ספר – בן האינקה – פרק שבעה עשר – תחילתה של תוכנית

קואלי נצחה על המסע חזרה , פדרו ישב בסירתו וקואלי חתרה . הם לא פנו לעבר נהר השינגו לעבר המפל, כפי שעשו כאשר הגיעו לראשונה. פדרו תהה כיצד יצליחו להוריד את הסירות עם הציוד הרב והכבד כל הדרך למטה עד למקדש השמש. מנוע אחד הצריך סחיבה של ששה אנשים לפחות בשביל רחב ונוח, כך שכולם יוכלו לשאתו. הוא לא שאל את קואלי , הוא סמך עליה , היכרותם במשך החודשים האחרונים הפכה אותם לחברים טובים. הדרך חזרה אל העיר נכנסה מנהר הטודה אל נהר אחר, חסר שם ספרדי, אך שמו המקומי בפי תושבי האינקה היה מאקו. המאקו הקביל לנהר השינגו וממנו יצא יובל שקט וקטן באורך של כחמישים מטרים , היובל היה כולו מעשה ידי אדם, גדותיו היו בנויות אבן מוגבהת ושיוו ליובל צורת תעלה קצרה שהסתיימה בפתאומיות באגם קטן שקירותיו היו גם הם מעשה ידי אדם . לא ניתן היה לראות את היובל מנהר המאקו שכן עלווה ירוקה סוככה על פתחו . שני אינדיאנים עמדו על ענף העץ והרימו אותו על מנת שהסירה תוכל לעבור . שאר הסירות לא נכנסו כלל אל היובל ופדרו תהה למה ? כאשר הגיעו לאגם הקטן, קפצה קואלי מן הסירה ונכנסה אל לבין הסלעים הגדולים המגבילים את האגם . תישאר במרכז האגם , ביקשה מפדרו. פדרו הכניס את משוטו לתוך המים וחתר אל מרכז האגם. הוא תהה מדוע הגיעו למקום זה. מאחוריו הפסיקו המים לזרום , בתחילת היובל הסתתר סכר אשר היה פתוח באופן תמידי , אך עתה סגרו אות האינדיאנים וחסמו את זרימת המים מנהר המאקו אל היובל. קול חזק נשמע ופדרו שם לב שמפלס האגם יורד וככל שהוא ירד כך ירדה הסירה איתו , ירידת המים נמשכה כעשרים דקות , ירידה איטית ומדודה. הייתה זו כמין באר עמוקה שירדה לעומק עשרים וחמישה מטרים בקרוב. כשהגיעה הסירה לתחתיתה עמדה שם קואלי על מדרגת אבן מוגבהת, מהיכן אתה חושב מגיעים המים אל הנהר התת קרקעי אשר עובר בעיר המיאטה אורקהגאוורי ? שאלה את פדרו. זהו הפתח דרכו נכנסים המים מנהר המאקו כפי שקראת לו אל תוך העיר , הם ממשיכים בין האולמות ויוצאים אל האגם מתוך המערה שבמפל בה נכנסתם אל העיר. שלושה סבלים התקרבו מבוססים במים ומשכו את הסירה עמוסת הציוד אל עבר מעגן קטן ורדוד. פדרו קפץ מן הסירה והתבונן בשני אינדיאנים ערומים למחצה הסוגרים את הסכר שוב. למעלה עכשיו מודיעים על פתיחת הסכר בתחילת היובל. המים שיחדרו מן היובל ימלאו שוב את הבאר העמוקה עד אשר ייווצר שוב אגם בסוף היובל ואז תוכל סירה נוספת להיכנס, אמרה קואלי. אני רוצה לעלות למעלה ביקש פדרו מקואלי. היא הובילה אותו דרך גרם מדרגות שעלה עד האבנים המגדרים את האגם. המים הגיעו אל מפלס היובל ומילאו אותו וסירה נוספת נכנסה אליו על מנת לרדת במעלית המים אל תוך העיר.אני מניחה שהופתעת מכך שאנו מסוגלים לתחכום כזה, התגאתה קואלי בהשתחצנות. פדרו חייך אליה , אני מניח שהיית מופתעת מהמהירות בה הטענתי את הציוד על הסירות, אה ? לכל אחד יש את הסודות שלו , אמרה קואלי , פדרו טפח על שכמה , ואחר פנה אל המדרגות. הוא פנה בעקבות הנהר התת קרקעי , בנות אקיה אחרות קיבלו את פניהם של פדרו וקואלי. קואלי הסבירה להם את הקורה והן תפסו את עמדותיהן בסכר התחתון ובאגם החיצוני , שומרים הסתובבו בכל מקום ועקבו בעיניים חדות אחרי הנעשה. אנחנו צריכים ללכת עכשיו היישר אל קוצ'ה ופרנקו אמר פדרו לקואלי , יש לי מספר דברים חשובים אליהם. הנהר התת קרקעי שהלכו לאורכו היה יבש כמעט לחלוטין ילדים ונערים תפסו בו דגים שנלכדו בשלוליות רדודות שנשארו מן הנהר היבש שפסק לזרום הם נזהרו מפרצי המים שהגיעו בכל שעה לערך עת הסכר התחתון נפתח וסירה נוספת הוכנסה . לבושו של פדרו היה כלבושם של בני המיאטה , אך מי שראה אותו באולמות כרע על ברכיו לפניו ולפני קואלי. הם המשיכו בדרכם, עד לדלתות הכבדות אשר פנו אל המפל . לא נוכל לעבור מתחת למפל , אמר פדרו , אלה דברים עדינים ואסור שיירטבו . קואלי צחקה , מתחת למפל עוברים רק בזמנים מיוחדים , הפעם אביא אותך למעגן התת קרקעי שלנו . דלת צדדית הובילה אותם למעגן, הקירות היו מוארים בלפידי אש שהיו תקועים במגרעות בתוכם. במעגן היו מספר סירות, קואלי הוליכה אותו ביניהם על מדרכת אבן , אתה מזהה את הקאנו הזה ? הצביעה על אחד הקאנואים השונה משכניו. זה היה הקאנו של פרנקו , הוא שרד בקושי את הנפילה מראש המפל . תיקנו אותו והכשרנו אותו לשייט , אמרה לו. מה עם הסירה והציוד , שאל פדרו , אני מניחה שהכל נאסף , אם אינך רואה את הסירה כאן, סימן שלא הצלחנו להחזירה לכשירות . מצבה היה ככל הנראה גרוע מאד. והציוד? שאל פדרו, משינו אותו מן המים והוא נמצא באחד ממקדשי הכהנים.
שייט בבגדים מלכותיים חיכה להם. קואלי ופדרו עלו על הסירה והתיישבו . פדרו החזיק את מארז ענפי הדקל, אשר עטף את הנבואה השלישית ואת המפה . הוא פחד פן ירטיבו אותם רסיסי מים מן המפל. הסירה ניתקה מן המזח ושטה דרך מנהרה, שפדרו לא הכיר , היציאה אל הנהר הייתה דרך מקדש שהיה חצוב בסלע הגדה התלולה. שעריו נפתחו ואור שמש שטף אותם , פרנקו הסתנוור וכאשר התרגל ראה את הכיכר הרבועה מולו , השייט עקף אותה במיומנות טובל את משוטו היחיד במים בקלילות , מקדש השמש ניצב מולם בכל הדרו אך פדרו ידע שפרנקו וקוצ'ה מחכים להם במקדש הירח, במקום מגוריהם שלו ושל נובס .
קואלי לא ידעה מה נושא עמו פדרו , פדרו היה נרגש לקראת המסירה, הוא רצה לראות את פניה של קוצ'ה ושל קואלי כאשר יתברר להם שנובס השיג את הנבואה השלישית. חמש מאות שנה עברו על הנבואה שהייתה מוסתרת , מי היה מאמין, שבזמן כה קצר מעת הגעתם יתרחשו דברים כה נפלאים . הוא קיווה שתוכניתו של פרנקו תצא אל הפועל , אם הדברים הטובים קרו לבני האינקה גם הדברים הרעים עלולים להגיע אליהם.
פרנקו וקוצ'ה חיכו להם בפנים המקדש , פדרו נכנס ראשון וקואלי אחריו , פרנקו התקדם לעברו וחיבק את פדרו , כך עשתה קוצ'ה לקואלי, הם היו במתח, האם צלחה דרכם . פדרו השתחרר וקד קידה לקוצ'ה . הוא הניח את עלי הדקל על השולחן ופתח את העטיפה . המפה הייתה מונחת, פתוחה שלמה ושמורה . קואלי וקוצ'ה הסתכלו עליה , פרנקו התכופף ובחן אותה, שם את אצבעו על מיקומו של הכפר סנטה לרגו במפה, אחר כך, העביר את אצבעו לאורך נהר טפה , הוא זז מעט על מנת שקוצ'ה וקואלי יוכלו לראות , אחר כך המשיך עם אצבעו לאורך נהר טודה ומשם אל נהר שינגו , פרנקו הכין מבעוד מועד עיפרון, הוא הוציא אותו וסימן את מיקום העיר התת קרקעית בין שלושת המפלים . אחר כך חזר וסימן את ראקצ'י העיר האבודה בעיגול נוסף , קו כחול נע בין סנטה לרגו לפוארטו מלדולנדו, ופרנקו ידע, שבדרך זו נעים עתה נובס וסיקואני . הם יגיעו בעוד פחות מחצי שנה, אולי אפילו חודשיים שלושה, אמר פדרו , הם רוצים להגיע לקוזקו ואחר כך ללימה . הם ישלימו את משימתם ואז יחזרו עם סירת האספקה, כך אמר לי נובס . פרנקו הנהן . זהו ? שאל פרנקו , פדרו נענע את ראשו בשלילה , אני חושב שכדאי שתשבו , פנה בעיקר לקוצ'ה וקואלי , למה ? שאלה קוצ'ה . הבאתי עוד משהו שעלול להפתיע אתכן מאד . קואלי הסתכלה בו , הוא לא גילה לה דבר עד כה, אנחנו נעמוד, אמרה קוצ'ה , כרצונכן , נענה פדרו , הוא שלף את הנייר התחתון והפך אותו , בנייר היה מצויר בכתב ידו של נובס ותוספות של סיקואני ה"קיפו", קוצ'ה עיינה בדף וידיה רעדו , מה קרה ? שאל אותה פרנקו , קוצ'ה בקושי יכלה לדבר , אך לקחה נשימה עמוקה , התרגשות גדולה אחזה אותה , קואלי הסתכלה בה, ונענעה בראשה בתהייה , הנבואה השלישית , הם מצאו את הנבואה השלישית , אמרה קוצ'ה ורעד עז אחז את קולה . פרנקו עמד לידה מוכן לתמוך בה, הוא ראה את התרגשותה הרבה. קוצ'ה התעשתה, בידינו הנבואה השלישית, היא קראה אותה במהירות. אני לא בטוחה שסיקואני תחזור במהרה, אמרה.
***
הישיבה הראשונה נפתחה בהקשה חזקה על לוח הזהב של האל אינטי , השתתפו בו רק בנות האקיה באולם המקדש של האל אינטי, אל השמש. מטרת המפגש הייתה לחשוף אותן, לטכנולוגיה שהגיעה מהכפר .
המכונות אמנם ירשימו אותן, אך כדי לבצע את תוכניתו יהיה עליו לחשוב בגדול . בנות האקיה כבר הבינו מה צופן העולם החיצון, הם שמעו את הסיפורים ולאט הבינו את עוצמתו, אך מעולם לא ראו במו עיניהן את מה שהוא יכול להציע.
בנות האקיה ישבו מסביב לציוד הרב שהגיע למקדש , הן עצמן היו צריכות להעלות אותו במדרגות אל המקדש , אך על אף הקושי והכובד הרבים הן לא התלוננו. פרנקו הוריד את גלימת המלכות ולקח את רצועת המנורות , הוא העביר מנורה אחת בין כולן , נתן הסבר קצר ואחר נפנה לטפל בגנראטור , הגנראטור נבדק , הוא היה מלא בשמן ודלק , פרנקו לקח את הידית ומשך בחוזקה , קול טרטור החל לבקוע ממנו אך הגנראטור עדיין לא נדלק , הוא בדק את הכפתורים שיחק עם הידיות, כיוון אותם שוב ואחר כך שם את רגלו על הגנראטור ומשך בכבל . הגנראטור השתעל והחל לפעול , פרנקו עזב את הידית וכיוון שוב את המנוע, שהגביר את פעולתו. בנות האקיה היו מתוחות , הרעש העז לא היה מוכר במקומותם , עד עתה חיו חיים של שקט ועתה נכנס רעש חזק לעולמם , חלקם אטמו את אוזניהם בידיהם . פרנקו לקח את הכבל הארוך ושם אותו על השולחן הארוך לפניהן וביקש מן השומרות לכבות את הלפידים, שהיו מקובעים לקירות , השומרות מיהרו וכיבו אותם וחושך מוחלט השתרר באולם הפנימי , פרנקו גישש את דרכו וחיבר את התקע לגנראטור. אור פרץ מן המנורות , אור מסנוור שהאיר ברגע את האולם הענק והרתיע לאחור רבות מבנות האקיה, שחלקן קפצו מכיסאותיהן בבהלה , וחלקן כיסו את עיניהן בידיהן .
קולו של פרנקו נשמע בברור , מבקש מהן לחזור למקומן , הן הסתכלו זאת בזאת . אך לא המרו את פיו . קוצ'ה נאלמה , היא לא הבינה מהיכן בוקע האור וכיצד עשה זאת פרנקו .
הוא ביקש מהשומרות להדליק שוב את הלפידים וניתק את הגנראטור , האור פסק ברגע ואנחת רווחה יצאה מפיהן של רבות מבנות האקיה .
פרנקו הסב את תשומת ליבן לשאר הכלים והחפצים שהיו מונחים על הרצפה . כל כלי מבצע משימה שאינכן מכירות , עוצמתם רבה מאד . הוא ביקש להביא לאולם גזע עץ עבה , עשר בנות אקיה הניחו אותו על גבי שולחנות האבן הנמוכים . האם לדעתכן ניתן לחתוך את בול העץ הזה ? כולן הנהנו, במה ? שאל פרנקו , אחת מבנות האקיה החזיקה בידה גרזן מלחמה , פרנקו צחק , כמה זמן לדעתך צריך על מנת לחתוך את הגזע הזה ? שאל והטה את ראשו לכיוון הגזע . האישה העריכה את הזמן ונקבה בזמן של כחמש שעות על מנת לחטוב אותו . אני רוצה להראות לכם משהו. הוא הרים את המשור, שהיה מונח לידו והחזיק אותו בידו האחת , כדאי לכן לסתום את אוזניכם , הציע להם . הוא מתח את הכבל והמשור שרק. השרשרת החלה להסתובב במהירות , פרנקו לחץ על הכפתור והמשור רעם בחוזקה , בנות האקיה נשמעו לו עתה וסתמו את אוזניהן בידיהן . פרנקו קרב את המשור אל גזע העץ ושבבים קטנים עפו לכל עבר , החריץ שנתהווה העמיק במהירות ופרנקו חתך את גזע העץ הגדול במהירות רבה מאד, עד אשר נחצה והתנפץ אל הרצפה ברעש גדול . השולחן רעד מעוצמת הרעש ובנות האקיה נדהמו למראה עיניהן . הם דברו אחת אל השנייה מנסות להיווכח שכולן ראו את הפלא הגדול. קוצ'ה ישבה ובהתה בפרנקו , עוצמתו וקרנו עלו בעיניה , הוא הפך למלך אדיר השולט בקסמים וכישופים , היא לא אמרה דבר, אך עיניה אמרו הכל . כמות החפצים הייתה עצומה , קואלי סיפרה לה שלא הצליחה להבין כיצד הגיעו כולם אל הסירות הריקות , פחות משעתיים לאחר שעזבה על מנת לפרק את המחנה היו כל הסירות עמוסות לעייפה. פדרו היה שם לבדו ואף אחד לא היה איתו כשהגיעה אליו.
פרנקו השתיק את הרעש בכבותו את המשור ונתן לשקט לחדור אליהן לאט , הוא הבין את העוצמה של מעשיו , הוא התבונן בקוצ'ה וחייך אליה , חיוכה אליו היה מהול עדיין בתדהמה , הפתעה וחוסר אמון למראה עיניה . חלק מבנות האקיה התקשו לשבת , חלקן הסתובבו ולא הצליחו לעכל את שראו .
בנות האקיה הנכבדות , אמר פרנקו בשפת קצ'ואה בהירה וטובה , היום ראיתם את העוצמה הגלומה בעולם החיצון , מה שראיתן הנו כאין וכאפס אשר אתן עתידות לראות , העוצמה הזאת יכולה להרוס אותנו במחי יד אחת ומצד שני אנו יכולים להשתמש בה לתועלתנו . כשיגיעו האנשים מן העולם החיצון נהיה מוכנים לקראתם , לא בכדי להילחם בהם, אלא על מנת שידעו, שהידע אינו נחלתם בלבד, שגם אנחנו שולטים בו . ידע זה כוח ועל כן דאגתי הראשונה היא לתת לאנשים ידע ויחד איתו לתת להם כוח לעמוד בני האלים הלבנים. בני המיאטה יבכו אולי, כשידעו שלא יהיו בעלי הידע הבלבדיים , אולם מי שיבין את הכוחות העומדים מולנו שם , בעולם החיצון, יבין שרק אם נתאחד נוכל להם. נובס וסיקואני לא יחזרו אלינו בסירה , הם ירדו אלינו מן השמים, הם יאירו את העיר ויאפשרו לנו לחיות בשגשוג . אם נגשר על הפערים בינינו לבינם נוכל לעמוד מולם ללא חשש, אך אם נפחד מהידע נפסיד במהרה . אסור לנו להיות חלשים , עלינו להקדים את כולם ולהפוך את אורקהגאווארי עיר האוצרות התת קרקעיים למקום שיוביל את האינקה חזרה לימי הזוהר שלה . אנשים בני עמינו הנמצאים בערים העצומות, בהרים הגבוהים וליד המים הגדולים מצפים שנוליך אותם חזרה אל האושר והשגשוג . הנבואות לא מתו , הנבואות חיות עימנו .
אבל מה עם הנבואה השניה ? נשאלה שאלה מתוך קהל הנשים ,
הנבואה לא חייבת להיות נבואת חורבן ,השיב פרנקו, היא יכולה להיות נבואה המבשרת על עתיד חדש בעל ידע חדש הצופן בתוכו עוצמות חדשות, אבל זה יקרה, רק אם נדע להשתמש בידע הזה בתבונה. ראיתי אנשים שהידע והעוצמה הביאו עליהם חורבן , אך ראיתי גם אנשים אחרים שרתמו את הידע והכלים לטובתם והם בנו את עצמם ואת עירם לגאווה .
איני רוצה שיהיו כאן בקרבנו שני עמים , הוסיף פרנקו , עם מאושר ומשגשג ועם שהכל רודים בו , חסר דעת ומנותק . עם עני הרעב ללחם ולתירס . אם הדבר יקרה, במוקדם או במאוחר, העם הרעב והעני ימרוד, מכיוון שלא יהיה לו יותר מה להפסיד , גם את זה ראיתי בעולם שבחוץ . בנות האקיה הקשיבו רוב קשב . מחר נקיים ישיבה נוספת ואז תצטרכו להחליט האם להמיט חורבן על תפיסות ישנות, או נאפשר למיטאמק להיות חלק מאיתנו, זה לא קל, אני יודע, וזוהי החלטתכן. דעו, שבעיני האלים מן העולם החיצון לא יהיה הבדל בין מיאטה ומיטאמק , בין בנות האקיה ובני הכהנים בין המלכים לפשוטי העם , כולנו ניראה להם כמקשה אחת. הם ינסו להפריד בינינו, לחפש את הסדקים על מנת שנתפורר מבפנים, אם הם יצליחו הרי שהחורבן יגיע במהרה , אולם אם נתאחד הם לא יצליחו לשבור אותנו. אימפריית האינקה שבקוסקו נפלה לא רק מפני שהאלים הלבנים הגיעו אלא בעיקר המלחמה הפנימית שהתחוללה בתוכה. פרנקו ישב, הוא התבונן בבנות האקיה הקשובות לדבריו וקיווה שהבינו אותם היטב. לאף אחד לא קל להתנתק ממקור הכוח, מיכולת השליטה. רק אחר כך לאחר שתאמרו את דבריכם, שתחליטו, נוכל להמשיך למשימתנו הבאה שתדרוש מכן הכנות מרובות בזמן הקצר עד לטקסים הקרבים .
כשיצאו החוצה בוססו רגליהם בנסורת העץ, שהייתה פזורה ברחבי החדר, עדות למה שהתחולל שם כמה רגעים לפני כן . לבם עדיין פעם בחוזקה וההתרגשות אחזה בכולן על מה ששמעו ועל מה שראו.
אחד הדברים שלא הבינו אותו אצל פרנקו וכמעט כל בנות האקיה דיברו עליו לאחר מכן, הוא מדוע המלך אפשר להן להחליט בעצמן על עתידן, הן היו רגילות לציות מוחלט, לפקודות וצווים, ואילו הוא, שיתף אותן ואפשר להן להיות שותפות מלאות בעיצוב המחודש של הממלכה. מצד אחד, הדבר החמיא להן, אך מצד שני, הן פחדו להחליט שמא יצטרכו להתמודד עם תוצאות החלטתן כאשר יתברר שטעו.
החדר התרוקן מבנות האקיה ופרנקו נשען בידיו על השולחן הגדול והארוך מוריד את ראשו עליו , הוא הרגיש את עול המלוכה ואת נטל האחריות . מאחוריו באה קוצ'ה וחיבקה אותו , מניחה את ראשה על גבו החזק , אני אוהבת אותך, לחשה לו , פרנקו הסתובב וחיבק אותה בחוזקה מאמץ אותה אל לבו . הוא ידע שלולא היא, לא היה יכול לעשות זאת .
בוא נלך לחדר, אמרה לו ברוך , שפתיה פוגשות את שפתיו, פרנקו נכנע לה והלך אחריה, נותן ללבו להמשיך ולהלום בחוזקה.