ספר – בן האינקה – פרק שישה עשר – סירת האספקה

אייקוצ'ו היה המום , הוא התקשה לדבר . סיקואני לקחה את תיקה ויצאה החוצה , נובס בעקבותיה . אייקוצ'ו השתרך אחריהם, מבולבל כולו . כאשר יצא ראה אותם יושבים על אחת מאבני הבניין משוחחים חרישית . הוא ניגש אל סיקואני וספק את ידיו זו בזו , איך את יודעת את כתב הקיפו , אף אחד לא הצליח לפענח אותו עד כה , זאת אחת התגליות העצומות ביותר . מצויים בידינו באוניברסיטה מאות קשרי חבלים , נמצאו מאות בערים שונות ככל הנראה בארכיוני המלוכה , זה יכול לשפוך אור על אימפריה עצומה שנעלמה ולא קיימת עוד . היא קיימת , אמר נובס . כן , קיימת במובן שנשארו חורבות ואולי חלקי מסורות אצל הכפריים האינדיאנים , אך כוונתי, לא קיימת כתרבות שלמה עם סדרי מלוכה ומערכות שלטון . היא קיימת , אמר נובס שוב . אייקוצ'ו לא הבין . בוא לביתך ונדבר על זה שם .

***

פרנקו כיוון את תוכניתו לחגיגות סוף העונה הגשומה לכבוד הגעתה של ממה אלפה אלת הקציר ולהפרדות מלכתו של קוייצ'ו אל הרעם והרוחות, הדבר יקרה בעוד חודש מהיום ועד אז קיווה מאד שפדרו יחזור ממשימתו . נובס וסיקואני ,ידע , יחזרו בעוד זמן רב והוא קיווה שלפדרו יהיו בשורות טובות לגביו. קוצ'ה הייתה שותפה בסוד תוכניתו וגייסה לשם כך את בנות האקיה . הכהן הגדול הסכים אף הוא ועתה היו כולם בהכנות הקדחתניות לאירוע הגדול.
בכל יום ישב פרנקו עם חלק אחר מבנות האקיה וסיפר להם על העולם שבחוץ, הוא ניסה לתאר להם את העולם הזה ואת מעלותיו אך לא החסיר גם את חסרונותיו הרבים. פרנקו ניסה להסביר לבנות האקיה על המכוניות והגלגלים, על הבתים הגבוהים והמכונות .הוא ניסה להסביר על חוקי הטבע השונים ועל החומרים הרבים הממלאים אותו. הוא צייר להם מדויק ככל שיכל ממראות העיר הגדולה והן העבירו את הדפים סקרניות כילדות קטנות. הן בדקו את עפרונותיו ואת הדפים עצמם , הן שאלו שאלות והשתדלו להבין כיצד נראה העולם הזה, שהוא מתאר כה יפה בפרטי פרטים. קוצ'ה הייתה יושבת במרחק מה מהן מקשיבה לסיפוריו אודות העולם הזר והמוזר וככל שהעמיקה בסיפוריו כך עלתה וצפה בפניה הנבואה השנייה ופחד חלחל בה. הייתה לה הרגשה שפרנקו צודק , אך יחד עם זאת פחדה מן הבלתי נודע שעלול לחדור לאורקהגאווארי.

***

אייקוצ'ו ישב והקשיב לנובס , נובס החסיר את פרטי מיקומה של אורקהגאווארי, אך מנגד האדיר את מערכות השלטון ותבניתה התת קרקעית . אייקוצ'ו תפס את ראשו , מחקר שלם בטעות יסודו, אמר , מי היה מאמין , מי היה מאמין ? נובס דקלם את הנבואה הראשונה ופירש אותה כפי הבנתו אותה , סיקואני לא הרשתה לנובס לומר דבר על הנבואה השנייה וגם את הנבואה השלישית לא סיפרה לו , הדבר היחיד, שאמר לו נובס ברשותה של סיקואני, שקיימות עוד מספר נבואות. רק בני האלים ובנות האקייה ובראשם המלך ראויים להחליט האם לספר למישהו את תוכנם ורק הם שיחליטו לגביהם כרצונם .
לנובס תספר מאוחר יותר אודות הנבואה השלישית בבוא היום כאשר יוותרו לבדם ויתאים הזמן, ממנו לא חששה יותר , הוא היה מבחינתה חלק מהם.
נובס סיפר לו על תוכניתו של פרנקו בכלליות . אנו זקוקים לעזרתך , אמר לאייקוצ'ו לבסוף. אייקוצ'ו בקושי נשם , תגובותיו נעו בין התפעלות לבין תדהמה מוחלטת . העיר הזאת היא עיר מבצר – ראקצ'י בשפת האינקה . ככל הנראה ניסה המלך להגיע לכאן, אך נפטר בדרך. משרתיו הביאו אותו לעיר המבצר וכאן קברוהו . העיר התת קרקעית נשארה סודית וככל הנראה ידע המלך שימיו ספורים ועל כן ציווה לתלות את הנבואה השלישית בחדר קבורתו ולהציב עליה שומרים . כאשר ננטשה העיר סגרו את חדר הקבורה והחביאו את המקום . הג'ונגל סגר על המקום והם קיוו שברבות הימים יחזרו אליו , אולם הגורל רצה אחרת ואימפריית האינקה נפלה ואיתה התקווה לחזור אל העיר, שנשכחה במרוצת מאות השנים שחלפו.
רק העיר התת קרקעית הלכה והתפתחה ואיתה התקוות לשוב ולהקים את האימפריה מחדש. הכהן שכתב את הנבואות היה אגדה עוד בחייו , פאצ'קוטי הכתיר אותו כוילאקומו – כהן השמש ומכתיר המלכים . נבואותיו היו מדויקות והוא נעשה יד ימינו של המלך האדיר אשר הפך בתוך כמה שנים את האינקה לאימפריה עצומה . אגדות רבות נרקמו לשמו ומעשיו מסופרים עד היום בחג השמש באופן רשמי ומאב לבן בכפרי האינדיאנים .
אייקוצ'ו ניסה לדבר, אך דיבורו היה מבולבל , סיקואני התבוננה בו בשעשוע . אני אעזור לכם , אמר לבסוף , אתם מבינים שזה לא יהיה פשוט , אבל אני אשתדל מאד . מה שאתם מבקשים עשוי לקחת זמן וכסף , אך יש לי כמה קשרים שיכולים לעזור . אסור לך לגלות שום דבר לאף אחד , אמר נובס . כל גילוי עלול לסכן את בטחונה של העיר והממלכה.
הימים שעברו התחלקו לשניים , בחלקם עזרו לאייקוצ'ו לארוז את תכולת ביתו ולהעבירה לסירה במעגן בשער העיר . סיקואני העבירה גם את הקאנו אל המעגן . בחלק היום השני עברה סיקואני בכל חלקי העיר. אייקוצ'ו הראה לסיקואני את מחברותיו ובמיוחד את תיעוד הקבר . הוא העתיק במדויק את הנבואה השלישית בשרטטו את החבלים והקשרים שעליהם על דף . סיקואני תיקנה את השרטוט במקומות בהם לא דייק ועטפה את הנייר בעלי דקל כך שישתמר ולא יינזק בדרך. היא תעביר את הנייר ועליו השרטוט לפדרו כאשר יפגשו שוב. המטען החשוב הזה ובו הנבואה השלישית אמור להגיע ישירות לקוצ'ה ללא דיחוי .
מהי התוכנית שלך ? שאל אייקוצ'ו את נובס . אנחנו נתפוס את סירת האספקה ונפליג איתה לסנטה לרגו , שם נעצור ונעביר את הציוד אל סירת האספקה. אייקוצ'ו הרכין את ראשו , אני הצטערתי לשמוע ממך על גורל הכפר , אם תרצה להישאר בסירה, אני אשמח להעביר את כל הציוד על מנת שלא תצטרך להיכנס לשם שנית. נובס נענה להצעה בשלילה . צריך להמשיך הלאה. משימתו צריכה להתבצע ועליו יהיה להתגבר . הוא המשיך בתיאורו את משימתו, משם תחזור סירת האספקה לכיוון מפגש הנחלים טפה וטודה שם יחכה פדרו ואליו נעביר את הציוד ונמשיך בדרכנו לעבר פוארטו מלדולנדו , קוזקו ולימה . אם מסענו יצליח ונשיג את מבוקשינו תוכל לחזור איתנו אל העיר התת קרקעית ולעזור לנו להצילה מחורבן , אך אם תבגוד בנו , לעולם לא תזכה לדעת דבר עליה ועל תרבותה. סיקואני התערבה ואמרה לאייקוצ'ו, אולי בעתיד אגדות יקשרו גם בשמך. אייקוצ'ו צחק , אני חושב שהבהרתם את עמדתכם היטב . אני מתכוון לעזור לכם ככל יכולתי, גם בשורשי זורם דם האינקה ומחקרי זה מגיע ממקום עמוק ביותר בתוכי, אני מרגיש שנועדתי לכך בכל לבי.
הם עדיין לא בטחו בו כל כך, על אף דבריו הכנים.
הימים עברו , והצפייה גברה , נובס ידע שבעוד זמן קצר יחזור אל המקום ממנו יצא . הוא ידע שאביו ואמו היו יכולים להתגאות בו אם היו רואים אותו עתה , הוא התבגר באחת , אולי דמעותיו יבשו אך לבו הפך להיות שייך לג'ונגל .הוא חייב להצליח במשימתו.
הוא תהה מה אומרת הנבואה השלישית , כנראה עוד לא בשל הזמן מבחינתה של סיקואני להעביר לו אותה . אם היה דורש זאת הייתה מספרת לו מיד , אך מכיוון ששתקה, הבין שהנבואה אינה פשוטה , יש צורך בהכנה נפשית על מנת לקבלה , אולי סימן שתקבל סיקואני שהיא יכולה לעשות זאת , הוא לא לחץ עליה בנושא.
ספינת האספקה איחרה ביומיים , הזיקוק התפוצץ ממש מעל לעיר. סיקואני נבהלה . הזיקוק התפרק למאות חתיכות ירוקות ואחר כך אדומות ושטף את השמים בחלקיקים מנצנצים מוזהבים. אי אפשר היה לפספס אותו. סיקואני נובס ואייקוצ'ו נפרדו מהבית ולקחו את תיקיהם. סיקואני יצאה ראשונה מסבך היובל היישר אל נהר הטפה וקריאת תדהמה נפלטה מפיה . היא ציפתה לסירה קטנה, אך מולה עמדה סירה באורך של כחמישה עשר מטר סיפונה גבוה ממנה מאד, קשיחה וכבדה, ללא מפרש וללא משוטים. ממעלה הסיפון השקיף רב החובל חורחה עם כובעו ושפמו המחודד והשקיף אל העצים , הוא ראה את הקאנו של סיקואני ונופף לה , היא עזבה את המשוט ונופפה לו בחזרה , הסירה של אייקצ'ו יחד עם נובס יצאה מבין הסבך ואייקוצ'ו נעמד עליה וקרא לחורחה בקול, חורחה החזיר לו שלום ונופף לו בידו. סיקואני תהתה כיצד הם יעלו למעלה אך התשובה לא איחרה לבוא , שני מנופי דגים הזדקרו מהסיפון ושלשלאות הורדו למטה אל המים , רצועות חוברו על ידי אייקוצ'ו אל ווים בסירתו ואנקולים הוכנסו אל הרצועות , סיקואני נדהמה שוב , הסירה על ציודה ויושביה נתלשה מן המים בקול רועם והתנופפה באוויר , הסירה הגיעה עד הסיפון והועלתה עליו אל מתקן מיוחד שקלט אותה . ,אחר כך הורדו השלשלאות שוב ,על אחת מהן ירד אחד מן המלחים אל הקאנו שבו ישבה סיקואני , המלח הקיף אותו ברצועות במהירות והידק את האנקולים אל הרצועות ולפני שסיקואני הספיקה להבין כבר התרומם הקאנו אל עבר הסיפון הגבוה יחד עם סיקואני, הוא נקלט אל מקומו ונקשר אליו , נובס הושיט לסיקואני את ידו והיא קפצה אל הסיפון . חורחה ניגש אליהם ולחץ את ידיהם . הסיפון היה עצום בעיני סיקואני , קול חזק נשמע מתחת לסירת האספקה והמנוע התחיל לעבוד , סירת האספקה החלה בשיוט וסיקואני תפסה את המעקה והסתכלה על השובל שהשאיר אחריו המנוע , ההבנה על העולם שבחוץ החלה לחלחל בה . עולם חזק ועוצמתי , ופתאום היא הבינה איזה חורבן עלול עולם כזה להביא על עירה . נובס ניגש אל חורחה. הוא סיפר לו בספרדית על הכפר , חורחה הזדעזע , הוא הכיר את כל תושבי הכפר , את חלקם הגדול בשמותיהם , היו פעמים שהוא וצוותו נשארו ללון למספר ימים והתושבים אירחו אותם מכל ליבם. הוא הכיר באופן אישי את אביו של נובס , הוא שאל על פרנקו ונאנח אנחת רווחה כשנודע לו שהוא חי. נובס לא פירט את קורותיהם , הוא הציג את סיקואני כחברתו , חורחה לא ידע על העיר האבודה , הוא ידע רק שאייקוצ'ו עושה שם עבודה ארכיאולוגית , בהסתובבויותיו הרבות למד חורחה גם לשתוק ובעיקר לא לשאול שאלות .הוא לא היה דברן גדול אך טוב לבו עשוהו לאדם שהכל אהבו.
הוא בוודאי יעזור להם להעמיס את הציוד על ספינתו , הוא לא היה מוכן לשמוע על תשלום כלשהו. כשהתקרבו לכפר ניתן היה להבחין בצמחיה הגדלה פרא במקומות שהאדם בירא לפני כן , השדות הנטושים העלו צמחיה שגבהה לגובה הברך בקושי, מן הרגע שביראת את היער שוב ושוב הצמחייה מתקשה לחזור לעצמה בשל דלות האדמה. השביל הראשי התכסה אף הוא בעשביה מעטה , דלתות הכפר היו פתוחות לרווחה והמזח היה שבור בחלקו הצפוני, כשאין מי שייתקן הטבע עושה שמות בכל.
נובס התעקש לרדת על אף הפצרות חוזרות ונשנות מצד אייקוצ'ו וחורחה. לבסוף ירדו כולם . סיקואני החזיקה בידו של נובס . הוא הסתכל סביב , הגשם שטף הכל ואפילו עקבות השריפה נמחקו כמעט כולם , הוא חיפש גופות או שלדים אך גם הם נעלמו כלא היו , לא נשאר שריד שנתן להם את ההבנה על שהתרחש בכפר חצי שנה קודם. נובס פנה קודם לבקתת הוריו שעכשיו נשאר ממנה רק יסודות ומספר קורות שקצותיהן מפוחמות , הצמחייה שעלתה בכפר עד לגובה הברכיים ובחלק מן המקומות כיסתה שאריות ציוד וכלים . נובס נשא תפילה חרישית ואחר כך קד קידה וכרע על ברכיו כדרך האינדיאנים בני האינקה. סיקואני עמדה כל העת לצידו. הוא נשען על רובהו וקם ואחר הלך לכיוון מבנה החירום. גגו קרס כליל, דלתו נטתה על צירה, נובס פחד להיכנס ראשון הוא זכר את אביהו שוכב במיטה מת. חורחה פתח את הדלת שנפלה בקול רעש , הוא דילג מעליה, הגג קרס כליל וחלק מן המדפים גם הם. העמוד האמצעי עדיין עמד ותמך בחלק מקורות הגג , בבקתה שרר אי סדר. נובס נכנס , גם שם לא נשאר שריד מן הגופות , המיטות היו נקיות והשמיכות והמזרון היו אכולות גם הם, היכן שנחה לפנים גופת אדם. חורחה הורה לארבעת המלחים שאיתו להעמיס את הציוד , ארבעה גנראטורים , שלושה חביות דלק מלאות , כבלים ומנורות, נובס עבר בין המדפים וזרק לעומת הפתח ציוד נוסף , הם לקחו משורים ומכונות חיתוך , רתכת אחת , רובים נוספים ותחמושת , ארגז חומרי נפץ ודינמיט. בארון הסגור היו יומנים ומפות , עיתונים מזמנים שונים ותמונות , חלקם של המשפחות וחלקם של הכפר ורגעי שמחה בהם הצטלמו , נובס לקח הכל בארגז ברזל כבד. שני מנועי סירות וחלקי חילוף של סירת האספקה , חלקם חלודים, אך ברי שימוש, שמנים וקופסאות שימורים סגורות. הם העמיסו מלכודות בעלי חיים מברזל ומחבלי מתכת , גלגלות ומכשירי חשמל קטנים כגון מקדחות , משייפות ומחרטות , שני משורים חשמליים לנסירת עצים העובדים על דלק ומספר משורים נייחים על חשמל , נובס לקח את כל חוברות ההסבר והירחונים המדעיים וכל ספר לימוד שמצא. שני קונגואים לחציבה וראשים מתחלפים, ציוד חפירה וסולמות מתקפלים. המלחים עלו על המגדלים הנמוכים והורידו מהם ארבעה זרקורים ורמקולים שהיו עליהם , את הציוד הקטן שמצאו הכניסו לארגזי מתכת ושמו בתוכם ברגים ומסמרים , פנסים וכלי עבודה קטנים. סיקואני לא הכירה את רוב הכלים וגם לא הצליחה לשער למה הם משמשים , אך היא ראתה את נובס שולט ביד רמה באיסוף הדברים וידעה שהכל בשליטתו. לקראת סוף ההעמסה הוציא נובס את המפה מתיקו ומסרה לחורחה , חורחה סימן בה את מיקום הכפר ואת נתיב השייט עד לפוארטו מלדולנדו , הוא גם סימן בעגולים כפרים נוספים בהם עבר לאורך נתיבו. קאנו אחד שנשען על קיר המבנה היה סדוק לאורכו, ואילו השני, היה במצב טוב ובתיקונים קלים ניתן היה להשמישו שוב. הם הוציאו סירה שמנועה נלקח כבר קודם לסירת האספקה . ארבע שעות עמלו על פינוי הדברים , כולם ידעו שזוהי הפעם האחרונה בה יראו שוב את הכפר . בעוד כחצי שנה לא יישאר שריד מן המזח והג'ונגל יסגור עליו לתמיד.
כאשר יצאו השמש עמדה לשקוע והערב ירד , נובס התקשה להיפרד , בכל כמה שניות היה עוצר ומביט שוב ושוב על הכפר ההולך ומתרחק ממנו. כאשר עלו כולם אל סירת האספקה הודלקו אורות הסיפון מה שהקשה עוד יותר את היכולת לראות לעומקו של היער. נובס מצא מקום בירכתיים והתיישב מבלי להוציא מילה, הוא היה סחוט והדמעות זלגו מעיניו ללא יכולת לעצרם. סיקואני הייתה לצידו מניחה לו לבכות . היא התבוננה בו ולבה נכמר עליו. כך נראה חורבן, חשבה לעצמה ,האם כך גם יראה חורבנם ?

***

פדרו כבר חיכה במפגש הנחלים , על החוף במרחק מה מן הגדה בנו את המחנה כך שלא יראה מן הנהר. כעבור יומיים הגיעה ספינת האספקה אל המפגש , למזלם נשארו כשעתיים עד לרדת החשכה. במחנה הזמני חיכו כעשרים וחמישה איש , הם לא ידעו דבר על העומד לקרות , נאמר להם שהם עתידים להשיט את הסירות אל העיר. הם הביאו איתם כעשר סירות רחבות המתאימות להעמסת ציוד. כאשר הגיעה סירת האספקה היה פדרו מחכה באחת הסירות . נובס זיהה אותו ממרחק. גם הוא חשב שזה לא נכון שהאנשים יהיו חשופים למראה של סירת האספקה והוא שמח על תבונתו של פדרו שלא איפשר להם להקים את המחנה על הגדה, אלא במרחק מה ממנה . בתחילה הורדו הסירות שהיו על סיפון הספינה כולל הקאנו , כל מה שיכלו לשים בסירת המנוע הושם בתוכה והורד אל המים. לאחר מכן העלו בעזרת המנופים את הסירות אותן הביא פדרו אחת לאחת והעמיסו אותן בציוד הרב, בהקפידם לא להעמיס אותם יתר על המידה. סיקואני חיפשה בת אקייה, אך לא מצאה, מספר דקות לפני בוא הספינה כאשר טרטור המנוע נשמע ממרחק ביקש ממנה פדרו לעזוב אותו ואת הסירות שבנהר ולפרק את המחנה, שכן עליהם להיות מוכנים לתזוזה מהירה ככל האפשר . קואלי לא הצליחה להבין עדיין מי יעמיס ויעביר את הציוד אל הסירות. היא שיערה שכמות הציוד קטנה מאד אם פדרו נשאר לבדו ומחכה לו ומצד שני תהתה מדוע לציוד כה קטן צריך מספר כה רב של סירות כה גדולות . תוך שעתיים היה עליה לחזור חזרה אליו עם כל האנשים על מנת להשיט את הסירות אל העיר. פדרו במצוותו של פרנקו התעקש שאף אחד לא יהיה איתו כאשר סירת האספקה תגיע , כל מגע עם העולם החיצון ובכללה סירת האספקה עלול לזעזע את האנשים. סיקואני הצטערה על הדבר , היא רצתה מאד לפגוש מישהי מבנות האקייה, אחיותיה למקדש, היא קיוותה שתיראה את קואלי מלוותו של פדרו מבנות האקיה , אך גם הבינה את חשיבות הסודיות . העולם שנפתח בפניה בזמן הקצר שהייתה עם נובס זעזע אותה מאד והקשה עליה לחשוב בצלילות כפי שלמדו אותה במקדש , בלית ברירה הביאה את מחצלות הדקל העוטפות את הנייר עליו כתובה הנבואה בכתב הקיפו לפדרו , היכן קואלי ? שאלה את פדרו בעודה מרכינה את ראשה מן הסיפון לעברו, פדרו הצביע לכיוון היער , מכינה את האנשים לשיוט אל העיר, אמר לה. היא בקשה ממנו לתת אותו לקוצ'ה ביד . פדרו הבטיח לה את הדבר. אייקוצ'ו חיפש זכר לעיר, אך הבין שלא יוכל לגלותה בעצמו בלא עזרה משמעותית מהם ועדיף היה בעיניו שיתוף הפעולה שהובטח לו.
הסירות הורדו כולם למים ונקשרו על ידי פדרו לעץ עצום ממדים, ששורשי האוויר שלו ירדו אל תוך המים בכמויות ניכרות. נובס התעקש לרדת אל סירתו של פדרו, הם התחבקו בדממה. שניהם התיישבו בסירתו של פדרו ודיברו על שעבר עליהם. נובס סיפר לפדרו על הנבואה השלישית שהוא עתיד להביא לקוצ'ה, ועל המפה שיש להביא לפרנקו. הוא עצמו עוד לא ידע מהי, אך הוא היה בטוח שהדבר יתברר לו בקרוב. סיקואני תירגע כאשר הנבואה תימסר ואז תספר לו עליה.
הוא סיפר לו על אייקוצ'ו ומעשיו , על סיקואני ועל תפיסתו של אייקוצ'ו עוקב אחריהם בתחילה , פדרו התפקע מצחוק לשמע הדברים ויושבי סירת האספקה הציצו מבעד לגדר הסיפון לראות על מה ולמה.
נובס קם ממקומו לאחר שחורחה ניגש אל הסיפון בפעם השלישית על מנת לקרוא לו. הוא חיבק את פדרו שנית . ככל הנראה נחזור עם סירת האספקה בעוד כחצי שנה הבטיח לפדרו ואם נצליח להקדים נעשה זאת, שמרו על העיר , שמור על פרנקו ועל קוצ'ה, נובס העביר לו את המפה , סוף סוף נוכל לדעת את מיקומינו המדויק , תן את זה לפרנקו, הזכיר לו שוב . נובס טיפס על האנקול והשרשרת התרוממה בעזרת המנוף , כשהגיע למעלה משכו אותו המלחים , הוא נופף לפדרו ממרומי הסיפון ופדרו החזיר לו שלום. סירת האספקה החלה להתרחק, נעלמת מאחורי עיקול הנהר לכיוון פוארטו מלדולנדו משאירה את פדרו עומד לבדו בין הסירות העמוסות לעייפה מנופף לעברם לשלום.

***

כשעזבה סירת האספקה הגיעה קואלי עם האנשים . הם עמדו על הגדה בין שורשי האוויר הכבירים מסתכלים על הסירות העמוסות ציוד . קואלי פתחה את עיניה , מתקשה להאמין למראה עיניה , הסירות היו עמוסות ציוד כבד , כל הסירות היו שקועות במים, מעבר למחציתם והעמסה כזאת, כך ידעה הייתה צריכה לארוך מספר ימים עם כמות אנשים גדולה בהרבה ממה שהביאו איתם . שאר האנשים לא ידעו כמה זמן לקח להעמיס אותם ומי עזר לפדרו ומכיוון שראו את הפתעתה הרבה של קואלי ייחסו את הדבר לכוחותיו של פדרו כאל . פדרו עמד על הסירה כשהגיעו , לבדו מול הנהר . מראהו הרשים את כולם , ידיו על מותניו ומבטו אל האופק.

***

חורחה ניגש אל נובס , שלושה שבועות עד לפוארטו מלדולנדו , עצירה קצרה אחת בדרך בסט פאולוס להצטיידות באוכל ודלק , אמר לו , נובס הודה לו . נובס וסיקואני קיבלו חדרון קטן ובתוכו מיטת קומתיים צרה , ציודם היה איתם בתיקים אשר איתם יצאו למסע , על הסיפון בשני תיבות עץ גדולות שמו את חפציהם מסירת הציוד. באחד הארגזים היו שתי שקים גדולים מלאים בזהב טהור מגורען, כמות שיכולה להספיק להם למשימתם כפי ששיער פרנקו. בעיני האינקה לא היה לזהב שום משמעות , מתכת יפה היכולה לשמש לשימושים מסוימים , כמויות הזהב שנאגרו אצלם. במחסניהם היו עצומות , העושר שאגרו מבלי לדעת זאת, היה אגדי בכל קנה מידה. הם ישבו על עורק זהב עצום וככל שהעמיקו את האולמות כך מצאו כמויות זהב גדולות יותר ויותר.