ספר – בן האינקה – פרק רביעי – התנין

הם החלו לשוט בערוץ הצר , סירת הציוד נגררת מאחורי פרנקו , ותוך שעה קלה כבר היו בשפכו של הערוץ אל נהר הטפה. פרנקו שלף מתיקו שבין רגליו צעיף בד סרוג וקשר אותו על ענף הנראה מנהר הטפה. הוא רצה, שכאשר יחזור יום אחד יוכל לזהות את המקום . הוא הסתכל סביבו וכך עשו גם נובס ופדרו שחרטו את מקום כניסת היובל בליבם.
נובס הפנה את הקאנו אל עבר מורדו של הטפה הרחב . להקת תוכיים צבעונית חלפה מעל ראשיהם צווחת.
לאיפה אנחנו שטים ? שאל נובס את פרנקו. איני יודע כרגע ! עוד לא הצלחתי לזהות את מיקומינו במפה. ננסה לשוט כשלושים ק"מ ביום , נדמה לי שנצליח בתוך כ שלושה שבועות להגיע למקום ישוב ואולי עוד נפגוש באנשים לפני כן. הזרם האיטי מאד הביא אותם לשתיקות מרובות , כל אחד התרכז בבעיותיו ותוכניותיו. פרנקו השיט את הקאנואים קרוב אל הגדות מקום שם השמש לא מכה בעוז והעצים סוככים. טיפות גשם החלו לרדת ועד מהרה ניתך מטר חזק ארצה , עונת הגשמים החלה ואיתה כמויות הגשם הבלתי נגמרות , לא היה זה זמן טוב למסע , אך לשלושה לא הייתה ברירה רבה.
שני קופים ליוו אותם מעל לענפי העצים , קופים צווחניים במיוחד . כדאי שנתחיל לחתור , אמר פרנקו . אנחנו איטיים מדי לקצב שקבענו . עשרת הק"מ הראשונים עברו בלא הפרעה מיוחדת ונראה שהמסע התחיל ברגל ימין , הגשם לא הטריד את מנוחתם שכן היה חם , הציוד היה מכוסה, כך שלא נרטב, ומדי פעם הסיטו את שערותיהם לאחור על מנת שלא יגלשו על עיניהם. הנהר התרחב והפך להיות כמין ביצה גדולה ועצי הגדה התרחקו זה מזה . על גדות הנהר נראו תנינים רובצים ועל אף הגשם השוטף הדבר לא הפריע להם. פדרו הכה במשוטו על המים ורעד קל הרעיד את הקאנו שבו ישבו הוא ונובס . הרגשת את זה ? שאל את נובס. נובס הסתכל במים סביבו , טיפות הגשם הגדולות ריצדו על פני המים מקשות על הראייה. הקאנו המשיך את דרכו , אך מכה חזקה הורגשה שוב בתחתיתו . נובס ופדרו כמעט עפו מתוך הקאנו , הקאנו התנדנד . פדרו צעק בחרדה ואילו נובס כמעט השתנק . פרנקו שהיה לצידם הביט קדימה אל המים . תנין ענק חתך את חרטום הקאנו , קשקשיו האפורים פילחו את המים, הוא היה עצום מימדים. פרנקו צעק אליהם והצביע לעברו , הקאנו של פדרו ונובס המשיך קדימה ופגע בגוף התנין וכמעט טיפס עליו , התנין חבט בקאנו במכת זנב אדירה והתפתל לעברם . ראשו נראה בבירור , ראש ענק , לסתו העליונה נפתחה ועשרות השיניים העליונות והתחתונות נראו בבירור. הקאנו הועף אל צידו ונובס הועף אל תוך המים , פרנקו הסיט את משוטו לעבר הקאנו הפגוע ופנה במהירות לעבר נובס. תפוס את המשוט צעק אליו. נובס שחה במהירות , המים התערבלו וסערו . התנין הענק נבלע בהם ושובל מים הוסט לצדדים. פדרו היה עדיין בקאנו כשמכת זנב שנייה פגעה בקצהו והפכה אותו . פדרו זרק את רובהו וגבו נחבט במים השחורים , הוא הרגיש את התנין הענק עובר לצידו מתחכך בו, הוא דחף את עצמו בבעיטה מן הקאנו וניסה להיאחז בחלקו האחורי שבצבץ מתוך המים , הוא כבר היה מלא מים ושבור לחלוטין. נובס תפס בקצה המשוט ונגרר אחרי פרנקו. המים לא היו עמוקים כל כך ופדרו ניסה לייצב את עצמו בהם אך הבוץ בקרקעית היה חלק ודביק, הוא פחד שסכינו ייפול מנדנו ולכן הוציא אותו והחזיק בו בחוזקה, הוא הסתכל מסביבו מחפש את התנין, הוא קיווה שהתנין כבר הסתלק, אך התבדה, ראש התנין נגלה היישר לפניו מעבר לשברים , לועו העצום פתוח לרווחה, התנין התקדם אליו במהירות זנבו משייט אנה ואנה , פדרו החזיק את סכינו , הוא דחף את שברי הקיאק לפניו לעבר פיו הפתוח של התנין המתקרב. קול ירייה נשמע אך פרנקו ידע שהחטיא. הוא טען את רובהו שוב אך לא הספיק , הוא ראה את פדרו מתרומם מעל לשברים וגל גדול אפף את הזירה , המים געשו. פדרו נעץ את הסכין בראשו של התנין העצום אך הקשקשים המשוריינים לא אפשרו ללהב לחדור , המכה הסיתה את התנין במעט ופיו נסגר על אחד השברים. פדרו ניסה שוב והפעם פגע הסכין בעינו של התנין , פדרו שלף אותה . התנין התהפך מספר פעמים על צידו זנבו מכה לכל עבר . פדרו הועף בחבטה אדירה , הוא הרגיש את האוויר יוצר מראותיו . הקשקשים שעל זנבו חתכו בבטנו ודם החל לזלוג מפצעו . קול ירייה שני נשמע קרוב לפדרו והתנין ניתר מתוך המים. פדרו שחה בקושי לעבר הקאנו של פרנקו. קול ירייה שלישי הדהד סמוך אליו . נובס כיוון כראוי והכדור נתקע בלוע התנין . הקרקע המחליקה הקשתה על פדרו להגיע לגדה. תנינים נוספים ירדו אל המים , קול הירייה עורר אותם וריח הדם עלה באפיהם. פרנקו משך את פדרו לעבר החבל הקושר את סירת הציוד ופדרו החזיק בו נושם בקושי . אתה חייב לעלות למעלה, צעק אליו נובס . פדרו שמע את הצעקה ומשך את עצמו אל סירת הציוד . נובס קפץ אל המים העכורים . המים מלאו דם ודגי פירנאה החלו להתקבץ, אחד מהם נשך את רגלו של נובס . הוא ידע שסכנתם גדולה מאד וקפץ לעבר פדרו. כשהגיע אליו דחף אותו אל סירת הציוד , פדרו משך את עצמו למעלה בטנו שותתת דם רב ובידו חתכים עמוקים . התנין עדיין נאבק בעצמו , פרנקו שטען שוב את רובהו כיוון היטב וירה ירייה מדויקת אל ראש היצור הענק, עינו השנייה נפגע והכדור חדר פנימה . הכדור שחדר לא עצר את ההמולה במים , והגלים הסוערים עדיין הכו בדופן הסירה והקאנו . פדרו שכב על הציוד ונובס לצידו , הוא קרא לפרנקו , פרנקו הסתובב אליהם ומשראה את פדרו שוכב הכה במשוטו על המים מנסה להתרחק מן ההמולה . הוא הרגיש איך תנינים נוספים מתחככים תחת הקאנו וידע שבעוד רגע עשרות מהם יעוטו על התנין העצום שזנבו עדיין הכה במים מערבל אותם בסחרורו, דגי הפירנאה הקטנים נגסו בו בשיניהם והעלו עוד את חמתו . פרנקו תקע את משוטו בבוץ הדביק ודחף . הקאנו נע קדימה ומתח את החבל הקושר אותו אל סירת הציוד המלאה. תנינים עצומים שחו לעברם ופרנקו ידע שבעוד רגע יכולה חבטת זנב נוספת להפוך אותם אל הנהר . הדם שזרם מפדרו נזל אל המים והתערבב בדמו של התנין , כל שוכני המים היו בטירוף מוחלט , הפירנאות קפצו ונגסו מכל הבא ליד, תנינים שעטו על התנין העצום מצאו עצמם בתוך מתקפה גדולה והם התפתלו בעצבנות והניעו את זנבותיהם על פני המים ובתוכם ויצרו מערבולות חזקות . הקאנו הטלטל הלוך ושוב אך הצליח להיחלץ מעין הסערה. נובס הפך את פדרו וראה את הפצעים העמוקים בבטנו , הוא פשט את חולצתו ושם אותה על פצעו של פדרו. פדרו החל להרגיש את הכאב וצעקות רמות בקעו מגרונו עד שהתעלף. הגשם פסק והם התרחקו ממקום האירוע . פרנקו טען את רובהו שנית וגם את רובהו של נובס ושם את שניהם על ברכיו מוכנים. נובס שכב ליד פדרו באפיסת כוחות. המסע יהיה קשה מאד מעתה, ידע פרנקו והסתכל בהמולה המתרחקת מהם ובפדרו המדמם.
פרנקו היה גאה בחבריו , הוא ראה כיצד נלחם פדרו בתנין וראה איך קפץ נובס אל המים המסוכנים על מנת לעזור לו , דמעות החלו לזלוג מעיניו. השמש החלה לצאת שוב מבעד לעננים המתפזרים . הם חייבים לעצור היכן שהוא, חשב פרנקו. מצבו של פדרו היה ככל הנראה חמור. הוא חיפש גדה קלה לעליה אך לא מצא. הזמן התארך עד שמצא פרנקו גדה כזאת . הוא הטה את הקאנו לעברה עד שהגיע אל עץ עצום ששורשיו במים , פרנקו זרק את החבל הקושר את חרטום הקאנו וזה התלפף על אחד משורשי האוויר, הוא התרומם מעם הקאנו , רגליו רעדו והמאמץ והמתח נתנו בו את אותתם . סירת הציוד נתקעה באחורי הקאנו ופרנקו כמעט הועף למים. הוא יצב את עצמו ומשך את חרטום סירת הציוד אל העץ. הוא התבונן סביב , גם בעת כזאת ידע אסור להזניח את העיון בג'ונגל. זבובים החלו להתקבץ מעל פדרו ונובס הרחיק אותם בענף שקטף. הוא ידע שזבובים אלו יכולים בנקל להטיל את ביציהם בפצעו הפתוח של פדרו דבר שיגרום לו ייסורים נוספים וזיהום חמור. פרנקו קפץ אל סירת הציוד והסיט את היריעה המכסה אותה הוא שלף תיק עזרה ראשונה ששם בחרטומה לעת חירום ושלף מתוכה בקבוק אלכוהול ותחבושות לרוב אחר כך שלח את ידו והוציא בקושי ערסל וכילה. תמשוך אותו הצידה, אמר פרנקו לנובס וסימן בראשו על פדרו המעולף . עדיף שיישאר כך עד שנטפל בו. פרנקו קשר את הערסל אל שורשי האוויר העצומים ועלה על סירת הציוד . תפוס אותו ברגליו. נובס ייצב את עצמו ופרנקו תפס את פדרו מתחת לבית שחיו , ראשו של פדרו התנדנד פעם ופעמיים ואחר כך התעורר לרגע מעלפונו והשתעל , הם הכניסו אותו לערסל , תחזיק את רגליו, זה יכאב לו . פרנקו פתח את בקבוק האלכוהול, והסיט את הבגד המכסה את הפצע , החתכים העמוקים המשיכו להזיל דם אך בקצב נמוך יותר מאשר קודם . הוא שפך אלכוהול על הפצעים , פדרו שהיה בשלבי התעוררות צעק והתעלף שוב. פרנקו החל לעטוף את בטנו של פדרו בתחבושות והידק אותם ככל שיכל. אחר כך שפך על ידו של פדרו וחבש גם אותה , נובס עזב את רגליו של פדרו , וירד אל סירת הציוד להעלות את הכילה. הוא כיסה את הערסל כולו מקפיד שזבובים טורדניים לא יישארו בתוכה . פרנקו נגע בראשו של פדרו וליטף את מצחו. הוא קודח , אמר פרנקו. לאחר שכילו לכסות את הערסל ירדו הם אל סירת הציוד וישבו עליה, הסירה התנדנדה והתייצבה.
איבדנו את הרובה של פדרו אמר נובס. כמעט ואיבדנו את פדרו , אמר פרנקו.
איך נוכל להמשיך הלאה ? שאל נובס את פרנקו . נשארנו עם קאנו אחד בעל מושב אחד וסירת ציוד מלאה .
פרנקו נראה מהורהר , בעיה קשה , אמר . יש לנו דרך ארוכה מאד לעשות עם קאנו אחד. נצטרך למצוא מוצא , פדרו לא יעמוד בדרך הזאת פצוע , הוא עלול למות . נוכל להשכיב אותו בסירת הציוד . נפתר מכל מה שלא נחוץ , אולי חלק מן הדברים יוכלו לעבור אל הקאנו ? פרנקו הקשיב, הקאנו עמוס כבר בציוד ולא יוכל לעמוד במעמסה נוספת, הוא יטבע. נצטרך לחשוב על דרך אחרת להמשיך.
פדרו נאנח בערסלו. כאביו היו גדולים מכדי לדבר או לקרא אליהם. הוא שכב נושך את שפתיו . הוא הבין שניצל וזכר את מלתעותיו של התנין הגדול למולו . עתה שכב בערסל מעל לנהר , חושיו היו מעורפלים וכל גופו שרף , בטנו השרירית הייתה צורבת במיוחד והקשתה עליו להתרומם או להתהפך על צידו . הוא נשאר בתנוחה זאת עוצם את עיניו.
פרנקו הקשיב לנשימותיו של פדרו מעליו ונרגע כאשר שמע אותן חוזרות באיטיות להיות שקטות ומוסדרות . הוא חזר לשיחתו עם נובס . אנחנו נבנה רפסודה , כפי שהיינו בונים בכפר , משהו פשוט עד אשר נוכל למצוא פתרון טוב יותר.
אני אוכל להתחיל כבר עכשיו לחפש עצים, אמר פרנקו . לבוא איתך ? הציע נובס . לא, אמר פרנקו , חייבים להישאר איתו הוא עדיין לא חזר לאיתנו והדם יכול למשוך חיות או נמלים , חייבים להיות בערנות מרבית , אני לא רוצה שיגואר יתקוף אותו בהעדרנו.
נובס הנהן , אני אכין את כל הנחוץ עד שתחזור , כדאי שתמהר , הערב ירד בעוד מספר שעות ונצטרך להסתדר עם מה שיש . אכין חבלים וערסלים לשנת לילה. נעשה אותה כאן , נכון ? . פרנקו הנהן, לא נוכל להמשיך עד שנסיים את הרפסודה , אני מקווה שאצליח למצוא עצים טובים.
נובס ידע למה פרנקו מתכוון באומרו עצים טובים , עצי הבלזה הקלים התאימו למשימה זאת . הם היו קלים , ישרים וארוכים וצפו היטב על המים , לא היה נחוץ הרבה עצים על מנת לבנות רפסודה טובה , שני עצי אורך ארוכים , ושלושה עצי רוחב שיקשרו היטב, כך שייווצר מקום לכולם . הוא הניח שפרנקו יביא איתו מספר רב יותר של עצים , הם יצטרכו משטח יציב עבור הציוד הרב . פדרו ינוח בסירת הציוד על גבי מצע רך ואילו עיקר הציוד ייקשר אל הרפסודה ויאפשר לו לשבת עליו. הוא יצטרך מקל ארוך ודק בשביל משוט או שניים. פרנקו כבר יצא לדרך, לוקח איתו את רובהו ומנצ'טה ארוכה . הרובה של נובס היה מושען על ענף רחב למרגלות המקום בו ישבו. נובס התיר את היריעה שכיסתה את סירת הציוד ופתח אותה לרווחה , תחילה הוציא את הערסלים וחיבר אותם אל שורשי האוויר לצדו של פדרו , תוך כדי הקשירה הגניב מבטים אל פדרו ההוזה , הכילה כיסתה את הערסל והגנה עליו מפני חרקים , ובעיקר מפני זבובים ויתושים. בתוך כל ערסל שם כילה אחת . ערסל נוסף ניתלה בגובה מן הקרקע ובו שם ציוד נוסף וכן את שני עופות הצייד הנותרים לאחר שחיסלו שניים בדרך בטרם תקף אותם התנין.
מספר פירות נשארו ונובס שם אותם במרוכז בערסל . את החבלים שם בנפרד על מנת שיוכלו להשתמש בהם כאשר יבוא פרנקו עם העצים. את שאר הציוד שם בערסל עד אשר נשארו בסירת הציוד מספר שמיכות ארוגות , שני תיקים גדולים וכבדים אשר קשה היה על נובס להוציאם ותיק עזרה ראשונה על מנת שיוכלו להשתמש בו לעת הצורך.
מיכל מים גדול הושאר אף הוא בסירה כך שפדרו יאלץ להצטופף בחוסר נוחות. הוא כבר לא שמע את פרנקו ולכן כאשר גמר את משימתו טיפס בזריזות על הענפים לעבר פדרו, הניח על הפצעים הפתוחים מספר עלי קוקה וסגר שוב את התחבושות , הוא לקח בידיו את עלי הקוקה וכתש אותם באצבעותיו , אחר הרים את הכילה והכניס את העלים הכתושים לפיו של פדרו , החומר המאלחש כבר יעשה את העבודה ורמת הכאב תרד. הוא שמר מספר עלים בידו והחזיר את הכילה למקומה.
פרנקו עדיין לא חזר, אך הוא ידע שאין הוא רחוק, שכן שמע את הקופים צווחים במרומי העצים מודיעים זה לזה על זר שמתקרב לשטחם.

* * *
כאשר חזר פרנקו היה סחוט ועייף , הוא משך אחריו עץ בלזה כשש מטר אורכו. נצטרך לחכות לבוקר , אני מותש, אמר לנובס שיצא לקראתו. פרנקו הטיל את הגזע על הארץ וטיפס אל השורשים הכבירים עד הגיעו אל פדרו . הוא נראה שליו הרבה יותר , ככל הנראה החומר מתחיל להשפיע. הוא לא רצה לעוררו , עדיף שישן ויתחזק. פציעה בבטן היא קשה , יהיה לו קשה ללכת או להתנועע עד שהפצע יגליד ויתאחה , זה יכול לקחת מספר שבועות. נאלץ לחפש דרכים להקל עליו.
הלילה עבר עליהם בשקט , זרימת המים בנהר הרגיעה אותם , פרנקו עטף את עצמו ביחד עם רובהו בערסל וסגר עצמו בכילה וכך עשה גם נובס , פדרו נאנח מידי פעם אך נראה שעלי הקוקה הטיבו עמו.
הבוקר עלה במטר גשם חזק ורעש הטיפות על העלים ועל המים הרטיט את היער. פרנקו קם ראשון , הוא יצא מן הערסל התלוי וירד אל ענף רחב. המים בנהר גאו וליחכו את גזע העץ . השורשים היו כולם מתחת למים. הוא הסתכל למטה וראה את גזע עץ הבלזה צף בהם מסובך באחד משורשי העץ . מזל שלא נסחף אל הנהר שמע קול מאחריו . נובס התמתח ופתח את הכילה, ראשו היה כבר מחוץ לערסל ואף הוא התבונן על עץ הבלזה . נצטרך לחכות עד שירדו המים ואוכל לחזור ולהביא את שאר הגזעים . אינני חושב שהמים הגיעו עד אליהם. ההצפות התכופות של הנהרות היו דבר רגיל בעונת הגשמים הכבדים . ועד שהזרימה לא התייצבה, כיסו הביצות את שטחי אגני הנחלים וחדרו אל תוך היער . מי שלא היה רגיל בזאת היה יכול למצוא את עצמו מבודד באיי עצים כבירים שרגע לפני היו נטועים באדמה ועתה היו מכוסים כמטר או שניים של מים מכסים את השורשים הארוכים המתפרשים לכל עבר. המים ירדו כעבור שלוש שעות ופרנקו עשה את דרכו על עלוות העלים הצפופה, שעל פני האדמה, אל עבר הקורות אותן הכין אמש. הם היו מונחות במקום שהשאירם , הוא סחב אותם אחד אחד אל העץ הגדול, נובס כבר הספיק לקפל את הערסלים והכילות . הוא ירד למטה והחל במלאכת הקשירה בעת שפרנקו הלך לאסוף קורות נוספות . לאחר שבנה את בסיס הרפסודה משתי קורות האורך, קשר במרחקים שווים את קורות הרוחב ואחר כך ביחד עם פרנקו הצמיד מספר קורות רוחביות באמצע הרפסודה עליהם שמו את הציוד שהיה מונח בערסל ואחר כך קיפלו גם אותו. פדרו הורד בזהירות והונח בקושי רב בתוך סירת הציוד. הוא גנח ורטן על כאביו אך חבריו התעלמו מהם והכניסו אותו אל הסירה. נובס קשר לראשו מטפחת מצוירת מעשה ידי אמו אותה שמר מכל משמר . הוא עלה על הקורות האמצעיות ואילו פרנקו נכנס אל הקיאק וגרר אחריו את סירת הציוד ובתוכה פדרו.

השיט עבר בשקט יחסי , כעשר שעות עברו, הגשם פסק בפתאומיות והשמש החזקה הכתה בחומה על ראשיהם.
נהר הטודה הגדול היה לפניהם, עת יצאו מנהר הטפה, עם כל זיכרונותיהם שנקטעו באכזריות מכפרם הקטן ומשפחותיהם. מסעם רק התחיל ונדמה היה להם שהוא לא יסתיים לעולם . הנהר הפך להיות ביתם בחודשיים האחרונים מאז שחזרו מהמחצבה העתיקה . פרנקו ידע שהמסע הזה שיחרת בלבם הוא הפשוט שבחייהם . אף אחד לא מחכה להם בשום מקום וגם אם יגיעו לכפר אחר או יפגשו אנשים אחרים, לא ברור האם יוכלו לחיות בשלווה ומה טומן להם עתידם. כעבור יומיים נוספים נכנסו לנהר השינגו ומעתה יחלו מסע באזורים בהם מעולם לא היו ולא שטו . פרנקו לא ידע מהי הדרך הטובה ביותר , הוא שיער שמסע על נהר השינגו הרחב אמור להיות הדרך החוצה מן הג'ונגלים אך זכר את דיבורי המבוגרים בחזרם מן הציד, על כך שאין הנהר בטוח כלל ועיקר וסכנותיו מרובות. הוא לא ידע בדיוק על מה נאמרו הדברים חוץ מאזכורם של זרמים מהירים ומפלים הנמצאים אי שם בדרכו. אך לא הייתה לו ברירה . כניסה לאחד מנהרות המשנה עלולה להביא אותם אל פנים הג'ונגל במקום להוציאם ממנו החוצה . הוא פתח שוב את המפה וניסה להבינה אך לא הצליח , כמות הנהרות המפותלים הייתה עצומה ונראו על המפה כרשת עכביש גדולה שאין לה סוף.