ספר – בן האינקה – פרק עשרים – פרק אחרון – ילדי השמש

חודש עבר מאז יצאו נובס וסיקואני למסעם , העיר האבודה קיבלה צורה , היער בורא מתוכה והטרסות תוקנו . בתים שלמים בעלי גגות נראו בעיר והרחובות נוקו , הכהנים הכשירו חלק מן המקדשים וניקו מעפר וצמחים את מערת הקבורה העצומה שיצאה מבור המים . הבור נוקה ומים החלו למלאות אותו . פדרו ניצח על המלאכה ,
קבוצה של חמישים ציידים יצאו אל היער , בידיהם מוטות הנשיפה וקשתות ארוכות מיתר .
למכלאות שהוקמו הוכנסו חזירים וקאפירים , עופות שונים לביצים ולבשר ונראה שהעיר האבודה מתחילה להתחדש . לא נותר להם זמן רב עד שובם של נובס וסיקואני והם חייבים להיות מוכנים.

***

מר סיקה קם ממקומו נסער, מסתבר שאגדות יכולות להתגשם, אמר להם , מי היה מאמין שאפגוש בני אינקה אמיתיים ששמרו על תרבותנו ולא רק בין הקירות ועל המדפים . למה אתם מחכים ? בוודאי שאעזור לכם .
סיקואני הסתכלה בו וחייכה לעצמה . היא ראתה איך המציאות משנה את מסלולה בכל פעם מחדש . פרנקו וקוצ'ה ששאפו אל ההתחדשות והקדמה ואילו מר סיקה ששאף אל הישן והתמים . הוא לא באמת יודע למה לשאוף חשבה לעצמה , אך מחשבה זו הציקה לה מיד , גם היא כנראה לא יודעת למה לשאוף , חציה היה קרוע בין אורקהגאווארי וחלקה היה נתון לנפלאות העולם החדש הזהויות השונות יצטרכו להתאחד בה, או להיפגש באמצע איזו שהיא דרך, ולהילחם זו בזו. פרנקו מנסה לשלב ביניהם , את זאת הבינה , כל משימתם היא להצליח לשלב בין העולמות . היא ראתה מה יש לעולם החדש להציע ותהתה מה להם יש להציע לעולם החדש . מחשבה זו הייתה טורדנית יותר מקודמתה והיא לא הרפתה ממנה. עליה לחשוב על כך לעומק.
נובס נתן למר סיקה את מספר הטלפון שלהם בדירתו של אייקוצ'ו ואת כתובתם .
ברשותכם אני צריך לדבר עם רודריגז סבך , אני מציע שתישארו כאן בקוסקו בינתיים , יתכן שיסכים להגיע לכאן . רודריגז הסכים לבוא , מר סיקה התקשר אליהם בבוקרו של היום וביקש שיגיעו לקראת הצהרים אל המוזיאון , אייקוצ'ו ביקש להצטרף, אך מר סיקה ביקש קודם לתהות על קנקנו . הוא ייתן להם תשובה מאוחר יותר לגביו , כך אמר להם.
כשהגיעו למוזיאון הייתה שם המולה גדולה, הדלתות נסגרו אחריהם והם נכנסו לאולם המרכזי. דגמי מקדשי האינקה בסאקסויאמן ובמאצ'ו פיצ'ו , היו פזורים באולם ומיניאטורות של טרסות ועבודת אדמה הייתה לאורך הקירות . במרכז האולם ישבו אנשים , ונשים, רובם הגדול אינדיאנים , פני רובם חרושי קמטים והם לבושים בגדי חג צבעוניים , סיקואני הסתכלה בהם , חלק מן הבגדים היו שונים מבגדיהם אך היא שיערה שתרבות האינקה שינתה את פניה בהרים הגבוהים ובין המחוזות. כולם דיברו בשפת קצ'ואה .
מר סיקה עמד ליד בימה קטנה וניסה לדבר , כאשר המשיכו בשלהם דפק עליה עד שהפנו את מבטם ונשתתקו .
מר סיקה הפנה את מבטו לכל עבר והשתעל קלות , אני שמח שיכולתם להגיע בהתראה כה קצרה. זוהי פגישה חשובה לכולנו. תמיד חלמנו על האינקה , אמר , השם פאצ'קוטי היה על שפתותינו תמיד, תמיד שאפנו לחזור חזרה אל הממלכה הכבירה שהייתה כאן, קוזקו בירתנו הפכה להיות זרה לנו , מקדשינו נחרבו ונבזזו, הקהל הנהן בהסכמה והמהם על מנת לאשר את דבריו של מר סיקה , קוזקו כבר לא תוכל להיות בירת האינקה שוב , אנחנו הולכים ומזדקנים ובני האינקה הצעירים אינם איתנו עוד , רובם כבר אינם יודעים את שפת קצ'ואה , הם אינם מכירים את תרבותם. אך יש עוד תקווה , אמר וקולו התחזק ורעם . האגדות סיפרו שישנה עוד עיר אחת שלא נפלה בשבי הספרדים , עיר רחוקה, כולה זהב , מקדשיה רבים ומולך בה מלך , מלך האינקה . תמיד חשבנו שאלו אגדות , חשבנו שעיר כזאת אינה בנמצא באמת, אך למזלנו הנבואות העתיקות מתחילות להתגשם . אתם מכירים את הנבואה הראשונה , היא מתגשמת ברגע זה , אך לא בקוזקו, אלא בעיר האינקה אורקהגאווארי אשר נמצאת אי שם בעומק הג'ונגל, עיר אמיתית כפי שנערה זו אמיתית היא, מר סיקה הצביע על סיקואני שישבה מתוחה בכיסאה , אין היא סתם נערה , המשיך בדבריו והקהל נעץ בה את מבטה, היא בת האקיה מן האקלווסי, בית בתולות השמש של אינטי, אל השמש אשר בעיר האבודה. הקהל לא האמין, חלקם קם על רגליו כדי להיטיב לראות את סיקואני . היא קמה על רגליה, אני סיקואני בת ניצ'טה בת נאנוק בת נוקה מבית האקיות אשר בעיר אורקהגאווארי , מלכתי היא ממה קיליה ומלכי הוא אינטי אשר הגשימו את הנבואה העתיקה והפכו מלכי האינקה . אני קוראת לכם לבוא איתנו אל אורקהגאווארי ולהגשים את הנבואה השנייה. הקהל התרגש והתלחש, אנשים לא יכלו להאמין לזה. הם ביקשו הוכחות, שתאמר את שמות האלים, את פסוקי תפילתן, את ימי חגיהם , את שמות המלכים. סיקואני ענתה על הכל, בסבלנות וללא מורא. האנשים החלו לקבל את דבריה, אך עדיין היה קשה להם לעכל. היא נראתה בעיניהם נערה רגילה, אך אופן דיבורה , שפת קצ'ואה המוזרה בה דברה, הידע אודות נבואות נוספות. נשים וגברים בכו, חלקם כרעו על ברכיהם לפניה, חלקם עמדו סופקים את כפיהם, לא מאמינים עדיין.
מר סיקה ביקש מהם לשבת וזמן רב עבר עד שחזר השקט על כנו. ישנה נבואה שנייה שרק ידענו על קיומה , היא הוחזקה בסוד אצל בנות האקיה והכהנים , נבואה זאת מתגלית עתה, אך היא אינה מבשרת טובות, אולם מלך האינקה אשר באורקהגאווארי חושב שיש בכוחו להפכה לטובה ובתנאי שיוכל לקדם את פני הרעה בתנאיו שלו. יש בכוחנו לעזור , אולי זקננו, אך כוחינו עדיין במותנינו , מי איתי ?
הקהל רעם , וקולו הרעיד את האולם , חייהם עומדים להשתנות ומה שחיכו לו כל ימי חייהם לפתע מתגשם והולך.
מר סיקה דפק על השולחן והיסה את הנוכחים. חישבו על כך , אך שימרו את הדבר בסוד , מחר ניפגש שוב לעת הערב , אולם אז נכפיל את כוחינו , בני אינקה נוספים יגיעו מקצוות הארץ , הם עתה מתקבצים והולכים וכוחינו עולה. מר סיקה התרגש מאד ונאלץ להתיישב . נובס תפס בידה של סיקואני ומשך אותה אל השולחן , סיקואני הלכה אחריו עד שנעמדה מול הקהל . אנו נצא לדרכינו חזרה בעוד שבוע מהיום , אמרה להם , בואו איתנו והביאו אתכם את כל מה ששייך לנו, בני האינקה. אך יחד עם זאת תביאו אתכם גם מטוב הארץ הזאת , התקבצו אלינו ולמדו אותנו אודות החכמות והידע השמורים עמכם ואנו נחזיר לכם את תרבותכם על מנת שתוכלו לחיות אותה באמת , אתם תהיו ילדי השמש שלנו. הקהל התרגש שוב , נשים וגברים בכו , אחד האנשים הוריד מקיר המוזיאון שרשרת מוזהבת וצמידים מעוטרים עשויים זהב וניגש אל סיקואני והתכשיטים הוענקו לה כמתנה.
הכל ציפו ליום המחרת.

***

אייקוצ'ו חיכה להם בביתו , סיקואני ונובס נכנסו כולם זוהרים , ועיניהם בורקות . עיניו הביעו שאלה , האם הם ירשו לי להצטרף ? מר סיקה חשש לגביו , הוא לא אהב את המלומדים החוקרים באטימות לב את מה שלפניהם , לעיתים הייתה זאת תאוות פרסום שהניעה אותם ולעיתים תאוות בצע וכבוד . גם נובס לא יכל לומר אם מניעיו של אייקוצ'ו טהורים . הוא היה להוט אחרי התהילה יותר מדי. לא תוכל לבוא איתנו, אמר נובס , אפצה אותך על כל מה שעשית למענינו, מעיניו של אייקוצ'ו ירדו דמעות, תנו לי להיות חלק מכם , אמר לנובס . חשבתי על כך , אני עוזב הכל וחוזר אתכם , אל העיר האבודה , לא בשביל לחקור, אלא בשביל להיות אתכם , לחיות אתכם. אין לזה דרך חזרה , אמר לו נובס, ברגע שתהפך להיות בן האינקה לא תוכל לחזור בך , חשוב שנית , אינך חי את היותך אינקה , אתה עלול להתאכזב , חיינו אינם קלים , מנהגי האינקה אינם מוכרים לך. אתה תפסיד את כל עושרך , מעמדך , משרתך באוניברסיטה , אם תחזור איתנו, העיר האבודה לא תיראה כפי שעזבנו אותה , היא תהפוך לעיר תוססת ומלאת חיים.תצטרך לדעת להתמודד עם הג'ונגל , לא כחוקר , תצטרך ללמוד להקשיב לו. אייקוצ'ו הרהר במה שנובס אמר , עד מתי אוכל להחליט על כך ? שאל אותו , עד מחר בצהרי היום, ענה נובס.

***

הפגישה השניה התקיימה אף היא במוזיאון , אולם הפעם היה האולם מלא מפה לפה , מאות אנשים מקצווי המדינה , רודריגז חיפש את נובס, אך נובס עוד לא הגיע . אל תדאג אמר לו מר סיקה וטפח על שכמו , יש לך נכד לתפארת , הוא אמור להגיע עם בת האיקה לכאן, בקרוב . שלט גדול נתלה מעל דלת רחבה ובו נכתב "ילדי השמש" כפי שכינתה אותם סיקואני , רובם עברו כבר את גיל שישים והיו כאלה שהגיעו לגבורות שמונים ,אך ליבם היה צעיר . על אף הצפיפות הרבה תפסו כולם את מקומם . חלקם היו לבושים גם הם כראשונים בחגיגיות מרובה , חלקם הביאו עמם חפצים משפחתיים הנעוצים בתרבות הקדומה . נובס וסיקואני נכנסו בדלת צדדית היישר אל הבמה שהוכנה מבעוד יום . סיקואני עלתה ראשונה ואחריה עלה נובס , רודריגז התרגש , הוא פנה לאיש שעמד לידו , זהו נכדי , אמר לו , האיש הנהן בראשו , אני יודע , השיב , שמי אייקוצ'ו והם מתארחים אצלי לעת עתה .
רודריגז ישב , הוא היה אחוז התרגשות , הוא נופף בידו לנובס עד שקלט אותו , נובס ירד אליו וחיבק אותו , סבא , התגעגעתי אליך, לחש, אתה נראה טוב בבגדי האינקה, נפגש עוד מעט .
מר סיקה היסה את הקהל , הוא סיפר בקצרה את הבשורות בדבר העיר האבודה , הוא פירט בעניין הנבואה הראשונה והזכיר את הנבואה השנייה ומשמעותה הכללית שכן לא ראה אותה בעצמו . הוא הציג את נובס ובמיוחד את סיקואני וביקש ממנה לעלות אל הבמה . סיקואני עלתה ודברה בשפת קצ'ואה , הקהל השתתק והקשיב לדבריה.רובם כבר עודכנו על ידי עמיתיהם על המתרחש.
מאות שנים חלפו מאז נחרבה ממלכת האינקה במערב , מאות שנים שעירנו אורקהגאווארי קיימת ושומרת על מסורות עתיקות מאד . אני בת אקיה עומדת לפניכם וקוראת לכם לבוא איתנו אל העיר המלכותית, לא בקלות אני מזמינה אתכם אלינו , ידיעותיכם את העולם החדש רבות ושלנו מעטות , ואם תבואו אלינו על מנת להפוך את תרבותנו לתרבות השלטת כאן, הרי יצא שכרינו בהפסדינו , הנבואה השניה מדברת על חורבן גדול בבוא האדם הלבן אלינו , אנחנו לא רואים בכם אויבים אלא ידידים קרובים , אנשים מבני עמינו , אבל תצטרכו להישמע לחוקינו , להתנהג במנהגינו ולחגוג את חגינו, כפי שאנחנו נלמד מכם , תצטרכו אתם ללמוד מאיתנו , סודות רבים איתנו, סודות אשר תחשפו אליהם רק אם תהפכו בעצמיכם להיות בני האינקה, אולם אם לא נצליח במשימה זו יבוא חורבן על ממלכת האינקה האחרונה. ראשית, ניקח אתכם אל ראקצ'י , העיר האבודה ולאחר זמן בו נכיר אחד את השני , נלמד זה את זה את הידע האצור בנו תוכלו להגיע אל עיר בירתנו אורקהגאווארי. אני יודעת שכולכם רוצים לראות את האינקה הופכת להיות ממלכה גדולה, אך זה לא יקרה אם נתעמת בינינו . אנו רוצים אתכם איתנו כדי שתהיו חלק מאיתנו ותדעו שהאינקה היא אנחנו ביחד . הקהל הריע לסיקואני , העוצמות שבה שבו אותם , דבריה היו חדים וברורים , היא הייתה מודעת לסכנות , ובין רגע הפכה להיות מנהיגה . עוצמות בנות האקיה ניבטו בה וכל מה שלמדה יושם באחת . אייקוצ'ו לא הכיר אותה, היא, שהייתה שקטה בביתו הפכה להיות מורמת מעם . נובס הסתכל בה בהערצה. סיקואני שלחה אליו מבט ארוך ואחר החזירה את מבטה אל הקהל הרב . אני רוצה לקרוא לכאן את נובס, אמרה להם , בשבילינו, עם האינקה, הוא אל . הוא חלק משלושת המלכים אשר הגיעו אלינו והפכו את הנבואה לאמיתית , גם בשבילי הוא אל, ועל כן למולכם אגיד זאת , כשהיא מצביעה על נובס , לא לעולם אהיה בת אקיה , שכן בת אקיה הינה כזאת עד לנישואיה, ואני , מוכנה לוותר על כך ולהיות שלו, נובס עלה אליה , ובלא אומר לקח את ידה ונישק אותה לעיני הקהל המריע.
לאחר שחזר השקט דיבר נובס , מחזיק בידה של סיקואני.
יושב פה עמכם, סבי רודריגז בולארו, אשר האינקה בוערת בדמו מאז ומעולם . הוא לימד אותנו כמה חשוב להתחבר שוב אל השורשים. אמי בת האינקה , נהרגה השנה יחד עם אבי, עם כל משפחתי, וכל כפרי , רק שלושה נותרנו והאינקה קיבלו אותנו אליהם . למשימה זו הלכתי ברצון מטעם אינטי המלך הגדול וממה קיליה אלת הירח . הוא ביקש ממני להביא איתי אנשים רבים נוספים המשמרים ברוחם את רוח האינקה הקדומה , ידעתי שסבי כזה, אך לא ידעתי כמה אנשים עדיין משמרים רוח זו . נובס נשא את ידיו אליהם, בואו איתנו, הביאו אתכם את רוח האינקה החדשה, למדו אותנו את מסתרי המדע , למדו אותנו את הטכנולוגיה שלכם ואת סודות החקלאות , קדמו אותנו בידע שצבור בכם אך תמיד תזכרו לא לפגוע ברוח האינקה , הביאו אתכם את ספרי הלימוד עליהם אתם שוקדים על מנת להחזיר את האינקה לקדמותה , הביאו אתכם את החפצים עליהם שמרתם , בואו חיו עמנו ותלכו לעולמכם שבעים ומאושרים על שזכיתם בחייכם וגם במותכם להיות חלק מממלכת האינקה, שיד הזמן עדיין לא הרסה אותה. הקהל כולו כרע על ברכיו לפניהם . אייקוצ'ו היסס, אך לבסוף כרע על ברכיו גם הוא, אם רוצה הוא להיות חלק מן האינקה עליו לקבל את מנהגיהם. אייקוצ'ו הסתכל מסביבו , כולם היו נרגשים , כולם האמינו בכל מאודם בסיקואני ונובס , כולם האמינו במלכי האינקה אשר באורקהגאווארי.
רודריגז בולארו קם על רגליו ומחה כפיים ארוכות, הוא לא התאפק ועלה על הבמה. נובס עזב את ידה של סיקואני וחיבק את סבו חיבוק ארוך. אני כה גאה בך, אמר לו סבו מאמצו אל לבו. בואי, קרא לסיקואני, בתי היפה, בואי בצל קורתנו.

***

הלילה ירד על קוזקו . לילה אחרון לפני היציאה אל ראקאצ'י . שלוש מאות שבעים וארבע גברים ונשים היו מוכנים ליציאה לפקודתם . נובס היה עייף, אך הוא ידע, שכל ההכנות מאחוריו, הם ישבו על שפת המדרכה, מתחת לביתו של אייקוצ'ו, ראשה של סיקואני על כתפו. סיקואני הרימה את ראשה ונשקה ללחיו . אני רוצה לספר לך על הנבואה השלישית, לחשה לו.
את בטוחה ? שאל אותה,
היא הנידה את ראשה באיטיות בחיוב.
נובס לקח את ידיה והניח אותם בין כפות ידיו, מרגיש את חומם עולה בו, מקשיב קשב רב לדבריה.
לבו פעם בחוזקה כאשר סיימה את דבריה , הם הממו אותו , הוא לא יכול היה להוציא מילה מפיו , מחשבותיו התבלבלו והתערפלו, לדברים ששמע לא היה מוכן כלל וכלל, עיניה התחננו אליו להרפות, זה לא הזמן, נובס, יהיה לנו זמן רב אחר כך לחשוב על הכל. הוא התבונן בעיניה המתחננות ונתן לרגשותיו לפרוץ אליה, הוא עצם את עיניו, חיבק את סיקואני חיבוק אוהב וקרב את פיו לפיה לנשיקה ארוכה ולוהטת.
אני אוהב אותך , אמר לבסוף מתבונן בעיניה הבוכות.
אני אוהבת אותך , אמרה לו, מוחה מעיניו דמעת סתרים שזלגה לה.
מה שיקרה יקרה , אמר לה,
צריך להמשיך הלאה, ענתה לו.

סוף ספר ראשון

ספר שני בתחילת כתיבה בשם "הנבואה"