הבשר ונעץ בו את שיניו הקטנות. פרנקו היה מרוצה.

***

כשהתעורר האינדיאני מצא את עצמו בערסל בד ומעליו כילה. הוא הרים את ראשו וראה את פרנקו ונובס מדברים ביניהם, ואת פדרו יושב על הסלע המשקיף אל המפל. פדרו הרגיש אשם שהוא מעכב את חבריו ולכן שתק. פרנקו הרים את ראשו וראה את האינדיאני, הוא סימן לו בידו לרדת. האינדיאני בחן את גופו וראה את התחבושות , אחר כך אימץ את שריריו וירד לאט מעם הערסל, עד שהגיע לתחתית העץ. פרנקו הצביע על עור היגואר והצביע על האינדיאני – "שלך" הוא אמר, ואף שהאינדיאני לא הבין את מילותיו, הוא הבין את כוונתו של פרנקו.
לקראת הערב הצליחו לדוג דג פאקו גדול ובעזרת האינדיאני ביתרו אותו . האינדיאני הוריד חלקים שאינם ראויים לאכילה ואכל אותו נע, אך פרנקו הדליק אש וצלה את נתחי הדג. סוף סוף הם הלכו לישון שבעים במיוחד. הג'ונגל על כל בעיותיו וסכנותיו קיבל אותם אליו והם הרגישו שיוכלו לחיות בו ולהתמזג בתוכו .
למחרת בבוקר כבר היה האינדיאני מוכן ליציאה , בידיו היו פירות יער שהביא וגרגירים אדומים, עליהם שמר בשקית עור קטנה. שקית העור שהייתה קשיחה והכילה את הגרגירים הייתה אטומה שכן גרגירים אלו היו רעל מסוכן , היה צורך לכתשם ולטבול בממרח המסוכן את החיצים הדקים בהם השתמש האינדיאני למוט הנשיפה הארוך. השפעתם אף שהייתה קטלנית לא הרגה בבת אחת את הציד, והיה צורך לדלוק אחריו מספר שעות, עד שכרע ונפל. האינדיאנים היו רגילים במעקב ממושך אחרי בעלי חיים וכשרדף האינדיאני אחרי טפיר נתקל ביגוארית וגוריה, היא הייתה תוקפנית מאד והתנפלה על האינדיאני במהירות. האינדיאני לא הספיק להימלט ומכת טפריה חתכה את ירכו . הוא הצליח לשלוף את סכינו ולהתגלגל אל מתחת לעץ וכשקפצה אל גזע העץ וניסתה להגיע אליו, דחף את סכינו אל צלעותיה . הסכין נשארה שם והיא התפתלה והשתוללה, שוברת את כל מה שנקרה בדרכה . זה היה גם הרגע שבו הגיעו פרנקו ונובס אל קרחת היער.
פרנקו , נובס ופדרו התעוררו וירדו מן הערסלים בקפיצה. האינדיאני על אף צליעתו הבין את רצונם לרדת אל תחתית המפל והיה מוכן להובילם לשם בדרכים שהכיר . הם קיפלו את הציוד לתוך התיקים . פרנקו הוריד את עור היגואר המעובד בגסות ונתן אותו לאינדיאני , שלא רצה לקבלו אלא אחרי הפצרות רבות.
הגור הקטן נקשר לפרנקו, אף שעברו רק ימים מעטים מאז מות אימו . פרנקו טיפל בו במסירות. האינדיאני לא ראה מעולם דבר כזה . בשבילו, היה הגור הקטן, יגואר לכל דבר והקרבה בינו לבין פרנקו סקרנה אותו מאד. הגור הלך אחרי פרנקו שמשך אותו אחריו בחתיכות בשר קטנות .
האינדיאני הוביל בראש , פרנקו והגור הלכו אחריו, ונובס הלך אחרון, מלווה מקרוב את פדרו, שלא סחב דבר,. האינדיאני לא השתמש במנצ'טה , הוא הלך בג'ונגל כמו הפנתר , יורד אל מתחת לגזעים , קופץ מעל , מסית ענפים שחזרו למקומם אחרי רגע. הם כמעט איבדו אותו כמה פעמים בדרך ,אך הוא תמיד חיכה להם , תמיד מופיע שוב כשאיבדו אותו. האינדיאני קרא לעברם קריאות גבוהות שנשמעו כיללות, שסימנו להם את מיקומו. לאחר חצי שעה הגיעו למצוק גבוה . האינדיאני נעצר ובחן את המצוק ועד שהגיעו כולם אליו כבר החל לרדת בו. בתחילה נראה שהמקום קשה לירידה, אך אז שמו לב שהוא בנוי בכמין מדרגות סלע טבעיות, שעליהם ניתן היה גם להישען, וגם לתפוס בזיזים הבולטים מהם. הסכנה העיקרית הייתה החלקלקות שהתגברה ככל שירדו מטה.
הירידה הובילה אותם ישירות אל אגם המים ואת המטרים האחרונים עשו בקפיצה. את הגור שם פרנקו בתוך תיקו, לא לפני שנשרט כהוגן וננשך בשיניו הקטנות של הגור.
האינדיאני קפץ ראשון ופרנקו זרק לו את התיק הכבד שבתוכו הגור. הגור שהרגיש את המים נחלץ מהתיק והחל לשחות לעבר הגדה. כשהגיע אליה היה מדובלל כולו. הוא התנער , אך למרבה ההפתעה חזר אל המים ונעמד בהם.
אד המים כיסה את הכל בענן לבן, ורעש המפל החריש אוזניים . האינדיאני עלה על הגדה. הוא פנה אל היער וילל מספר יללות , יללות נשמעו כהד חוזר מן היער שבמעלה המתלול, אך מי שאוזניו קשובות יכל לשמוע שהיו אלה אנשים שייללו חזרה מקצוות שונים של הג'ונגל.
פרנקו הגיע אל הגדה, פשט את חולצתו וניער אותה מהמים שאחזו בה. הוא הוריד את המוקסינים וניער אותם גם כן, ואחר בחן את גופו מכף רגל ועד ראש. אחריו עשה כן נובס שהגיע אל הגדה . מספר עלוקות היו צמודות אל גופם והם תלשו אותם עוד בטרם הספיקו להחדיר את ראשם לעורם. פדרו לא קפץ, הוא ירד ממש עד פני המים ושחה בזהירות ובאיטיות אל הגדה על מנת שלא יפתחו פצעיו.
כשסיימו את הבדיקה התיישבו על הגדה, אך עוד בטרם הספיקו להשיב את נפשם היו מוקפים בעשרות אינדיאנים ערומים למחצה וקנה נשיפה בידיהם.